Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/386

by Yosef Karo

The Laws of Partnerships with Eruvs	דיני שתוף בערוב
Paragraph 1 - The sages forbade carrying from yards to an alley but allowed it by a partnership in which bread or another food is collected from every yard and placed in one of the yard. Then we treat it as if the whole alley is open to that yard. Because this is only to conjoin yards, it can be put in the open space of a yard or in a house that is not four by four. It does not need to be put in a house, just in a place where it will be preserved. Therefore, it is not put in open space int he alley (and see above chapter 366).	סעיף א - אסרו חכמים לטלטל מן החצרות למבוי, והתירוהו על ידי שתוף שגובין פת או דבר אחר ממיני מאכל מכל חצר וחצר ונותנים אותו באחד מן החצרות ואנו רואים כאלו פתוח כל המבוי לאותו חצר. ומפני שאינו אלא לשתף החצרות, יכולים לתנו באויר החצר, או בבית שאינו בו ארבע על ארבע, ואין צריך לתנו בבית, רק שיהיה במקום המשתמר, הלכך אין נותנים אותו באויר המבוי (ועין לעיל סימן שס"ו).
Paragraph 2 - If Jews live in three separate places, the doors between them are locked at night, and the sextons collects flour from each of them, they cannot make a partnership, because a partnership must be placed in a yard of the alley, but these are separate and distant, so their partnership won't be one and their alley is not unified. Rem"a: If they made an eruv in one of the places, the others that did not make an eruv do not render them forbidden because they do not necessarily walk through each other. The whole city is not considered one alley even though the settlement is surrounded by one wall (Beit Yosef chapter 392 in the name of the Chazeh Tenufa).	סעיף ב - ישראלים שדרים בשלשה מקומות חלוקים, ודלתות כל אחד מהמקומות נעולים בלילה והשמש גובה קמח מכלם, אינו מועיל להם להשתתף, ששתוף מבוי צריך שיהיה מנח בחצר שבמבוי, ואלו שנבדלים זה מזה ורחוקים, אין שתופן אחד ואין מבואיהן כאחד. הגה: ואם ערבו במקום אחד, אין האחרים שלא ערבו אוסרים עליהם הואיל ואין להם דריסת הרגל זה על זה, כי אין כל העיר חשובה כמבוי אחד אף על פי שיושבין בהקף חומה אחת (בית יוסף סימן שצ"ב בשם חזה התנופה).
Paragraph 3 - The rules of partnerships are the same of the rules of yard eruvim in its measurements, that the wife can make an eruv on his behalf, and they can make an eruv without his knowledge if the house is only open to one yard, that a child can collect [the eruv], that one person can transfer possession to many, (that roommates need not make an eruv). Rem"a: Even if he is a business partner with his neighbors, with one in wine and one in oil, they do not need to make a partnership. This assumes that it is all in one container (Tur chapter 366).	סעיף ג - ככל משפטי ערובי חצרות ושעורו, ושאשתו מערבת בשבילו, ושמערבין שלא לדעתו אם אין הבית פתוח אלא לחצר אחת, ושקטן יכול לגבותו, ושיכול אחד לזכות לכלם (ושאם היו שתפין אין צריכין לערב), כך דיני שתוף. הגה: ואפלו היה משתף עם שכניו בסחורה, לזה ביין ולזה בשמן, אין צריך להשתתף, והוא שיהיה בכלי אחד (טור סימן שס"ו).
Paragraph 4 - We make partnerships with all types of food. Even four or five types of food can be combined to produce the quantity of two meals.	סעיף ד - משתתפין בכל מיני מאכל ואפלו ארבעה וחמשה מיני מאכל מצטרפין למזון שתי סעודות.
Paragraph 5 - We make partnerships with all types of food except for clovers that are hardened into seed, spices, dry beans, onion leaves that have not grown to be one zeret long, morels or mushrooms, date-berrys, lentils, wheat or barley, a vegetable that is generally cooked but is not cooked, water alone or salt alone, although if [water and salt] are mixed together, you can make a partnership with them. There are some who say that you must put oil in. There are some who say that we do make an eruv with spices.	סעיף ה - בכל מיני מאכל משתתפין, חוץ מגדגדניות שהקשו לזרע, ותבלין, ופולין יבשים, ולא בעלי בצלים שלא גדלו ארך זרת, ולא בכמהין ופטריות, ולא בכפניות, ולא בעדשים, ולא בחטים ושעורים, ולא בירק שהוא בשיל ולש בשיל, ולא במים לבדם ולא במלח לבדו, אבל אם ערבם יחד משתתפין בהם. ויש אומרים דדוקא כשנתן לתוכן שמן. ויש אומרים שמערבין בתבלין.
Paragraph 6 - If something normally goes with bread, it's required amount is enough to go with the amount of bread eaten at two meals. If something does nnot go with bread, it's required amount is enough to constitute two meals. Raw meat is does not go with bread and one needs enough to constitute two meals. However, cooked [meat] does go with bread, and it's required amount is two meals worth. Vinegar goes with bread, as does cooked wine, but undiluted wine does not go with bread, and its required amount is two revi'ot. This is also the required amount for other drink.s	סעיף ו - כל דבר שרגילים ללפת בו את הפת, שעורו ללפת בו פת הנאכל לשתי סעודות וכל שאין מלפתין בו פת, שעורו כדי לאכל ממנו שתי סעודות. ובשר חי לא הוי לפתן וצריך כדי שיאכל ממנו שתי סעודות, אבל צלי הוי לפתן, ושעורו ללפת בו שתי סעודות. חמץ הוי לפתן, וכן יין מבשל, אבל יין חי לא הוי לפתן, ושעורו שתי רביעיות, וכן שעור שאר משקים.
Paragraph 7 - We make a partnership with two eggs, even if they are raw, with two pomegrantes, with five peaces, with a litra of raw or cooked vegetables, with a handful of wet beans, and with a kav of forest apples.	סעיף ז - משתתפין בשני ביצים אפלו חיים, בשני רמונים, בחמשה אפרסקים, בליטרא ירק בין חי בין מבשל, בפולים לחים כמלא היד, בתפוחי יער מלא הקב.
Paragraph 8 - One can make a partnership with a food that is not appropriate for him if it is appropriate for a different person. For instance, a nazirite can use wine or an Israelite truma. Similar, someone who (vows) to abstain from a food or swears to not eat it can use it for a partnership. There are some who says that this is when he specifically vowed or swore not to eat, but if he vowed or swore not to benefit from it, he cannot make a partnership with it. (And if he said "I take a konem from eating or benefiting from it upon myself," all agree that he cannot use it for a partnership) (Tur).	סעיף ח - משתתפין אפלו באכל שאינו ראוי לו אם ראוי לשם אדם, כגון לנזיר ביין ולישראל בתרומה, וכן (הנודר) מאכל זה או נשבע שלא יאכלנו משתתף בו. ויש אומרים דהינו דוקא כשנדר או נשבע שלא יאכלנו, אבל אם נדר או נשבע שלא יהנה ממנו, אין משתתפין לו בה. (ואם אמר קונם הנאתו או אכילתו עלי, לכל עלמא אין משתתף בה) (טור).
Paragraph 9 - If he said regarding a loaf that today it is regular but tomorrow it will be sanctified or konem [such that he will not eat it], he can use it to make a partnership, because at twilight it will not yet be totally sanctified and it was fit [to e eaten] when it was still light. However, if he said that today it is sanctified but tomorrow it is regular, he cannot use it to make a partnership because it does not become fit [to eat] until it gets dark. If a yard is open to two alleys and it made a partnership with each of them, both can carry into it or from the yard to the alley, and it is forbidden to carry objects that sit in one alley to the other alley through the yard. If he didn't make a partnership with either of them, if he normally on weekdays enters and exits through them, he renders them forbidden. If he only regularly uses one but the other one he does not normally use, the one he normally uses he forbids and the one he does not normally use he does not render forbidden. If he made a partnership with the one in which he does not normally walk, the one he normally uses is rendered permitted within itself if it made a partnership. Similarly, if he normally used both and made a partnership with one, the other one is permitted because he removed himself from it. If the alley in which regularly uses made a partnership within itself and the one he does not normally used made no partnership, and he did not make a partnership with either, we make him use the one that he does not normally uses so that the one he normally uses will be rendered permitted. This is because he does not lose anything because he did not make a partnership and there is gain for others; because of this, they are permitted. We force him to not be a Sodomite.	סעיף ט - אמר על ככר היום חל ולמחר קדש או קונם, משתתפין לו בה, שבין השמשות עדין לא נתקדשה ודאי וראויה היתה מבעוד יום. אבל אם אמר היום קונם ולמחר חל אין משתתפין לו בה, שאינה ראויה עד שתחשך. חצר הפתוח לשני מבואות ושתף על כל אחד מהם, מתר עם כל אחד מהם לטלטל ממנו לחצר ומחצר לתוכו, ואסור לטלטל כלים ששבתו במבוי זה למבוי האחר דרך החצר. ואם לא שתף עם שום אחד מהם, אם הוא רגיל עם שניהם לצאת ולבוא בחל דרך עליהם אוסר על שניהם, ואם הוא רגיל עם האחד, ועם השני הוא רגיל, אותו שרגיל אוסר, ושאינו רגיל אינו אוסר. ואם שתף עם אותו שאינו רגיל, התר הרגיל לעצמו אם שתפו ביניהם. וכן אם היה רגיל עם שניהם ושתף עם אחד מהם, מתר השני שהרי סלק עצמו ממנו. ואם המבוי שרגיל בו שתפו ביניהם ואותו שאינו רגיל לא שתפו, והוא לא שתף לא עם זה ולא עם זה, דוחים אותו אצל שאינו רגיל ויסתלק מאותו שרגיל כדי שיהא מתר, כיון שהוא אינו מפסיד בדבר שהרי לא שתף עמהם ויש רוח לאחרים שעל ידי זה יהיו מתרים, כופין אותו על מדת סדום.