Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/548

by Joseph Karo

The Laws of Mourning on Hol Hamoed	דיני אבלות בחל המועד
Paragraph 1 - One who buries a dead [relative] on a holiday does not have the obligations of mourning during the holiday. After the holiday, he observes shiva and mourns accordingly. He counts thirty days from the burial and observes the mourning practices for the remainder of the thirty days [that are after the holiday].	סעיף א - הקובר את מתו בתוך הרגל, לא חל אליו אבלות ברגל, אלא לאחר הרגל מתחיל למנות שבעה ונוהג בהם אבלות, ומונה שלשים מיום הקבורה, ונוהג בשאר השלשים ככל גזרת השלשים.
Paragraph 2 - In places where they observe two days of yontif, the shiva begins on the second day of the end of the festival, even if no mourning is observed then; because this day is only rabbinic, it counts towards the shiva, and one only counts six days following it. Rem"a: Regarding whether the second day of Rosh Hashanah counts towards the shiva, see glosses on Yoreh Deah 399:13.	סעיף ב - במקומות שעושין שני ימים טובים, מונה השבעה מיום טוב שני האחרון, אף על פי שאינו נוהג בו אבלות, הואיל ומדבריהם הוא, עולה לו מן המנין, ומונה מאחריו ששת ימים בלבד. הגה: אם יום שני של ראש השנה עולה למנין השבעה, עין ביורה דעה סימן שצ"ט סעיף י"ג בהגהות.
Paragraph 3 - One who buries his dead [relative] on the second day of yontif in the Diaspora that is the last day of the festival or the second day of Shavuot should observe mourning practices if that day is both the day of death and the day of burial. Because the second day of yontif is a rabbinic obligation and the first day of mourning is a Torah obligation, a rabbinic commandment can be superseded by a Torah commanded. However, if he was buried on the second day of Rosh Hashanah, we do not observe mourning practices because the two days are considered one long day. Rem"a: There are those who disagree and hold that one should not observe any mourning practices on the second day of yontif, and this is the widespread practice that should not be changed (Rabbeinu Hananel and the Rosh).	סעיף ג - הקובר את מתו ביום טוב שני של גליות שהוא יום טוב האחרון, או ביום טוב שני של עצרת, נוהג בו אבלות אם היה אותו היום יום מיתה וקבורה, והואיל ויום טוב שני מדבריהם ואבלות יום ראשון של תורה, ידחה עשה של דבריהם מפני עשה של תורה. אבל אם קברו ביום טוב שני של ראש השנה, אינו נוהג בו אבלות, ששניהם כיום ארך. הגה: ויש חולקים דסבירא להו דאין נוהג אבלות בשום יום טוב שני, וכן מנהג פשוט ואין לשנות (רבנו חננאל והרא"ש).
Paragraph 4 - Regarding that which said that one who buries a dead [relative] on the holiday does not observe mourning practices, this is only referrin gto public practices. One does observe private practices. (However, it is permitted for the mourner to sleep in the same room as his wife, and no guard is needed [to ensure they do not have sex].)	סעיף ד - זה שאמרנו שהקובר מתו ברגל לא חלה עליו אבלות, הני מלי דברים של פרהסיא, אבל דברים שבצנעה, נוהג. (ומיהו מתר לישן עם אשתו בחדרו ואין צריך שמירה.)
Paragraph 5 - Even though there is no mourning on a holiday, there is aninut [the first stage of mourning, prior to burial]. If somebody experiences a death on hol hamoed, the prohibitions applicable to aninut apply. If the person dies on yontif and he does not wish to bury him that day, aninut is not applicable unless he goes to the edge of the techum to attend to the needs of burial immediately after the holiday, in which case aninut is applicable when it gets dark. However, if the death happens on the second day of yontif and he wishes to bury him that day, or if it happens on the first day of yontif and he wishes to bury him using non-Jewish labor, aninut applies.	סעיף ה - אף על פי שאין אבלות נוהג במועד, אנינות נוהג בו, שאם מת לו מת בחל המועד, אסור בדברים שאונן אסור בהם. ואם מת ביום טוב ואינו רוצה לקברו בו ביום, אין עליו דין אנינות, אלא אם כן צריך להחשיך על התחום להכין לו צרכי קבורה, אז חל עליו דין אנינות משעה שמחשיך. אבל אם מת ביום טוב שני והוא רוצה לקברו בו ביום, או ביום טוב ראשון ורוצה לקברו על ידי אינו יהודי, חל עליו אנינות.
Paragraph 6 - Even though there is no mourning during the holiday, if somebody experiences a death on the holiday, we occupy ourselves with comforting him on the holiday. After the holiday, once seven days have passed since the dead, even though the mourning period has not finished, his work can be performed by others in their house and his servants can work in the privacy of his home. It is not necessary to comfort him the number of days that he was comforted on the holiday.	סעיף ו - אף על פי שאין אבלות ברגל, אם מת לו מת ברגל מתעסקים בו ברגל לנחמו. ולאחר הרגל כשיכלו שבעה למיתת המת, אף על פי שעדין לא כלה האבלות, מלאכתו נעשית על ידי אחרים בבתיהם ועבדיו עושים לו בצנעה בתוך ביתו. ואין צריכין לנחמו אחר הרגל מנין הימים שנחמוהו ברגל.
Paragraph 7 - If the death occurred before the holiday and he observed mourning for even one hour before the holiday, shiva is no longer applicable and the days of the holiday count towards the thirty day [mourning period]. Thus, we consider there to be seven days before the holiday, we add the days of the holiday, and we add days after the holiday to complete the thirty day period. This is only applicable when one observed mourning in that hour. However, if one unintentionally or intentionally did not observe mourning practices, or it was close to nightfall and he was unable to observe, the holiday does not nullify the need for mourning and the laws are the same as if the burial happened on the holiday.	סעיף ז - מת לו מת קדם הרגל ונהג אבלות אפלו שעה אחת לפני הרגל, בטלה ממנו גזרת שבעה וימי הרגל עולים למנין שלשים. הרי שבעה לפני הרגל, והרגל, ומשלים עליהם עד שלשים. ודוקא שנהג אבלות באותה שעה, אבל אם שגג או הזיד ולא נהג אבלות, או שהיה סמוך לחשכה ולא היה יכול לנהג, אין הרגל מבטל האבלות ודינו כדין קובר מתו ברגל.
Paragraph 8 - If he observed seven days of shiva and then the holiday commenced, the thirty-day mourning period (shloshim) is nullified. Even if the seventh day of mourning is on the day before the holiday, he is permitted to get haircuts and do laundry on the day before the holiday. Rem"a: This is also the case for bathing for us who forbid bathing during shloshim; it is permitted to bathe close to the onset of the holiday and it is unnecessary to wait until night (Hagahot Maimoni, Mordechi, and Hagahot Ashiri). It is unnecessary to say that if the eighth day of mourning falls on Shabbat that is the day before the holiday, that is permitted to get haircuts on Friday. If he did not shave before the holiday, he is permitted to shave after the holiday, because shloshim has been nullified. However, he may not shave during the holiday, because it was possible for him to have shaved before the holiday. If the seventh day of mourning falls on Shabbat that is the day before the holiday, it is permissible for him to shave on hol hamoed because it was not possible for him to shave prior [to the holiday].	סעיף ח - אם נהג שבעה ופגע בו הרגל, מבטל ממנו גזרת שלשים, אפלו חל יום שבעה בערב הרגל, מתר לספר ולכבס בערב הרגל. הגה: והוא הדין הרחיצה לדידן דנוהגין אסור רחיצה כל שלשים, ומתר לרחץ סמוך לערב ואין צריך להמתין עד הלילה (הגהות מיימוני ומרדכי והגהות אשירי). ואין צריך לומר אם חל יום שמיני להיות בשבת ערב הרגל, שמתר לספר בערב שבת. ואם לא גלח בערב הרגל, מתר לגלח אחר הרגל, שהרי כבר נתבטל ממנו גזרת שלשים. אבל בתוך הרגל לא יגלח, כיון שהיה אפשר לו לגלח קדם הרגל. ואם חל יום שבעה שלו בשבת ערב הרגל, מתר לגלח בחל המועד, כיון שלא היה אפשר לו לגלח קדם.
Paragraph 9 - Regarding the holiday nullified the shloshim period, this is only applicable to dead people that are not parents, for which it is forbidden to get a haircut until his friends scorn him. Even if the holiday occurs after the shloshim period, this practice is not nullified.	סעיף ט - הא דרגל מבטל גזרת שלשים, בשאר מתים, אבל באביו ואמו שאסור לספר עד שעגערו בו חבריו, אפלו פגע בו הרגל לאחר שלשים יום אינו מבטל.
Paragraph 10 - If a day of mourning that is not the seventh falls on the day before a holiday, it is permitted to do laundry, but he should not wear the clean clothes until night. It is good to be careful to do laundry after noon so that it is clear that he is doing laundry for the holiday. Bathing is forbidden until night. There those who permit bathing after the afternoon prayers, close to nightfall. Rem"a: For us, who forbid bathing the whole thirty-day period, it is forbidden to bathe [before the holiday], because the holiday nullified only the shiva [and not the shloshim]. The same is true for laundry in a place where the custom is to forbid laundry during shloshim.	סעיף י - ואם חל אחד מימי האבלות חוץ מהשביעי בערב הרגל, מתר לכבס, ולא ילבשנו עד הלילה. וטוב להזהר מלכבס עד אחר חצות, כדי שהיא נכר שמפני הרגל הוא מכבס. אבל לרחץ, אסור עד הלילה. ויש מתירין לרחץ אחר תפלת המנחה סמוך לחשכה. הגה: ולדידן דנוהגים אסור רחיצה כל שלשים, אסור לרחץ, דהא הרגל לא בטל ממנו רק גזרת שבעה. והוא הדין לענין כבוס במקום דנוהגין אסור כבוס כל שלשים.
Paragraph 11 - Rosh Hashana and Yom Kipur are treated like festivals with respect to nullifying mourning.	סעיף יא - ראש השנה ויום הכפורים חשיבי כרגלים לבטל האבלות.
Paragraph 12 - If one practiced mourning for one hour before Passover, that hour counts as seven days. Together with the eight days of Passover, this is considered fifteen days. He adds another fifteen days [after Passover to complete the shloshim].	סעיף יב - נהג שעה אחת לפני פסח, אותה שעה חשובה כשבעה, ושמונה ימי הפסח, הרי חמשה עשר, ומשלים עליהם עוד חמשה עשר.
Paragraph 13 - If one practiced mourning for one hour before Shavuot, that hour counts as seven days. Because if one did not sacrifice the Shavuot offerings on Shavuot, he can make it up for seven days, Shavuot counts as seven. Together, this is fourteen days. He adds another sixteen days [after Shavuot to complete the shloshim]. The second day of Shavuot counts towards the sixteen.	סעיף יג - שעה אחת לפני עצרת חשובה כשבעה, ועצרת, כיון שאם לא הקריב קרבנות עצרת בעצרת יש לו תשלומין כל שבעה, חשוב כשבעה, הרי ארבעה עשר, ומשלים עליהם ששה עשר. ויום שני של עצרת עולה למנין הששה עשר.
Paragraph 14 - If one practiced mourning for one hour before Rosh Hashanah, the requirement for shiva is nullified because of Rosh Hashanah. Shloshim will be nullified by the onset of Sukkot. He can shave the day before sukkot.	סעיף יד - שעה אחת לפני ראש השנה, בטלה ממנו גזרת שבעה מפני ראש השנה, וגזרת שלשים מבטל ממנו החג, ומגלח בערב החג.
Paragraph 15 - If one practiced mourning for one hour before Yom Kippur, the requirement for shiva is nullified because of Yom Kippur. Shloshim will be nullified by the onset of Sukkot. He can shave the day before sukkot.	סעיף טו - שעה אחת לפני יום הכפורים, בטלה ממנו גזרת שבעה מפני יום הכפורים, וגזרת שלשים מבטל ממנו החג, ומגלה בערב החג.
Paragraph 16 - If one practiced mourning for one hour before Sukkot, [the requirement for shiva is nullified because of Sukkot]. Together with the seven days of Sukkot, this is considered fourteen days. Shmini Atzeret is counted as seven days, which brings the total to twenty one days. Adding the second day of Shimi Atzeret brings the total to twenty two days. He adds eight more days [after the holiday to bring the total to thirty].	סעיף טז - שעה אחת לפני החג והחג, הרי ארבעה עשר, ושמיני עצרת שבעה, הרי עשרים ואחד יום, ויום שני של שמיני עצרת, הרי עשרים ושנים, ומשלים עליהם שמונה.
Paragraph 17 - If one heard news of a relative's recent death on Shabbat or holiday, and by the end of the Shabbat or holiday it became distant news, the laws are the same as if one heard news of a non-recent death after the Shabbat or holiday. However, on Shabbat and yontif he should practice mourning practices privately.	סעיף יז - שמע שמועה קרובה בשבת או ברגל, ולמוצאי שבת ורגל נעשית רחוקה, דינו כדין שמע שמועה רחוקה אחר השבת והרגל, אלא שבשבת וברגל נוהג דברים בצנעה.
Paragraph 18 - If one heard distant news of a death on Shabbat or yontif, he doesn't even observe private mourning practices. After Shabbat or yontif, he practices one hour of mourning, and this is sufficient.	סעיף יח - שמע שמועה רחוקה בשבת או ברגל, אינו נוהג בהם אפלו דברים שבצנעה, אלא למוצאי שבת או הרגל נוהג שעה אחת ודיו.
Paragraph 19 - If one hears recent news of a relative's death on Shabbat, Shabbat counts as the first day. The following day he tears, and Friday will be the seventh day of mourning.	סעיף יט - שמע שמועה קרובה בשבת, שבת עולה ליום אחד, ולמחר קורע, והוי ליה יום ששי שביעי לאבלות.
Paragraph 20 - If ten days after Sukkot, he finds out that somebody died the day before Sukkot, even though if we were to count the hour before the holiday as seven, the seven days of Sukkot and Shimi Atzeret, together twenty one days, and the ten days afterwards, we would have thirty days, this is treated not as distant news but as recent news. The holiday does not count for one who did not practice any mourning prior to it; how much more so somebody who didn't even know about the death.	סעיף כ - אם עשרה ימים אחר החג שמע שמת לו מת בערב החג, אף על פי שאם נמנה שעה אחת לפני החג שבעה, ושבעת ימי החג ויום שמיני עצרת עשרים ואחד, ועשרה ימים אחרים הרי שלשים ואחד, אין לזה דין שמועה רחוקה אלא דין שמועה קרובה, שאין הרגל עולה למי שלא נהג אבלות קדם לו כלל, וכל שכן למי שלא היה יודע שמת לו מת.