←

Translation:Likutei Halakhot
by Nathan of Breslov, translated by Wikisource

Orach Chayim

→

related portals: Breslov

1206099Translation:Likutei Halakhot — Orach ChayimWikisourceNathan of Breslov

Volume One - Daily Devotions (SAO"C* Part 1) *SAO"C = Shulchan Arukh Orach Chaim

Volume Two - Daily Devotions Continued (SAO"C Part 1)

Volume Three - Shabbat and Eruvin (SAO"C Part 2), Festivals and Seasons (SAO"C Part 3)

For the Hebrew SAO"C TOC click here.

The following are pieces or sections that have been started. When they are complete or when they get long, move them to the appropriate subpage listed above.

Click here to check the list of subpages

Hilkhot Pesach/Laws of Passover

Halakhah 1

See the essay on “Three go out from one” [*see Zohar below] and the essay that is after it [Likutei Moharan 58-59], for the two are one, for the two were said together; see there.

[What is the concept of the three matzot?]

(1) And this is like eating matzah on Pesach, for its known that the Exodus is revelation of the da`at/Knowledge and therefore at that time we attained the three profusions, which are: the Well [of Miriam], the Cloud [of Glory], and the Manna, which go out from the Da`at. And this is like the three matzot of Pesach, which are compared to the three profusions mentioned above which go out from the Da`at, which is like matzah. For matzah is like Da`at, like MoSheH, like our Rabbi [Nachman] said (In Likutei Moharan 56) that matzah is like argument that is for the sake of Heaven, which is like M”ShH i.e. Machloket Shammai Hillel, see there:

And therefore the three matzot are Kohen Levi and Israel which are chesed-gevurah-tiferet, like the Three Avot who are like the Well, Cloud, and Manna, as is written there. And this is like the two cups we drink before eating, which we say the Haggada between; this is like “one goes between two” [Zohar Bereishit 32b] i.e. the Haggada, which is like rectifying the Da`at/knowledge, rectifying the Brit/Covenant [of Abraham, i.e. circumcision, i.e. family purity and pure thoughts][goes between the two cups]. And therefore we say it in a loud voice. For the haGaDah is like “And He declared (wayaGeD) unto you His Brit.” I.e. like the War of Amalek, and therefore the whole Haggadah talks about this. And therefore it is said over the two first cups which are like “one… goes up between two.” For the cups are capable of repairing the Brit to fight the war of Amalek. For the wine is a repair of the Da`at (as Rabbeinu said). And therefore afterwards we eat the meal which is like the profusion, like lechem mishneh/double bread which is drawn down via a repaired Brit. And therefore we double the matzot and we eat from both of them, like lechem mishneh as mentioned above. And this is like the two last cups over which we say songs and praises. This is like “two feeding one.” For the first Haggadah which we say before the meal is like the War of Amalek as mentioned above. Like we say there “My father was a wandering Aramean and we cried out etc. and they were bad to us etc. and He heard our voice.” That all the afflictions and the wars that we had in Mitzrayim/Egypt were all in order to be saved from blemish of the Brit which is the impurity of Mitzrayim. But after the meal we say songs and praises for being saved from the war and attaining Tikkun Habrit/remedy of the Brit. And therefore it is like “two feed one” because Shabbat, which is the idea of annulment of the bad, and its resting/stopping derives the lechem mishneh through Tikkun Habrit through which is made Shabbat i.e. annulment of the bad, and this is like the seder that we say after the meal which are songs and praises for being saved from the War as mentioned above. Which is like Shabbat as mentioned and therefore we say most of the songs and praises that are said on Shabbat i.e. Nishmat and Hodu. And the aspect of Shabbat mentioned above receives lechem mishneh through overcoming the war and Tikkun Habrit as mentioned above. And this is like the two cups that we drink after the meal when we say the second seder, like “two feed one” as mentioned above.

[Why is chametz not annulled in 60 parts on Pesach?]

(2) And therefore chametz on pesach is forbidden in any amount. For all the prohibited [mixtures] of the Torah are annulled by sixty parts, for via “the circle and the square” — which is the aspect of Shabbat [which is like the Throne of Glory, round like the ס/Samekh, and like justice, like the Breastplate of Judgment, square like the ם/Mem — see LM 59] — they are annulled [the bad is annulled by the thrones of judgment], as is written there. But chametz which is like blemish of the Da`at/knowledge has no annulment, for after the Da`at is blemished, by this is blemished the Shabbat, which is like the circle and the square, like annulment of the prohibited matter in sixty, for Shabbat receives power from the Da`at as mentioned above. And also the aspect of justice is spoiled, i.e. the heat of the heart which burns and annuls the bad. For the heat of the heart depends mainly on da`at (as Rabbeinu said in another place). Therefore chametz which is like spoiling the da`at, has no annulment; we just have to burn it out completely. As Rabbeinu said, that we must be very careful not to machmitz the brain with cravings and thoughts, for from that comes all the blemishes, for everything depends on the da`at. Therefore we have to clear out completely all the bad thoughts which are like chametz as mentioned and to scold them as in ge`or chayat kaneh/(scold the beast of the reeds) [Ps. 68:31] as is written there (in section 5). And therefore the time limit for chimutz/fermentation is Chai/18 minutes. For chametz is the sitra demuta/side of death for it is blemish of the da`at which is like life and therefore initially we need to be careful for even any instant for we need to flee from chametz much i.e. from bad thoughts as mentioned above, but the limit is 18 minutes, for then it becomes chametz i.e. the side of death the opposite of life i.e. the da`at as mentioned. And therefore the limit is equal to the [minimal time] limit for salting [meat] which is also 18 minutes, for salting is like Tikkun Habrit like Brit Melach Olam and by it gets extracted the aspect of menstrual blood i.e. blemish of the Brit. And therefore it is also 18 minutes like Tikkun Habrit which is like life like Tikkun HaDa`at.

[Why do we count the Sefirah after first night Pesach?

What does the omer waving do? And why is Pesach called “Shabbat”?]

(3) And therefore right after the first night of Pesach we start to count Sefirat HaOmer, for it is via matzah through which we merited to the aspect of Shabbat which is like the circle and the square through which the bad is annulled and therefore we begin to count Sefirat Haomer which is like annulling the bad, as is known, for through sefirah we go out from the 49 gates of impurity to 49 gates of holiness i.e. through matzah i.e. through Tikun Hada`at as mentioned. Through this we have power to annul the bad and the impurity, which is the concept of the Sefirah as mentioned. For the omer of barley is the mishneh torah which we get via tikkun hada`at, because the omer of barley is like the revealed and the hidden (as Rabeinu z”l wrote elsewhere) i.e. mishneh torah. Therefore he waves it in all six directions to drive out and annul all the bad from there as our Rabbi z”l said מוליך ומביא [כדי] לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים /he moves it back and forth in order to stop bad winds, [and moves it] up and down to stop bad rains, for via mishneh torah which is like Shabbat, via this all the bad is annulled. Therefore the first day of Pesach is called Shabbat, as it says, “on the day after the Shabbat [i.e. Pesach]” [Lev 23:11]. For via the matza which is the tikkun hada`at that is made then via this is made the aspect of Shabbat as mentioned, and it is on this that the waving the omer and the sefira depend, as mentioned. And this is the meaning of “you shall count from the day after the Shabbat” — after “Shabbat” specifically, as mentioned, i.e. the first day of Pesach which is the concept of Shabbat, via which the aspect of sefira comes, as mentioned.

[What is the relation of annulment in 60 parts and the Omer?]

4. And this is the aspect of annulment of prohibited mixtures by sixty parts, like “Sixty are the queens” [Shir 6:8], as is written there, i.e. via meriting to drive out the bad from all the six directions and reveal the kingship of the Blessed One, which is made up of ten, and this is like sixty, as in “sixty are the queens” — via this the prohibited mixture is annulled as mentioned (as written there). And this is the aspect of waving the omer in all six directions as mentioned, and then we start to count the sefirat hamoer, which is like annulment of the bad, like annulment of the prohibited mixture in ס (samekh, 60) as mentioned, which is accomplished via Shabbat as mentioned, via tikkun hada`at as mentioned.

תוספתא:

תנינן, מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל, בגין דתרין דרגין אינון, מילה ופריעה, זכור ושמור, צדיק וצדק, דכר ונוקבא, אות ברית דא יוסף, וברית דא רחל, ואצטריך לחברא לון, ובמה מחבר לון, כד איהו גזיר ופריע, ומאן דגזיר ולא פריע כאלו עבדו בינייהו פרודא.

זוהר חלק א דף לב/ב

כתיב (שם ב יב) ויעזבו בני ישראל את יהו"ה וגו', עד דאתת דבורה ונדיבת לון בהאי כמה דכתיב (שם ה ב) בפרוע פרעות בישראל וגו', ועל דא כתיב חדלו פרזון בישראל, חדלו פרזון, דא הוא פרזונו דקא אמרן, חדלו פרזון, קיים קדישא דלא אתפרעון, (שם) עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל, מאי אם, אלא אנא נחתית מיין עלאין מעילא לקיימא עלמין בישראל סתם, לעילא ותתא לאחזאה דעלמא לא אתקיים אלא על קיימא דא, ורזא דכלא (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם כתיב. *תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא, עאל בין תרין, תרין ינקין לחד, חד יניק לכמה סטרין, כדין כלא חד, הדא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום דערב ובקר כליל כחדא היינו רזא דברית, יומם ולילה, וביה כלא חד.

Hilkhoth Shabbath/Laws of Shabbat

Halakhah 5

9, 10. The main power needed to fight Amalek and to erase his name and memory from the world, is through Shabbat, which is the name of the Holy One, Blessed be He. For the main war of Amalek in every generation is against the name of Hashem, which is the name of the True Tzaddik, for the name of Hashem is joined with that of the True Tzaddik. This Tzaddik is the glory and beauty and splendor of the whole world. He is the true grace of the world. He is the aspect of the simple foundation, the river that flows out of Eden, from which are drawn all four elements which are the basis of all the worlds. For all of them are drawn from (this river), and all their lifeforce is drawn from it So everyone who is included in the true name of this Tzaddik, looks upon himself through all four elements - which include all the dimensions – and merits to return in repentance to Hashem.

And if this True Tzaddik were to be revealed, and all the world drew close to him in truth, the world would already be totally repaired. For this Tzaddik has the power to fix the whole world, if not for the attempts of the Other Side to hide him. For in every generation there is the aspect of the war of Amalek. The core of his struggle, may his name be erased, is specifically against the True Tzaddik, who is the "Head of the House".

For Amalek is the aspect of the Head of the Other Side, as in "The first of the nations is Amalek." Therefore, his entire war is only against the true Head of the House, from whom all the generations are drawn. In the aspect of "Call the generations from the start."

For Amalek has no interest in waging war with any other leader - large or small - aside from the Head himself. However, against the Head of the House, he has no power to wage war. For that True Tzaddik - the Head of the House - has already merited to defeat and break him completely, since he has no selfish motivations at all. For he has already broken all his desires and negative traits with such an absolute completeness, that beyond it there is no more final completeness.

He has annulled completely from himself the "impurity of the Snake", which is the impurity of Amalek, the Other Side, until there remains with him not a trace of evil at all. Furthermore, he continues, after this, to dedicate his entire being every day for Hashem, and accepts upon himself suffering intense and bitterer than death to sanctify the name of Hashem, and for His people Israel. Therefore, certainly Amalek has no chance to wage war against this Tzaddik himself Consequently, his entire war hinges upon how he confuses the world at every moment, and creates a great attack at all times against this True Tzaddik, who is the Head of the House, in order to distance Israel from him, so that they will not return to Hashem through this True Tzaddik, who has the power to return the whole world to a state of well-being.

And this is the evil husk, who is Haman-Amalek, whose every plan and whose entire war is to hide and cover up the name of this True Tzaddik, who is the true Head of the House. For Amalek is quite pleased that the people of Israel will come close to all the leaders of the world: for example, to the philosophers and the heretics. For also in these groups, there are leaders who teach them the crooked ideas that uproot them from this world and the next. And that people should draw close to these leaders, is certainly a great joy to Amalek.

However, even those leaders who have a share in holiness, who are Torah individuals and even tzaddikim, only that they are still held to some degree by the forces of Evil... Amalek is very satisfied that these leaders will be powerful and famous, have a great name in the world, and have a great following. All his evil intention is only to hide through this the true Head of the House, who is the Head of all the Heads in the world...

All the four elements are called "heads". As it is written: "And it (the river flowing from Eden) became four heads." And these further divided into many smaller heads throughout the world. And even within holiness there are many heads.

For each one according to his share, in that he succeeded in purifying some part from the four elements through perfecting his traits and overcoming his desires, so he merits some part in leadership drawn from purifying the four elements. However, none of these leaders have succeeded in purifying the four elements completely, to the zenith of purity. For they are still gripped to some degree by certain desires and negative traits that they have not overcome And as I heard directly from Rabbeinu, that there are a number of tzaddikim who have on the whole broken their desires, yet there still remains with them some trace of them. And these tzaddikim do not have the power to bring the children of Israel back in repentance. This power resides only with the True Tzaddik, the True Head of the House, who has merited to annul the evil in him completely. For since there is no evil in him at all, he has the power to fix all the souls that draw close to him, to return them to Hashem, may His name be praised.

Therefore, the Evil One girds himself especially, and extends himself from one end of the world to the other, to hide the name, greatness and glory of this True Tzaddik, and creates around him a fierce controversy. And he strives in his schemes to raise up leaders in the world, whose names are drawn from the Impure Side, and to glorify their names to a great degree. And sometimes, when he sees that it is impossible to overturn the truth completely, and to cause a complete sinner to become a famed Torah leader - for certainly the Jews would not follow such a man – consequently he clothes himself within a basically upright person, or a tzaddik who is not complete, and plants in his heart the will to attack the aforementioned True Tzaddik, the True Head of the House. And the Evil One aggrandizes the name of this attacker; he glorifies him and makes him exceedingly well known. For Amalek is pleased that all the world will come close to these leaders - even though they are only tzaddikim to a small degree - in order to distance them from the Great Tzaddik, the True Head of the House, upon whom depends the rectification of all the souls of Israel, and of the entire world. And this is hinted at in the passage: "and he (Amalek) cut off all the weak ones behind you". "Cut off", or "veizanav" in Hebrew, is derived from the root word "zanav", tail. The sages commented on this: "Amalek cut off the tails and threw them skyward." For the people, in relation to the True Tzaddik, are the aspect of tails - for they are secondary to him, for he is the head. However, it is certainly better to be a tail in relation to him, rather than a head somewhere else. As the sages said, "Be a tail of a lion, and don't be a head to foxes." And as they said, "One who is attached to a pure source, is also pure". However, Amalek, in his twisted schemes, cuts off the tails and throws them skyward, turning them into heads. That is, he takes those who are small in stature - who are like a tail in relation to the Head of the House, and ought to be subdued to him.

He takes these "tails", cuts them off - that is to say, distances them from the true Head. And throws them skyward - that is to say, he makes them leaders and raises them very high, and magnifies their name exceedingly. He plants in their hearts to attack the True Tzaddik. All in order to hide the name of the True Tzaddik, the true Head of the House. Thus, it is said in the Torah: "The war of Hashem against Amalek is in every generation." For in every generation, Amalek maintains his attack, since in every generation, the Redemption is ready to come through this Head of the House, who is the aspect of Moshe-Mashiach - the highest tzaddik of each generation. The primary obstacle is through this tremendous controversy, which itself is the War of Amalek, whose entire war is to hide and obscure the name of this Tzaddik. In Moshe's war with Amalek, he specifically sent Yehoshua to fight him, and did not enter the war himself. For since the entire war of Amalek is against Moshe, the true Head of the House, Moshe himself cannot contend with him. For "He who is in prison cannot free himself." The Tzaddik cannot glorify and publicize his own name, for it would not appear appropriate. Therefore, Moshe commanded Yehoshua to go and wage the war.

For the aspect of Yehoshua - the student - all his efforts and schemes are to publicize and glorify the holy and awesome name of the Tzaddik in this world. As Rabbeinu wrote, "Specifically through the students of the Tzaddik, one can know his greatness." And certainly, all Yehoshua's power to fight Amalek, is only from the Tzaddik himself, who is the aspect of Moshe. For surely, Yehoshua, the aspect of "student", does not have the power to wage a war so tremendous and awesome as this. So it is written:

"And it was, when Moshe would raise his arms, Israel would triumph, etc." For certainly, the primary force of the battle came from Moshe himself. However, even so, the war itself – to overcome Amalek, to glorify and publicize the name of the Tzaddik - must be carried out by Yehoshua, the student. As it is written in the Zohar (Beshalach, Ch. 65, sect. 2), specifically Yehoshua was fit for this war.

Hilkhot Chanukah/Laws of Chanukah

Halachah 1

The concept of Chanukah according to what Rabbeinu wrote in the essay that begins (Bekhorot 8b) "Achvei lan mana dela shavia lechabla/Show us an item that is not worth the damage it causes" (Likutei Moharan #25), that every man needs to extract himself from ha-medameh, the fictions/delusions/imaginations, which is the animalistic force, which are all the cravings, and raise them to the intellect; see there. And afterwards, even after he breaks the force of the imagination, when he goes again to rise up from level to level, then the power of delusions and all the confusions again spread out, and he needs to again suppress them. Suppressing them is by revelation of the greatness of the Creator, that is, tzedakah/charity; see there. And this is the meaning of "Hodu laShem kir'u bishmo/Praise Hashem, call on his name" (1 Chron. 16:8), which is in order to go up from `Asiyah/Action to Yetzirah/Formation (see Peri Etz Chaim, Sha`ar HaZemirot), therefore we mention the greatness of the Creator, in order to suppress them; see there.

Oth 1

And this is the aspect of Chanukkah, which is the first revelation of the whole year (as brought in the sefarim), and it alludes to the starting of man's upbringing in `Avodah/service/devotions, and this is why it is called Chanukkah/dedication, since the man is dedicated to service of Hashem Yitbarakh. And it is impossible to begin serving H"Y unless he first has a war to break the power of [beastly] imagination, as mentioned. And this is the aspect of the war with the idolaters that took place before Chanukkah, which was the evil kingdom of idolaters who wanted to cause Hashem's Torah to be forgotten and cause them to transgress the statues of His Will, which corresponds to the power of imagination, the beastly power, which assails a man and wants to hinder him and take him away from Hashem's Torah, God forbid, as written (Daniel 8:21), "Weha-tzefir ha-se`ir/And the rough he-goat" [is the king of Greece]. And afterwards when he merits to overcome the evil kingship and break the power of imagination, then we begin to light the lamp of Chanukkah, that is, we merit to go up to the intellect which is the aspect of the lit lamp, as brought in the essay "Pathach Rabbi Shim`on" (Likutei Moharan #60).

And each day we are mosif veholekh/progressively adding [lights] (Shabbat 21b; SAO"C #671), for it is forbidden to stay on one level, rather one must add holiness to his soul each and every day, and his intellect must add progressively each day. This is why we add each day a new lamp to the first lamp, while the first lamp remains all the days, for when we light two lamps on the second night, they correspond to the first night and the second, and likewise on the third night, etc. Hence the first lamp of the first night goes with all the lamps of all the nights, like what Rabbeinu wrote (LM #62) that all beginnings are difficult, since a person goes from one thing to its opposite, and afterwards when he goes on and sanctifies further, all the service of all the days receive from the beginning, and the power of the beginning goes with all the days, in the aspect of a fast, in the aspect of the name of Hashem in achoyarim [Y YK YKW YKWK], that the first letter goes with all the letters, as we write yud, yud kei, etc. And this is the aspect of the lights of Chanukah, when we first light lamp Alef (1), and then Alef-Bet (1-2), and then alef-bet-gimel (1-2-3), hence the first lamp goes with all the days, for each day gets its power of starting to dedicate one's service when he began to rise up to the intellect, which is the first lamp of Chanukkah Then afterwards the more his intellect adds each day, all the days receive from the beginning. For all beginnings are difficult, as mentioned.

And this is why we say Hallel on Chanukah, this being the aspect of praising Hashem Yithbarakh, in order to reveal the Creator's greatness, Blessed be His name, in order to subdue the power of [animalistic] imagination which spreads out each time we want to go up from level to level, as mentioned.

Oth 2

And this is the aspect of tzedakah, that we give extra Ma`oth Chanukkah money to the poor (see Magen Avraham, top (SAO"C 670) in order to break the power of imagination that is at each level via revelation of the colors, which corresponds to the greatness of the Creator which we reveal via tzedakah as mentioned. And this is the aspect of the games that the early righteous ones also played on Chanukah, permitted games (but due to our many sins now people come to transgression, for they play prohibited games); this is like lowering oneself to littleness in order to go up to the next level, in the aspect of "yeridah tachlit `aliyah/descent ultimately begets ascent," as brought, for on Chanukah we go up from level to level, in the aspect of mosif veholekh/continuously adding, as mentioned.

וזהו בחינת הצדקה שמרבין לתן מעות חנוכה לעניים (עין מגן אברהם ריש סימן תרע) כדי לשבר כח המדמה שבכל מדרגה על-ידי התגלות הגונין, שהוא בחינת גדלת הבורא שנתגלין על-ידי צדקה כנ"ל, וזה בחינת הצחוק שהיו נוהגים גם הקדמונים הצדיקים לשחק בחנוכה במיני שחוק של התר (אך שבעוונותינו הרבים עכשיו באין לידי עברה, כי משחקין בשחוק של אסור), זה בחינת מה שמורידין עצמן לבחינת קטנות כדי לעלות אל המדרגה השניה, בבחינת 'ירידה תכלית העליה', כמובא, כי בחנוכה עולין מדרגא לדרגא, בבחינת 'מוסיף והולך' כנ"ל:

Halakhah 2

According to the essay "Ra'iti menorat zahav/I saw a golden menorah" etc. (Likutei Moharan #8). And the rule is that via length of spirit, that is, sighing, we draw down the spirit of life into the thing that is lacking. And the essence of the length of spirit we receive via the Tzadik and the Rav of the Age, for he is the "man who has spirit in him." And from him go out the emanations of life to each person for all things in him. But there are evil ones who are not glued to the Tzadik and they receive length of spirit from the Rav of the Klipah etc. And whoever wants to stand up against the evil ones cannot do so unless he is a complete tzadik, that is, that he separates the evil from the good, for when we went to suppress the evil ones we need to descend into the evil midah/trait/measurement of the evil one, which is his channel, to suppress it and cast it down. And through this is Mashpil Resha`im `Adei Aretz/cast down evil ones to the earth" -- the acronym being ARM`A which are the four elements (Aesh/fire, Ruach/wind, Mayim/water, `Afar/earth) on which all the midot are based; see there. But via Torah and prayer we separate the bad from the good etc.; see there. We also heard from his holy mouth that even if we are drawn close to and tied to this Tzadik, that is, the complete Tzadik, we can also stand up against the evil ones and overcome them.

על פיה המאמר ראיתי מנורת זהב וכו' . והכלל שעל ידי אריכות הרוח דהיינו גנוחי על ידי זה ממשיכין רוח חיים להחסרון. ועיקר הרוח חיים מקבלין מן הצדיק והרב שבדור כי הוא איש אשר רוח בו. וממנו תוצאות חיים לכל אחד ואחד לכל הדברים בו. אך יש רשעים שאינם דבקים בהצדיק והם מקבלין אריכת הרוח מן הרב שבקליפה וכו' ומי שרוצה לעמוד נגד רשעים אי אפש רלו כי אם כשהוא צדיק גמור דהיינו שהפריש הרע מן הטוב כי כשרוצים להכניע רשעים צריכים לירד לתוך המדה רעה של הרשע שהוא הצינור שלו להכניעה ולהשפילה ועל ידי זה משפיל רשעים עדי ארץ ראשית תיבות ארמ"ע שהם הד' יסודות שמהם כל המדות וכו' עיין שם. ועל ידי תורה ותפילה מפרישין הרע מן הטוב וכו'. עיין שם. גם שמענו מפיו הקדוש שאפילו כשמקורבין ומקושרין לצדיק כזה דהיינו צדיק גמור יכולין גם כן לעמוד כנגד רשעים ולהתגבר עליהם.

Oth 1

And this is the aspect of Chanukah. For on Chanukah we need to stand up against the evil ones who want to restrain and anull us from the service of Hashem. For mah shehayah hu sheye`aseh/that which was is that which will be, that is, just as then at the time of the miracle of Chanukah the evil kingdom of Greece stood up to make us forget His Torah and cause us to transgress, God forbid, the statutes of His will, likewise this happens each generation, that we need during the days of Chanukah to stand up against the evil kingdom that strengthens itself each generation, and they are the evil ones who rise up against us to anull us, God forbid, from His service, blessed be His name, and we need to strengthen ourselves and stand up against them. But it is impossible to stand up against them except by the power of the Tzadik. And this is the aspect of the lamp of Chanukah, for the Tzadik is called ohr/light, as written, "Imru tzadik ki tov/Say of the righteous, only good [will befall him]," and "Ein tov ela ohr/The only good thing is light," as written, "Vayar Elohim et ha'ohr ki tov/And God saw the light; it was only good." For the Tzadik is the complete good, for he has removed the bad completely, and what is left is all good. And therefore he is called "tov," that is, light, as mentioned. And this is the aspect of the lamps of Chanukah, that we draw down and receive the power of the Tzadik who is called light, aspect of "Ner Hashem nishmat adam/The lamp of Hashem is the soul of man," and through this power, that is, via the light of the Tzadik who is the aspect of good, as written, "Vayar Elohim et ha'ohr ki tov" as mentioned, through this we can stand against the evil kingship as mentioned, for it is impossible to stand against them except via the aspect of "all good," the aspect of the complete Tzadik as mentioned. Because one needs to descend into their evil to break it and cast it down as mentioned, and this is the aspect of the mitzvah of ner Chanukah being within ten tefachim, in the public domain, in the tefach adjacent to the entrance. For the main grip of the Sitra Achra is under ten, for the Shekhinah never descended under ten. And that is where the main aspect of the World of Action is -- that is where their grip is. Also the public domain is the place of the klipot, as brought, and there specifically we need to light the lamps of Chanukah which is the aspect of light, which is what the descent of the power of the Tzadik into the grip of the evil to supress it and cast it down is, through which we overcome it as mentioned. And therefore it is in the tefach adjacent to the entrance, for their grip is only in the aspect of the entrance, for they cannot enter inside; they only lie in wait by the aspect of the entrance to feed in the aspect of "lapetach chatat rovetz/error crouches at the entrance," and therefore we have been commanded to make the mezuzah by the entrance to drive out the klipah that stands by the entrance specifically. And therefore we light the Chanukah lamp next to the entrance to suppress and break them in the place of their grip, as mentioned.

וזה בחינת חנוכה כי בחנוכה צריכין לעמוד כנגד רשעים הרוצים למנוע ולבטל מעבודת ה'. כי מה שנעשה הוא שיעשה היינו כמו שאז בזמן הנס של חנוכה עמדה עלינו מלכות יון הרשעה. להשכיחינו תורתו ולהעבירינו ח"ו על חוקי רצונו כמו כן נעשה זאת בכל דור ודור שאנו צריכין בימי חנוכה לעמדו כנגד מלכות הרשעה שמתגברת בכל דור ודור והם הרשעים העומדים עלינו לבטל אותנו ח"ו מעבותדו יתברך שמו ואנו צריכין להתבר ולעמוד כנגדם ואי אפשר לעמוד כנגדם כי אם על ידי כוח הצדיק כנ"ל וזה בחינת נר חנוכה כי הצדיק נקרא אור הכמו שכתוב אמרו צדיק כי טוב ואין טוב אלא אור כמו שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב. כי זה הצדיק הוא טוב גמור כי הפריש הרע לגמרי ונשאר כולו טוב ועל כן נקרא טוב דהיינו אור כ"ל וזה בחינת נר חנוכה שאנו ממשיכין ומקבלין כוח הצדיק שנקרא אור בחינת נר ה' נשמת אדם ועל ידי זה הכוח דהיינו על ידי אור הצדיק שהוא בחינת טוב כמו שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב כנ"ל על ידי זה אנו יכולין לעמוד כנגד מלכות הרשעה כנ"ל כי אי אפשר לעמוד כנגדם. כי אם על ידי בחינת כולו טוב בחינתצ צדיק גמור כנ"ל כי צריכין לירד לתוך הרע שלהם לשברו ולהשפילו כנ"ל וזה בחינת מצוות נר חנוכה למטה מי"ט ברשות הרבים בטפח הסמוך לפתח. כי עיקר אחיזת הסטרא אחרא הוא למטה מיוד כי מעולם לא ירדה שכינה למהט מעשרה. ושם עיקר בחינת עולם העשהיה ששם אחיזתם. גם רשות הרבים הוא מקום הקליפת כמובא ושם דייקא צריכין לדליק נר חנוכה שהוא בחינת אור שזהו בחנית שיורד כוח הצדיק לתוך אחיזת הרשע להכניעה ולהשפילה שעל ידי זה אנו מתגברין עליו כנ"ל ועל כן הוא בטפח הסמוך לפתח אכי אחיזתם הוא רק בבחינת הפתח כי בפנים אינם יכולן ליכנס רק אצל בחינת הפתח שם הם אורבים לינק בבחינת לפתח חטאת רובץ ועל כן נצטוינו לעשות מזוזה אצל הפתח לגרש הקליפה העומדת אצל הפתח דייקא ועל כן אנו מדליקין נר חנוכה סמוך לפתח להכניעם ולשברם במקום אחיזתם כנ"ל.

Oth 2

Furthermore the Chanukah lamp alludes to the ruach chayim/spirit of life of the Tzadik, whereby we overcome them if he is a complete Tzadik, because length of breath sustains one's intellect. For the intellect corresponds to the wick which kindles via the "oils" in the body. And the root of the sustaining of the oils of the body is via breathing, for "ilmale canfei rei'ah d'nashvin `al liva havei liva okid kol gufa/if not for the lobes of the lung that blow upon the heart, the heart would burn up the whole body," so the lung blows upon the heart and cools the heat of the heart, and then all the oils of the body are sustained and they are not burned up from the heat of the heart. And then the oils go up to the brain and sustain the intellect which is ner Hashem/the lamp of Hashem which kindles via the oils in the body as mentioned. And as all this is explained thoroughly in the essay "Patach Rabi Shim`on veamar `et la`asot laShem;" see there. And this is the aspect of the Chanukah lamp that we light with an oil lamp. This corresponds to "ner Hashem" etc. and this is the aspect of the power of drawing down the spirit of life, that is, length of breath of the Tzadik, for the burning of the lamp is aspect of ner Hashem is aspect of length of breath, for via length of breath the ner Hashem kindles as mentioned, and by the length of breath of the Tzadik we stand against the wicked as mentioned.

גם נר חנוכה מרמז על הרוח חיים של. הצדיק שעל ידי זה מתגברין כנגדם אם הוא צדיק גמור כי על ידי אריכות הנשימה על ידי זה הוא קיום השכל. כי השכל הוא בחינת פתילה הדולקת על ידי השמנים שבגוף. ועיק קיום השמנים שבגוף על ידי הנשימה כי אלמלא כנפי ריאה דנשבין על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא וזה בחנית נר ה' נשמת אדם שעיקר קים נר ה' דהיינו השכל הוא על ידי הנשימה שעל ידי הנשימה שהוא אריכת הרוח של קנה הריאה אז הריאה מנשב על הלב ומקרר חמימות הלב ואזי מתקיימים השמנים שבגוף ואינם נשרפים מחמימות הלב ואזי עולים השמנים אל המוח ומתקיים השכל שהוא נר ה' הדולק על ידי השמנים שבגוף כנ"ל. וכמבואר כל זה באר היטב במאמר פתח ר' שמעון ואמר עת לעשות לה' עיין שם). וזהו בחינת נר חנוכה שאנו מדליקין נר של שמן. זה בחינת נר ה' וכו' וזהו בחינת כוח המשכת הרוח חיים דהיינו אריכת הנשימה של הצדיק כי הדלקת הנר. בחינת נר ה' זהו בחנית אריכת הנשימה כי על ידי אריכת הנשימה דולק נר ה' כנ"ל ועל ידי אריכת הנשימה של הצדיק אנו עומדין כנגד הרשעים כנ"ל.

Oth 3

וזהו בחינת הנס של חנוכה כי מלכות יון הרשעה טימאו כל השמנים ומצאו צלוחית של שמן שהי החתום בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק רק יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים וכו'. כי מלכות הרשעה כשמתגברים על ידי אריכת הרוח שלהם שהוא בחינת רוח סערה וכו' כמבואר שם. אז הם מטמאם כל השמנים שבגוף כי עיקר קיום השמנם שבגוף על ידי אריכת הנשימה ועל כן כשהנשימה הוא מן הקדושה אזי כל השמנים שבגוף קודש. ולהיפך כשמתבר ח"ו הרוח והנשימה דקליפה אזי הם מטמאים חו כל השמנים שבגוף שקיומם על ידי הנשימה כנ"ל. כי באריכת הנשימה שלהם הם בולעים ממש כאת מי שאינו צדיק גמור בבחינת צדיק ממנו בולע ועל כן הם מטמאין ח"ו כל השמנים שבגוף שהם השמנים של השכל. על ידי שמתגבר ח"ו על ידי הרוח והנשימה שלהם. ואחר כך כשגברו עליהם מלכות בית חשמונאי ונצחום מצאו צלוחית של שמן וכו' היינו שמאו אחר כך עיקר הכוח שמשם התגברו על ממלכות הרשעה היינו כי עיקר הכוח שעל ידו מתגברין על מלכות הרשעה הוא כוח הצדיק דהיינו אריכת הנשימה דקדושה שמקבלין מן הצדיק שעל ידו השמנים של השכל קודש כנ"ל. וכהן גדול זה בחינת הרב דקדושה כי הוא גדול מאחיו בחינת רב וכמו שכתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ודרשו רז"ל אם הרב דומה למלאך וכו'. נמצא שכהן הוא בחינת רב והוא בחינת רב חסד כי כהן הוא איש חסד. וזהו שמצאו שמן שהיה חתום בחותמו של כהן הגדול דהיינו שמן הקודש של השכל הנמשך על ידי אריכות הנשימה של הצדיק שהוא בחינת כהן גדול שהיה חתום בחותמו דהיינו שהיה חתום בקדושה בלי מגע זר כי הצדיק הוא כולו טוב ואין להרע שום אחיזה בו ואין יכולת. למלכות הרשעה לטמא ח"ו שמן של הצדיק גמור על ידי אריכת הרוח שלהם כי צדיק גמור אינו בולע. ועל ידי זה הכוח של הצדיק דהיינו אריכת הנשיהמ של הצדיק שהוא בחינת שמן קודש כנ"ל על ידי זה מתגברים כנגד מלכות הרשעה כנ"ל כי על ידי זה יכולין ליכננס לתוך המדה רעש של הרשע להכניעה ולשברה ועל ידי זה מכניעין אותו כנ"ל. וזהו ולא היה בו אלא להדליק יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים כי טוב הצדיק הוא בחינת כולו טוב וכולו טוב זה בחינת יום אחד כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ופירש רש"י שהיה הקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו ואפילו מלאכים לא נבראו עדיין וכו' וכשהקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו היינו קודם הבריאה זה בחינת כולו טוב כי שם הוא כולו טוב בוודאי. אך עיקר התרלית הוא כשאחרי ההויה כשיש הויה בעולם ואז יש אחיזה להרע כשמבררין ומוציאין הטוב מן הרע ונתהפכך רע לטוב ואז נתגלה. מלכותו בכל העולמות אפילו בעולמות התחונים בחינת ומלכותו בכל משלה זהו עיקר התכלית והשלימות שבשביל זה היתה כוונת הבריאה כידוע. ואז אחר ההויה כשמעלין הטוב מן הרע אזי נעשה שם שלם כביכול בחינת ה' אחד ושמו אחד שהוא בחינת שמונה ימים בחינת ח' אותיות של הב' שמות יאקדונהי וזהו תכלית האחדות כשנתגלה יחודו ואחדותו יתברך בכל העולמו התחתונים אפילו בעומק הרע שכולם יעידין ויגידין כי ה' אחד ושמו אחד כי התפכך הרע לטוב על ידי הצדיקם שבכל דור. זה בחינת ונעשה נס ודלק שמונה ימים לשון ארים נסי היינו על ידי שמרימין מדריגות התחתונות אל הקדושה על ידי שמבררין הטוב מן הרע שזהו מעיק הנס של חנוכה לירד לתוך הרע של הרשע להכניעו ולשברו. ואז מוציאין משם כל הניצוצות הקדושה וכל הטוב שהיה שם ואזי נעשה בחינת שמונ ימים בחינת ה' אחד ושמו אחד כנ"ל כי עוה הטוב מן הד' יסודות ומתחבר בשרשו שהוא בחינת ד' אותיות הויה ואז נתייחד. שמו יבתרך בחינת ה' אחד ושמו אחד שהוא בחינת ח' אותיות בחינת שמונה ימים כנ"ל.

Oth 4

וזה בחינת שמונה ימי מילה. כי הקדוש ברך הוא לא ברא את האדם מהול כקושיות האפיקורסים והטעם הוא כדי שיעבור האדם דרך הראע ואחר כך מכניעין אותו וחותכין הערלה שהוא הרע. ואז יש יתרון האור מן החוש, מן החשך דייקא כי כשמהפכין חשך לאור רע לטוב הוא תכלית השלימות כנ"ל ואז נעשה בחינת שמונה ימי מילה, שנכללין כל השמונה ימים בקדושה בבחינת ח' אותיות הנל בחינת ה' אחד ושמו אחד כנ"ל.

Oth 5

וזה בחנית קריאת ההלל וקריאת התורה של חנוכה, זה בחינת תורה ותפילה שעל ידו מבררין הטוב מן הרע כי הלל הוא תפלה ואחר כך קוראין בתורה. כי על ידי התורה מבררין הטוב מן הרע ועל כן קוראין חנוכת המזבח. כי חנוכת המזבח הוא לטהר את המזבח מאחיזת הרע. כי עיקר אחיזת הסטרא אחרא הוא מפגם המזבח . ועל כן באו הקרבנות של חנוכת המזבח. לטהרו ולקדשו מאחזית הרע כמו שכתוב בחנוכת המזבח של לעתיד וכפרתם על המזבח מאיש שוגה ומפתי. היינו שצריכין לחנכו כד לטהרו מאיש שוגה ופתי דהיינו הסטרא אחרא הנאחזת בו נמצא שחנוכת המזבח הוא להכניע הרע לברר הטוב מן הרע. ועל שם זה נקרא חינוך בחינת חנוך מט"ט שהוא כלול משה סדרי משנה איסור והיתה וכו' שה בחינת הבירור שצריכין לברר הטוב מן הרע היתר מן איסור וכו' ועל כן קורין חנוכת המזבח בחנוכה כי הוא בחינת בירור הטוב מן הרע. שזהו בחנית חנוכה כי על ידי זה מתגברין על מלכות הרשעה ומכניעין אותן בבחינת משפיל רשעים עדי ארץ ואז נתגדל ונתקדש שמו יתברך בבחינת ה' אחד ושמו אחד כנ"ל.

Halakha 6

Oth 9

And this is like Ner Chanukah increasing each day, because ma`alin b'kodesh/we go up in holiness and do not go down, as our Rabbis said, because initially the truth is in great constriction when it is laid in the grips of the exile but via drawing onself to the trutha ccording to his level, thereby the little point of truth shines for him until it goes out from the darkness. Because each day the light increases. Because each and every day the truth shines more until it goes up to the ultimate elevation, aspect of "a`alekha gam `aloh/I will also surely bring you up" [Gen 46] rise after rise, like ma`alin b'kodesh etc.

Oth 10

And this is aspect of Chanukah. ChaNU KaH. Like the twenty-five letters which Yisrael unify each day. I.e. aspect of faith, because via ner chanukah which is the concept of the light of the truth, we attain faith, prayer, as mentioned, because the faith comes mainly by truth, as explained elsewhere (in 7.). "Righteousness when coupled with truth becomes faith," see there.

Hilkhot Purim

Halakha 1

Contains 7 Ot

The matter of Purim and kriat hamegilah/the megillah reading. According to what Rabeinu wrote in the essay "Uv'yom Habikurim" (LM #56); take a good look at the whole essay there.

Ot 1

Now behold! The main surge and assault of the Malkhut ha-Risha`ah (the forces of evil) who is Haman-Amalek, is when the Malkhut di'Kedushah (the forces of Holiness) are hidden, in the aspect of haster-astir/I will hide-hide [even the hiding is hidden, Deut. 31:18] and - u'le'um mi'le'um ye'ematz/the one nation gets strong when the other gets weak [Gen. 25:23]. Thus the malkhut of Achashwerosh was able to attack due to the blemish and error of eating, because since he caused them to derive benefit from the meal of that wicked man, thereby he was able to gain the upper hand over them. Because by blemished eating comes hastarat panim/hiding of the [Divine] "face," in the aspect of "w'histarti panai w'hayah le'echol/I will hide my face, and they will be for food," as Rabbeinu said elsewhere (LM 47), because blemished eating, when it's not done properly, can cause a person to fall, God forbid, from all the seventy faces of the Torah into the aspect of sleep, which is the aspect of Hastarat Panim, as Rabbeinu wrote regarding that in the essay (LM #60) Patach Rabbi Shimon w'amar, `Et la`asot laShem hefaru toratekha, see there. Therefore he devised to make the feast at the end of the galut Bavel/the Babylonian exile, that is, at the end of the seventy years of galut Bavel.

Because the seventy years of galut Bavel were an aspect of sleep, the aspect of mi ikka d'nayyim shiv`im shanin?!/[for realz?!] is there anyone who sleeps seventy years?! [Taanit 23a], which is written in that essay, the aspect of yemei shanoteinu ba'hem shiv`im shanah/our days of sleep-years, because of them [the forces of evil that led to our sins], are seventy years [Ps. 90:10]... zeramtem, sheina yihyu/You flow them; they are as a [dream] during sleep [ibid 5], aspect of beshuv Hashem et shivat Tzion hayyinu k'cholmim/when Hashem returns back the return of Zion, we're like those that are dreaming [Ps. 126], which refers to the seventy years of galut Bavel, as Rashi z"l explained. So therefore at the end of the seventy years, which is when the sleep is strongest, the aspect of the hastarah mentioned, therefore when Haman and Achashwerosh saw that Yisrael were still not redeemed and had not awakened from their sleep, therefore they thought they would no more be redeemed nor awaken, because for up to seventy years there is hope of awakening from sleep, because they had not yet fallen from all the seventy faces [of Torah], and it was befitting that the geulah would be immediately and right away at the end of the seventy years and that it not be delayed even one moment. Because when it was delayed more than seventy years and they fall God forbid from all the seventy faces then it is extremely difficult to wake up from their sleep - except by Hadrat Panim/Majestic Faces, which cannot happen except via Mashiach, may he come soon in our days, who is aspect of hadrat panim, in the aspect of W'ad `Atik Yom[aya] matei/and he reached even to the Atik Yomin (Ancient of Days)... [Dan. 7:13] Atik Yomin is the aspect of hadrat panim (as written there in the essay Patach Rabbi Shimon, take a good look there). Therefore when they saw that they were not redeemed at the end of the seventy years, because they made a mistake in calculation, as our Sages of blessed memory said, therefore they devised to bolster the sleep over them and make them fall from all the seventy faces [of Torah] which are the seventy years via eating, through which they could fall into aspect of sleep, as mentioned. Therefore they made a feast at the end of the seventy years in order that Yisrael should take enjoyment from it. Because this is known, that the whole feast of that wicked man was in order to make Yisrael stumble in eating forbidden items, as mentioned etc.

And this is that which our Sages obm said, ba-yamim hahem, k'shevet hamelekh Achashwerosh `al kisse malkhuto/In those days of theirs [that he miscalculated], in order that the king Achashwerosh sit on [and retain] the throne of his kingdom... [Est. 1] - because he thought and was mistaken etc. because his error allowed him to think the seventy years were already finished, so they're not redeemed, so they'd no longer be redeemed, because they'd fall God forbid into sleep, more than seventy years as mentioned, therefore he made a drinking party specifically, in order to make Yisrael stumble in order to bolster over them the sleep and make them fall God forbid from all the seventy faces which are the seventy faces of the Torah, so that thereby his kingdom would endure as mentioned. Therefore at that meal Haman the wicked suggested to kill Vashti the queen, which was all the counsel of the Sitra Achra, and its intention was so that thereby it would come about that Ester would be taken into the house of the king, in order to bring the Malkhut in utter concealment among them.

But in truth there was power in Mordekhai to reveal the hidings (as Rabbeinu wrote there), and he also had the power to awaken and make them rise from theri sleep and their fall from all the seventy faces from the blemished eating. Because Mordekhai is the aspect of Rav Chesed (Abundant Chesed), the aspect of Hadrat Panim, the aspect of Atik Yomin, the aspect of Sipurei Ma`asiyot Shel Shanim Kadmoniyot (the telling of stories from primordial times and aspects), through which it's possible to wake up from the sleep away from all the seventy faces. Because MordeKhai is gematria Rav Chesed (as brought in that essay), and this is that which we find, that Mordekhai brought the whole root of that redemption by story - the aspect of "wayyaged Mordekhai l'Ester hamalkhah/and Mordechai told to Ester," that he told her a story, something that happened. "L'Ester/to Ester" - because she is aspect of the Hastarah/hiding, the aspect of sleep - in order to awaken from sleep and reveal the hiding thereby, as mentioned. And so it was in the end, that through this came the redemption then, as it's written (Ester 6:1): Balailah hahu nadedah shenat hamelekh/that night the King's sleep wandered - the sleep of the King of the universe, as our Rabbis of blessed memory said (Megillah 15:2). And this was via Sippurei Maasiyot that are in the aspect of Mordekhai, as it's written (Esther 6:1-2), Wayyomer lehavi eth-sefer ha-zikhronot divrei ha-yamim.../and he ordered to bring the book of remembrances, the chronicles... wayyimatze katuv asher hegid Mordechai/and it was found written, that Mordekhai told..., that they found the Sipurei Maasiyot of Mordekhai, the aspect of Rav Chesed as mentioned above. Because via Sipurei Maasiyot of Mordekhai that he told Ester, who is the aspect of Kenesset Yisrael, who entered into "the hiding of His face," into the aspect of sleep as mentioned, through this he woke them up and got them out of the sleep and returned them in Teshuvah; this is how he caused that awakening from sleep, the aspect of nadedah shenat hamelekh, because It`aruta dil'Tata/awakening from below causes It`aruta dil`Eila/awakening from On High.

And this is the aspect of vatomar Ester lamelekh b'shem Mordechai//and Ester told the king in the name of Mordechai (Ester 2:22), because the aspect of Ester, i.e. kenesset Yisrael, was the opening of the mouth for the heavenly advocate of Yisrael, because she told "the King of the world" and brought on high sipurei maasiyot of Mordechai, through which was the awakening from the sleep as mentioned.

And this is the aspect of kriat haMegilah which they ordained for all generations, to read the Megilah each and every year (see Ester 3 and 4; Rambam Megilah and Chanukah 1:1, SAO"C #687). And it is the main mitzva of Purim, in order to wake Yisrael from the aspect of sleep via the sipur maaseh shel shanim kadmoniyot, which is the aspect of Megilah, which is a most precious thing. And its whole essence is the aspect of story telling. As it begins, "And it was in the days of Achashuerush" and so forth till the story's end, everything is in the way of story telling. And it is the story of Mordechai and Esther, which is the aspect of Primeval Face-Years Stories, whereby we awaken from sleep every single year, in the aspect of "and these days are remembered and performed every single year," (Esther 9:28)

... , בבחינת "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה" (אסתר ט כח). שהמעשה של הימים האלה מביאים לבחינת זכרון בכל שנה וכו', שהיא בחינת התעוררות השנה שהיא בחינת שכחה.

כי השנה היא הסתלקות המחין, שזה בחינת שכחה שרצה המן להגביר עליהם בבחינת "הפיל פור" (אסתר ג ז), שהיא בחינת שכחה, כמובא. וכן בכל שנה נעשה זאת (כמובא בספרים), ועל - ידי קריאת המגלה כנ"ל מבטלין השכחה בחינת השנה כנ"ל. וכן מהאי טעמא אמרו רבותינו זכרונם לברכה (רי"ף מגילה ג'. שו"ע או"ח סימן תרצ סעיף יז) צריך לפשטה כאגרת, כי היא כמו ספור מעשה שמספרין מאגרת, מעשה שהיה בימי מרדכי ואסתר, בחינת 'מעשה של שנים קדמוניות' כנ"ל:

Ot 2

And behold, the main time when Haman attacked was in the month of Adar, as that's when he wanted to win, by his seeing that that's when Moshe died, who was the root and entirety of Kabbalat haTorah, as the Torah reveals the Hastarot, as written in the aforementioned essay (LM #56) Uv'yom ha-bikkurim, and he thought...

וְהִנֵּה עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הָמָן הָיָה בְּחֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁאָז רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עַל-יְדֵי שֶׁרָאָה שֶׁאָז מֵת מֹשֶׁה שֶׁהוּא הָיָה עִקַּר וּכְלַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי הַתּוֹרָה מְגַלִּין הַהַסְתָּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַאֲמַר "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים" הַנַּ"ל, וְסָבַר שֶׁמֵּאַחַר שֶׁמֵּת מֹשֶׁה אָז נִתְבַּטֵּל כֹּחַ עֵסֶק הַתּוֹרָה וְאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרָה עוֹד, וּמֵחֲמַת זֶה הִתְגַּבֵּר אָז, כִּי הוּא כְּנֶגֶד מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, וּכְשֶׁהַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת הַהַסְתָּרָה עַל-יְדֵי שֶׁאֵין עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, אֲזַי מִתְגַּבֵּר בְּחִינַת הָמָן-עֲמָלֵק. וְזֶה בְּחִינַת הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו בִּזְמַן שֶׁהַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב אֵין הַיָּדַיִם וְכוּ', כִּי עַל-יְדֵי קוֹל יַעֲקֹב שֶׁהוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְגַלִּין הַהַסְתָּרוֹת, וַאֲזַי אֵין כֹּחַ לְמַלְכוּת הָרִשְׁעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת יְדֵי עֵשָׂו, שֶׁהִיא מַלְכוּת הָמָן-עֲמָלֵק שֶׁהוּא מִזֶּרַע עֵשָׂו. וְזֶה בְּחִינַת הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל, כִּי לְמַעְלָה כֻּלּוֹ טוֹב וְשָׁם בְּשָׁרְשָׁם אֲפִלּוּ הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּשָׁרְשָׁהּ הִוא טוֹב וּלְמַטָּה נִתְפָּרְדִין לְיָמִין וּשְׂמֹאל, שֶׁהֵם סִטְרָא דִּקְדֻשָּׁה וְסִטְרָא אָחֳרָא וּלְמַעְלָה נִשְׁפָּע שֶׁפַע הַחַיִּים תָּמִיד שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים לְקַבֵּל הַחִיּוּת שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִים וּמִדּוֹת שֶׁעַל יָדָהּ מְקַבְּלִין הַחִיּוּת לְתוֹךְ הַכֵּלִים וְהַמִּדּוֹת, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם). וּכְשֶׁאֵין עֵסֶק הַתּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי נִכְנֶסֶת חַס וְשָׁלוֹם, הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּמְקַבֶּלֶת הַחִיּוּת הַנִּשְׁפָּע מִלְּמַעְלָה בִּבְחִינַת תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלֹךְ וְשִׁפְחָה כִּי תִּירַשׁ וְכוּ'. וְהַגּוֹרָל הוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין", כַּמְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר, וְשָׁם בִּבְחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי הוּא גּוֹרָל אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב, כִּי שָׁם הוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד וְאֵין שׁוּם רַע כְּלָל וּלְמַטָּה מִשָּׁם מִתְפָּרְדִין לִשְׁנֵי גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד כָּל אֶחָד לִבְחֹר לְעַצְמוֹ גּוֹרָלוֹ וְחֶלְקוֹ. עַל-כֵּן צְרִיכִים לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁהִיא לְאַדְבְּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. כִּי לְמַטָּה בִּבְחִינַת הַיָּמִים, בְּחִינַת עוֹלָם הַזֶּה, קָשֶׁה מְאֹד וְכָבֵד עַל הָאָדָם לִבְחֹר בַּגּוֹרָל הַטּוֹב מֵחֲמַת שֶׁשְּׁנֵי הַדְּרָכִים נְתוּנִים לְפָנָיו וְגַּם אֶפְשָׁר לִטְעוֹת לִפְעָמִים חַס וְשָׁלוֹם, לְהָמִיר טוֹב בְּרַע אוֹ רַע בְּטוֹב, אֲבָל כְּשֶׁמְּדַבֵּק מַחְשְׁבוֹתָיו בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב גּוֹרָל אֶחָד כֻּלּוֹ לַה', אֲזַי בְּוַדַּאי לֹא תִמְעַד אֲשׁוּרָיו, כִּי מִשָּׁם יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ דֶּרֶךְ הַטּוֹב שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיוּכַל לִבְחֹר לוֹ דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְהַטּוֹב אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַיָּמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. עַל-יְדֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ דְּבוּקָה תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִים כָּל הַדְּרָכִים כַּנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְכוּ' וּבָחַרְתָּ 'בַּ'חַיִּים, בְּפַתַּח הַבֵּית מוֹרֶה עַל הַחַיִּים הַיְדוּעִים, שֶׁהִיא עָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁהִיא מְקוֹר הַחַיִּים, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁשְּׁנֵי הַדְּרָכִים נְתוּנִים לְפָנֶיךָ, עַל-כֵּן הָעֵצָה שֶׁתְּדַבֵּק מַחֲשַׁבְתְּךָ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְתִבְחֹר בַּחַיִּים הַיְדוּעִים חַיִּים הַנִּצְחִיִּים שֶׁמִּשָּׁם תּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לְךָ דֶּרֶךְ נְכוֹנָה דֶּרֶךְ הַחַיִּים שֶׁתֵּלֵךְ בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶה שֶׁהִתְפָּאֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל שֶׁנָּפַל לוֹ גּוֹרָל הַטּוֹב מִלְּמַעְלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁזָּכָה שֶׁנִּשְׁפַּע לוֹ מִגּוֹרָל הָעֶלְיוֹן בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ לַד' כַּנַּ"ל נִמְשָׁךְ לוֹ גַּם לְמַטָּה שֶׁיִּהְיֶה גּוֹרָלוֹ טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְזֶהוּ, "ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי", שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ "כִּי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי". אַתָּה זֶה בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי בְּחִינַת אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹקִים שֶׁזֶּה בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים וְזֶה אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. 'תּוֹמִיךְ', לְשׁוֹן הַשְׁפָּלָה וִירִידָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת אַתָּה, בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי מִשָּׁם יָרַד וְנִשְׁפַּע לִי גּוֹרָלִי הַטּוֹב לִהְיוֹת ה' מְנָת חֶלְקִי כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין הַחַיִּים לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַחַיִּים מִמְּקוֹר הַחַיִּים מֵעָלְמָא דְּאָתֵי, לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת לִזְכּוֹת לַגּוֹרָל הַטּוֹב כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים", שֶׁזָּכִיתִי לַחֵלֶק הַנָּעִים עַל-יְדֵי "אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי", עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא "נַחֲלַת שָׁפְרָה" בְּחִינַת "אִמְרֵי שָׁפֶר" כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת תִּפְאֶרֶת, כַּמּוּבָא. וְזֶה בְּחִינַת וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּעִירִים גֹּרָלוֹת וְכוּ', כִּי כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ גּוֹרָל שֶׁל שֵׁם בְּיָמִין וְגוֹרָל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאל, עַל-כֵּן הֻצְרַךְ לְהַגְבִּיהַּ וּלְנַשֵּא שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת שֶׁהֵם יָמִין וּשְׂמֹאל שְׁנֵיהֶם לַה' שֶׁשָּׁם בְּשָׁרְשָׁם כֻּלּוֹ טוֹב, וַאֲזַי יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם כִּרְצוֹנוֹ לִתֵּן לְכָל אֶחָד חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ כָּרָאוּי, וְלֹא יַחֲלִיף וְלֹא יָמִיר חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁיִּהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁל שֵׁם בִּשְׂמֹאל שֶׁזֶּה הָיָה כְּשֶׁלֹּא הָיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָגוּן וְלֹא הָיָה יָכֹל לְאַדְבְּקָא מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וְעַל-כֵּן הָמָן הָרָשָׁע הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל שֶׁרָצָה לְהַפִּיל גּוֹרָל, לְהַפִּיל מַמָּשׁ שֶׁרָצָה לְהַפִּיל הַגּוֹרָל שֶׁהוּא מְקוֹר הַחַיִּים לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ לְחֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ חַס וְשָׁלוֹם, לְהַמְשִׁיךְ הַגּוֹרָל וְהַחַיִּים לַסִּטְרָא אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הִפִּיל פּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁכְחָה, כַּמּוּבָא וְכַנַּ"ל, שֶׁהוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא, בְּחִינַת נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב , שֶׁרָצָה לְהַפִּיל הַגּוֹרָל הַנַּ"ל לְחֶלְקוֹ חַס וְשָׁלוֹם, לְמַטָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁכְחָה סִטְרָא דְּמוֹתָא, בְּחִינַת הִפִּיל פּוּר הֵפֶךְ הַגּוֹרָל, בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁהוּא מְקוֹר הַחַיִּים, בְּחִינַת זִכָּרוֹן כַּנַּ"ל, כִּי רָצָה לְהַמְשִׁיךְ הַגּוֹרָל לְמַטָּה לְחֶלְקוֹ לִבְחִינַת פּוּר, בְּחִינַת שִׁכְחָה כַּנַּ"ל. וְלֹא עָלָה בְּיָדוֹ טָעוּתוֹ כִּי אִם בְּחֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁאָז מֵת מֹשֶׁה וְסָבַר שֶׁנִּתְבַּטֵּל כֹּחַ הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל שֶׁאֲזַי יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ הַגּוֹרָל חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל וְכוּ' וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר", כַּמּוּבָא בְּמַּאֲמָר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (בְּסִימָן יוּד). אֲבָל בֶּאֱמֶת מָרְדְּכַי שֶׁהָיָה גַּם כֵּן בְּחִינַת הַתּוֹרָה הָיָה לוֹ כֹּחַ לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרוֹת וּלְהַכְנִיעוֹ וּלְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל יְנִיקָתוֹ שֶׁיָּנַק מֵהַקְּדֻשָּׁה וְלַעֲשׂוֹת מִזֶּה תּוֹרָה חֲדָשָׁה בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ, (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם). דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַכְנִיעַ הָרַע וּלְהַגְבִּיהַ הַחִיּוּת שֶׁיֵּשׁ שָׁם, עַד שֹׁרֶשׁ יְנִיקָתָם מִמְּקוֹר הַחַיִּים וַאֲזַי יָשׁוּב וְיִתְהַפֵּךְ הַחִיּוּת שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ בַּגָּלוּת וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מִזֶּה תּוֹרָה חֲדָשָׁה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם, שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁמַּכְנִיעִין הָעַצְבוּת רוּחַ, שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲמָלֵק, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בְּחִינַת עִצְבוֹן יָדַיִם, בְּחִינַת וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וְכוּ', עַל-יְדֵי זֶה שֶׁמַּכְנִיעִין אוֹתוֹ אֲזַי יְכוֹלִין לָשֵׂאת אֶת הַיָּדַיִם בְּחִינַת אֶשָּא אֶל שָׁמַיִם יָדִי, וּמִשָּׁם מְקַבְּלִים דִּבּוּרִים בְּחִינַת אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, עַיֵּן שָׁם, הַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁמַּכְנִיעִין הָרַע הַנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה מְנַשְּאִין אֶת הַיָּדַיִם שֶׁהֵם יַד יָמִין וְיַד שְׂמֹאל שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְנַשְּאִין שְׁנֵיהֶם לְמַעְלָה לִבְחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שָׁמַיִם אֵשׁ וּמַיִם בְּיַחַד, בְּחִינַת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים כֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד, בְּחִינַת כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת רַעַם גְּבוּרֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן. 'מִי יִתְבּוֹנָן' דַּיְקָא, בְּחִינַת בִּינָה עָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ אֶחָד אֵלּוּ וָאֵלּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְעַד שָׁם צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ הַיָּדַיִם הַנַּ"ל, וַאֲזַי נִמְשָׁךְ מִשָּׁם דַּעַת גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹרָה חֲדָשָׁה שֶׁנַּעֲשָׂה מֵהַהַסְתָּרָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ כַּנַּ"ל. כִּי זֹאת הַתּוֹרָה הִיא תּוֹרָה גָּבֹהַּ וְעֶלְיוֹנָה מְאֹד, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם). וְזֶה בְּחִינַת הַמְּגִלָּה שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִבְּחִינָה הַזֹּאת, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁהִתְגַּבֵּר הָמָן וְהָיָה אָז הַסְתָּרָה גְּדוֹלָה מְאֹד בְּחִינַת הַסְתֵּר אַסְתִּיר, עַל-יְדֵי זֶה אַחַר כָּךְ כְּשֶׁזָּכוּ לְנַצְּחוֹ עַל-יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה מִבְּחִינַת הַהַסְתָּרָה הַזֹּאת תּוֹרָה חֲדָשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְּגִלָּה, שֶׁהִיא תּוֹרָה חֲדָשָׁה שֶׁנַּעֲשָׂה מִזֶּה כַּנַּ"ל. (וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל מִזֶּה בְּהִלְכוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה, עַיֵּן שָׁם), וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרֵאת מְגִלָּה, עַיֵּן שָׁם, שֶׁהִיא נַעֲשָׂה מֵהִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה כַּנַּ"ל:

Ot 3

And this is the thing that happens in every single era, and with every individual member of Yisrael, when he makes truly makes proper Teshuvah, because this a feature of Teshuvah, that a person who turns from the good path and has chosen for himself a part and parcel in the evil, God forbid - then it's impossible for him to have repair and come back to the good path - except by Teshuvah that is the aspect of Shabbat, the aspect of 'Alma d'Atei/the Coming World, as is brought, namely that he has to participate and be tested in that path that he had gone in, in the aspect of Teshuvat haMishkal ("weighty Teshuvah"), as brought above, namely he has to go back and walk and be in all those evil paths where he was before, breaking his craving and turning from them and avoiding them. He has to go via all those ways until he gets back to his place to the Em haDerekh (trailhead) the root of two paths, where everything is all good, and from there onwards they branch off and separate, two paths as mentioned, and this is the aspect of (Jer. 31:20) "Erect to yourself markers, set thee up signposts; put your heart to the highway, the path that you traveled" which is about Teshuvah as our rabbis z"l explained, that a person needs to put his heart to the highway and path that he went in before, going back and returning through it to Hashem Yitbarakh to the aspect of Teshuvah as mentioned. Therefore he has to erect markers for himself, so he doesn't stumble and err in them God forbid, since he has already erred in them, for they are utterly errant and confused ways. So he needs to guard himself very well and make himself signs and markers to not get captured in them, God forbid, any more. And this is "set thee up signposts (Tamrurim)," namely change (Tamrirut) of heart, as he endures and forbears at the time he's returning and going via the bitter paths to return by those paths to the trailhead as mentioned, so he needs to endure very great and hard bitterness until he passes through all those bitter ways to return to his path and to peace and wholeness to that trailhead, which is the aspeect of Binah, Alma d'Atei, which is the aspect of Teshuvah as mentioned. And this is why it's named Teshuvah, because that's where all the paths return and go back to their root, because there it's all good as mentioned. And the rule is, ..

וְזֶה הַדָּבָר נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וְאֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, כִּי זֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁמִּי שֶׁנּוֹטֶה מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב וּבָחַר לְעַצְמוֹ חֵלֶק וְגוֹרָל הָרַע חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּתְתַּקֵּן וְיָשׁוּב לַדֶּרֶךְ הַטּוֹב כִּי אִם עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, כַּמּוּבָא, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִצְטָרֵף וּלְהִבָּחֵן בַּדֶּרֶךְ הַהִוא שֶׁהָלַךְ בּוֹ בִּבְחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, כַּמּוּבָא לְעֵיל, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מֻכְרָח לָשׁוּב וְלֵילֵךְ וְלִהְיוֹת בְּכָל אוֹתָן הַדְּרָכִים הָרָעִים שֶׁהָיָה בָּהֶם מִקֹּדֶם, לְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ וְיִטֶּה מֵהֶם וְיָסוּר מֵהֶם צָרִיךְ לֵילֵךְ דֶּרֶךְ כָּל הַדְּרָכִים הָהֵם עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ שֹׁרֶשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב וּמִשָּׁם וָהָלְאָה מִתְפַּצְּלִין וּמְתְפָּרְדִין שְׁנֵי הַדְּרָכִים כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְּסִלָּה דֶּרֶךְ הָלַכְתְּ, שֶׁזֶּה קָאֵי עַל תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁצָּרִיךְ לָשֹׁוּם לִבּוֹ לַמְּסִלָּה וְדֶרֶךְ שֶׁהָלַךְ בָּהּ מִקֹּדֶם לָשׁוּב וְלַחֲזֹר דֶּרֶךְ אוֹתוֹ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְהַצִּיב לוֹ צִיּוּנִים וְסִמָּנִים לְבַל יִכָּשֵׁל וְיִתְעֶה בָּהֶם חַס וְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר תָּעָה בָּהֶם, כִּי הֵם דְּרָכִים תּוֹעִים וּנְבוֹכִים מְאֹד. וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ סִימָנִים וְצִיּוּנִים לְבַל יִלָּכֵד בָּהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹד. וְזֶהוּ שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים, דְּהַיְנוּ תַּמְרִירוּת הַלֵּב שֶׁסּוֹבֵל בְּעֵת שֶׁשָּׁב וְהוֹלֵךְ דֶּרֶךְ הַדְּרָכִים הַמָּרִים מְאֹד לָשׁוּב בְּדֶרֶךְ אוֹתָן הַדְּרָכִים אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ כַּנַּ"ל, וְצָרִיךְ לִסְבֹּל מְרִירוּת גָּדוֹל וְקָשֶׁה מְאֹד עַד אֲשֶׁר יַעֲבֹר כָּל אוֹתָן הַדְּרָכִים הַמָּרִים לָשׁוּב לְדַרְכּוֹ לְשָׁלוֹם אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ הַנַּ"ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת בִּינָה עָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה, עַל-שֵׁם שֶׁשָּׁם שָׁבִים וְחוֹזְרִים כָּל הַדְּבָרִים לְשָׁרְשָׁם, כִּי שָׁם הוּא כֻּלּוֹ טוֹב כַּנַּ"ל. וְהַכְּלָל, שֶׁעִקַּר בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁצָּרִיךְ לְהָשִׁיב וּלְהַחֲזִיר וּלְהַעֲלוֹת גַּם הַדֶּרֶךְ הַשְּמֹאל אֶל שָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי שֶׁשָּׁב וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵר בְּאוֹתָן הַדְּרָכִים כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי זֶה מַעֲלֶה הַחִיּוּת מִשָּׁם, דְּהַיְנוּ נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם עַל-יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו וּמֵשִׁיב אוֹתָן לְשָׁרְשָׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וַאֲזַי כְּשֶׁשָּׁבִים כָּל הַדְּרָכִים הַמְקֻלְקָלִים לְשָׁרְשָׁם לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה הַנַּ"ל, אֲזַי שָׁם חוֹזְרִים וְנַעֲשִׂים מִכָּל הָעֲווֹנוֹת וְהַדְּרָכִים הָהֵם תּוֹרָה חֲדָשָׁה בִּבְחִינַת חיל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ כַּנַּ"ל. שֶׁנַּעֲשֶׂה מִזֶּה אֵשֶׁת חַיִל תּוֹרָה חֲדָשָׁה כַּנַּ"ל, וְכֵן כָּתַב רַבֵּנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁמֵּעֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּזְכּוּ לֶעָתִיד לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה הָאֲמִתִּית, אֲזַי יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהֶם תּוֹרָה חֲדָשָׁה:

Ot 4

וְזֶה מִצְוַת זְכִירַת עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק וְכוּ'". שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק, דְּהַיְנוּ הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא עַל הַחֲלוּשֵׁי כֹּחַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהֶעָנָן פּוֹלְטָן וְהוּא מַכְשִׁיל אוֹתָם, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַגְבִּיהַ אוֹתָם וּלְהַחֲזִירָם לִמְקוֹמָם לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עַנְנֵי כְּבוֹד, בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְכָא עַל בְּנִין. וְזֶה בְּחִינַת זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ וְכוּ'. 'זָכוֹר' דַּיְקָא, כִּי צָרִיךְ לְהַחֲזִיר מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק לִבְחִינַת זִכָּרוֹן, שֶׁהִיא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בִּבְחִינַת וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה וּמְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּשֶׁזּוֹכֶה לְנַצֵּחַ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק וְזוֹכֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, אֲזַי חוֹזְרִים הַיָּמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמִּדּוֹת שֶׁשָּׁם הַבְּחִירָה, כִּי יֵשׁ יְמֵי טוֹב וִימֵי רַע וְחוֹזְרִים כֻּלָּם אֶל מְקוֹמָם, שֶׁהוּא הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִכָּרוֹן כַּנַּ"ל שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַיָּמִים, בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כַּנַּ"ל. וְשָׁם נִתְחַדְּשִׁים וְנַעֲשִׂים מֵחָדָשׁ וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם יְמֵי טוֹב, דְּהַיְנוּ תּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. כְּשֶׁזּוֹכִין לָשׁוּב אֵלָיו בִּבְחִינַת תְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל, שָׁם נִתְחַדְּשִׁים הַיָּמִים כְּמִקֶּדֶם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, כִּי בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה נַעֲשֶׂה הַנֵּס שֶׁל מַפֶּלֶת הָמָן-עֲמָלֵק כַּיָּדוּעַ, וְאָז עוֹשִׂין פּוּרִים וְקוֹרִין הַמְּגִלָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית מִזֶּה כַּנַּ"ל:

Ot 5

וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לְכָתְבָהּ דַּוְקָא, וְאִם קְרָאָהּ עַל פֶּה לֹא יָצָא, אַף שֶׁעִקָּרָהּ מִשּׁוּם פִּרְסוּמֵי נִסָּא וְהָיָה דַּי לְפַרְסֵם הַנֵּס בְּעַל פֶּה, אַךְ עַל-פִּי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל שֶׁעִקַּר הַמְּגִלָּה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁמַּחֲזִירִין וּמְשִׁיבִין גַּם בְּחִינַת הַהַסְתָּרָה, דְּהַיְנוּ הַסִּטְרָא אָחֳרָא, אֶל מְקוֹמָהּ וְשָׁרְשָׁהּ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הֲרָמַת וְהִתְנַשְּאוּת הַיָּדַיִם שֶׁעַל יָדָם נַעֲשֶׂה הַהִתְגַּלּוּת כַּנַּ"ל, (וְכַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל). כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא בְּהַיָּדַיִם בִּבְחִינַת עִצְבוֹן יָדַיִם, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם). וְעַל-יְדֵי הָאֲנָחָה שֶׁמִּתְאַנֵּחַ וּמִתְחָרֵט וְשָׁב עַל דַּרְכּוֹ הָרָעָה, עַל-יְדֵי זֶה מַגְבִּיהַּ אֶת הַיָּדַיִם עַד הַשָּׁמַיִם לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כִּי אֶשָּא אֶל שָׁמַיִם יָדַי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לָעוֹלָם. 'חַי אָנֹכִי' זֶה בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי מְקוֹר הַחַיִּים, בְּחִינַת אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי עַד שָׁם צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַ אֶת הַיָּדַיִם, דְּהַיְנוּ יַד יָמִין וְיַד שְׂמֹאל שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה שָׁם עַל-יְדֵי זֶה דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים וּמַמְשִׁיךְ מִשָּׁם תּוֹרָה גָּבֹהַּ מְאֹד כַּנַּ"ל, וַאֲזַי מְקַבְּלִים הַדִּבּוּרִים מֵהַיָּדַיִם כַּנַּ"ל, (וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). נִמְצָא, שֶׁבְּחִינַת הַמְּגִלָּה שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מֵהַדִּבּוּרִים שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַיָּדַיִם עַל-יְדֵי שֶׁמְּרִימִין אוֹתָם לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה עָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַיָּדַיִם, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקַבְּלִין דִּבּוּרִים מֵהַיָּדַיִם, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה הַחֲדָשָׁה שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל-יְדֵי הָעֲווֹנוֹת וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁנִּתְהַפְּכָה לְטוֹב כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַמְּגִלָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית מִזֶּה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְכָתְבָהּ דַּוְקָא כְּדֵי לְהָבִיא הַדִּבּוּרִים אֶל הַיָּדַיִם לְקַבְּלָם מֵהַיָּדַיִם מַמָּשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, דְּהַיְנוּ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וּמְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. 'כְּתֹב' דַּיְקָא, 'זִכָּרוֹן' דַּיְקָא, כִּי מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק וְנִצְחוֹנָהּ שֶׁשָּׁב וְנַעֲשָׂה מִזֶּה בְּחִינַת זִכָּרוֹן כַּנַּ"ל צָרִיךְ לְהָבִיא זֹאת לְתוֹךְ הַכְּתָב לְהַמְשִׁיךְ הַדִּבּוּרִים אֶל הַיָּדַיִם וּלְקַבְּלָם מִשָּׁם כַּנַּ"ל כְּדֵי לְהַפֵּךְ הַדָּבָר מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, כִּי עִקַּר אֲחִיזָתוֹ וִינִיקָתוֹ מֵהַיָּדַיִם בִּבְחִינַת וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים שֶׁכָּתוּב בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק. וְזֶה בְּחִינַת הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. 'וְהַיָּדַיִם' דַּיְקָא, כִּי עִקַּר אֲחִיזָתוֹ שָׁם כַּנַּ"ל בִּזְמַן שֶׁאֵין הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלָשׁוּב תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל מַמָּשׁ וְלַחֲזֹר וּלְהָרִים הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל. וּלְקַבֵּל מִשָּׁם הַדִּבּוּרִים שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּתֹב כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כְּתִיבַת הַמְּגִלָּה דַּיְקָא כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁהַתְּשׁוּבָה הַהֲגוּנָה כְּשֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינַת כְּתֹב שֶׁיַּמְשִׁיךְ דִּבּוּרִים עַל-יְדֵי הֲרָמַת הַיָּדַיִם וִיקַבְּלֵם מִן הַיָּדַיִם בִּבְחִינַת כְּתֹב כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (יְשַׁעְיָה מד) יִכְתֹּב יָדוֹ לַד', אֵלּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה 'יִכְתֹּב יָדוֹ' דַּיְקָא, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כַּנַּ"ל:

Ot 6

וְזֶה בְּחִינַת חַיָּב אֱנָשׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי, כִּי צָרִיךְ לַעֲלוֹת אָז אֶל בְּחִינַת זִכָּרוֹן בִּבְחִינַת זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק כַּנַּ"ל, אֶל הַגּוֹרָל הָעֶלְיוֹן שֹׁרֶשׁ הַגּוֹרָלוֹת שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב. וְאֵין שׁוּם רַע כְּלָל, רַק מִשָּׁם וּלְמַטָּה מִתְפַּצְּלִין שְׁנֵי הַגּוֹרָלוֹת, כָּל בְּחִינַת אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכַי כַּנַּ"ל:

Ot 7

וְזֶה עִנְיַן סְעֻדַּת פּוּרִים, כִּי מֵעַתָּה שֶׁנִּתְתַּקֵּן הַדַּעַת וְזוֹכִין לִבְחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּקַבְּלִים מִן הַיָּדַיִם, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם). שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַפֶּלֶת הָמָן-עֲמָלֵק וּמִקְרָא מְגִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת דַּעַת שֶׁל הִתְגַּלּוּת הַהַסְתָּרָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן זוֹכִין עַתָּה לִבְחִינַת לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, בְּחִינַת אֲכִילַת מָן, בְּחִינַת מַצָּה כַּמְבֹאָר שָׁם. וְעַל-כֵּן דַּיְקָא מִצְוָה לֶאֱכֹל וּלְהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּה, כִּי אֲכִילַת זֶה הַיּוֹם הִיא בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, (כַּמְבֹאָר שָׁם). וְעַל-יְדֵי אֲכִילַת סְעֻדָּה זוֹ שֶׁל פּוּרִים נִתְתַּקֵּן פְּגַם הָאֲכִילָה שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁעַל -יְדֵי זֶה הָיָה פְּגַם הַדַּעַת מְאֹד וְגָבְרָה הַהַסְתָּרָה כַּנַּ"ל, אֲבָל אֲכִילָה זוֹ הוּא הֵפֶךְ מִזֶּה, כִּי הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְגִלָּה טז ע"ב), לַיְהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה-זוֹ תּוֹרָה. כִּי עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה נִתְגַּלּוּ הַהַסְתָּרוֹת, שֶׁזֶּהוּ הַנֵּס שֶׁל פּוּרִים כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, כִּי לְפִי גֹּדֶל הַדַּעַת כֵּן גֹּדֶל הָרַחֲמָנוּת, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם). וְזֶה בְּחִינַת הַצְּדָקָה שֶׁל מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים שֶׁזּוֹכִין לְרַחֲמָנוּת עַל-יְדֵי הַדַּעַת, גַּם צְדָקָה הוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם. וְכָל זֶה תָּלוּי בִּשְׁלֵמוּת הַדַּעַת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְרַבֶּה הָרַחֲמָנוּת וְהַשָּׁלוֹם, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם). וְעַל-כֵּן שׁוֹלְחִין אֲפִלּוּ לַעֲשִׁירִים מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, הַכֹּל בִּשְׁבִיל כְּדֵי לְהַרְבּוֹת הַשָּׁלוֹם מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁזָּכוּ לְדַעַת גָּדוֹל מְאֹד כַּנַּ"ל, גַּם עַל-יְדֵי צְדָקָה מַכְנִיעִין מַלְכוּת הָמָן-הָעֲמָלֵק שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה וּמִתְגַּבֵּר בְּתַאֲוַת עֲשִׁירוּת, (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל), וְעַל-יְדֵי הַצְּדָקָה מַכְנִיעִין הַתַּאֲוַת הָעֲשִׁירוּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּמַּאֲמָר "אַשְׁרֵי הָעָם" בְּסִימָן יג:

Halakhah 2 etc