Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/576

by Yosef Karo

Shulchan Aruch Orach Chaim 576

For which things we fast and blast	על איזה דברים מתענין ומתריעין
576:1 Just like we fast and blast [the shofar] for rains, we similarly fast for other problems. For example, if non-Jews come to start a war with Jews or to collect a tax or to seize land to impose a decree on them even [hindering the performance of] an unimportant commandment, they should fast and blast until God has mercy on them. All surrounding cities should fast but not blast unless they are doing so to gather to assist them. Even if [the enemy] only tries to pass through their land, not trying to wage war with the Jews but with a different non-Jewish enemy via Israel land, they fast and blast.	סעיף א כשם שמתענים ומתריעים על הגשמים כך מתענים על שאר הצרות, כגון כותים שבאו לערך מלחמה עם ישראל או לטל מהם מס או לקח מידם ארץ או לגזר עליהם צרה אפלו במצוה קלה, הרי אלו מתענין ומתריעין עד שירחמו. וכל הערים שסביבותיהם מתענים אבל אין מתריעין, אלא אם כן תקעו להתקבץ לעזרתם. ואפלו לא באו אלא לעבר דרך ארצם, שאין להם מלחמה עמהם אלא על כותים אחרים ועוברים על מקום ישראל, מתענין ומתריעין.
576:2 The same applies for a plague. What qualifies as a plague? If a city has 500 infantry and three die in three consecutive days, one each day, this is a plague. If they die in one day or over four days, this is not a plague. If there are 1000 and six die in three consecutive days, this is a plague. If they die on one day or over four days, this is not a plague. The calculation is like this. Women, children, and elders who no longer work are not considered citizens for this matter. If there is a plague in the land of Israel, the Disapora fasts for them (provided there is a plague in the whole land and not just in part of it (Ra"n chapter 3 of Taanit)). If there is plague in a state and there is another state that trades with it, both fast even if they are distant.	סעיף ב וכן על הדבר. איזהו דבר, עיר שיש בה ת"ק רגלי יוצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, הרי זה דבר. יצא ביום אחד או בארבע ימים אין זה דבר. היו בה אלף ויצאו ממנה ששה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, הרי זה דבר. יצאו ביום אחד או בארבעה ימים, אין זה דבר. וכן לפי חשבון זה. הנשים והקטנים וזקנים ששבתו ממלאכה בכלל מנין אנשי המדינה לענין זה. היה דבר בארץ ישראל, מתענין שאר גליות עליהם (ודוקא דאיכא דבר בכלה ולא במקצתה (ר"ן פרק ג' דתענית))'. היה דבר במדינה ושירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת, שתיהן מתענות אף על פי שהן רחוקות זו מזו.
576:3 If there is a plague among pigs, we fast, because their organs are similar to humans'. It is even more the case when there is a plague among non-Jews but not Jews that we fast.	סעיף ג ואם היה דבר בחזירים, מתענין, מפני שמעיהם דומים לשל בני אדם, וכל שכן אם היה דבר בעכו"ם ולא בישראל שמתענים.
576:4 Similarly, we fast for a town's collapse. How so? If there is widespread collapse of a town's city walls that do not stand next to a river, this is a crisis and we fast and blast for it. We also fast and blast for earthquakes and strong winds that collapse buildings and kill.	סעיף ד וכן מתענין על המפלת שבעיר. כיצד, הרי שרבתה בעיר מפלת כתלים בריאים שאינן עומדין בצד הנהר, הרי זה צרה ומתענין ומתריעין עליה, וכן על הרעש ועל הרוחות שהם מפילים הבנין והורגים, מתענים ומתריעין עליהם.
576:5 Similarly, we fast for sickness. How so? If the same sickness befalls many people in one city, like diphtheria [askara] (meaning a sickness that closes the throat, as in "The floodgates fo the heavens were closed [vayisachru]") or fever or something similar, and they were dying from this sickness, this is a public crisis and we impose fasting and blasting. Wet scabs are like boil outbreaks, and if they spread amongst the majority of the public, we fast and blast for them. For dry scabs, we just yell. Rem"a: And for these sicknesses, we do not require deaths on three consecutive days like with plagues that are airborne. Rather, we fast and blast for these immediately (Beit Yosef).	סעיף ה וכן מתענין על החלאים. כיצד, הרי שירד חלי אחד לאנשים הרבה באותה העיר, כגון אסכרה (פרוש, חלי סוגר הגרון, מענין 'ויסכרו מעינת תהום') או חרחור וכיוצא בהם, והיו מתים מאותו חלי, הרי זה צרת צבור וגוזרין עליה תענית ומתריעין. וכן חכוך לח הרי הוא כשחין פורח, ואם פשט ברב הצבור מתענין ומתריעין עליו, אבל חכוך יבש צועקים עליו בלבד. הג"ה: ובאלו חלאים אין צריכין שימותו בשלשה ימים זה אחר זה כמו בדבר שהוא בא מכח שנוי אויר, אלא מתענים ומתריעים על אלו החלאים מיד (בית יוסף).
576:6 The same applies to a driven wild animal, even if it has not caused damage and has just been seen; we fast and blast everywhere, even far away. However, if it is not driven, it is just considered something that happens. What is considered driven? If it is seen in town during the day, it is driven. If it is seen in the fields during the day - if it sees two men and does not run away, it is driven. If the field is next to a lake and it chases after two men, it is driven. If it does not chase after them, it is not driven. It is in the lake, even if it chases after them it is not driven unless it gores both of them and eats one. But if it eats both in the lake, it is not driven, because that is its domain and it gored because it was hungry and not because it is driven.	סעיף ו וכן על חיה רעה שנשתלחה, אפלו לא הזיקה אלא נראית בלבד, מתענין ומתריעין בכל מקום אפלו הרחוקים אבל אם אינה משלחת, אינה אלא מקרה. איזו היא משלחת, נראתה בעיר ביום הרי זה משלחת, נראתה בשדה ביום, אם ראתה שני בני אדם ולא ברחה מפניהם, הרי זה משלחת, ואם היתה שדה שסמוכה לאגם וראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם, הרי זה משלחת, לא רדפה אחריהם, אינה משלחת. ואם היתה באגם אפלו רדפה אחריהם אינה משלחת, אלא אם טרפה שניהם ואכלה אחד מהם, אבל אם אכלה שניהם באגם אינה משלחת, מפני שזה הוא מקומה ומפני הרעבון טרפה לא מפני שהיא משלחת.
576:7 When houses are built in the wilderness or in deserted lands, because they are places of animal herds, only if the animal climbed onto the roof and grabbed baby from its cradle (meaning a little bed, as in "his bed was a bed of iron" [Deut 3:11]) is it considered driven. If it has not gone this far, it is not driven, as these men endangered themselves by going to the place of the wild animals. Other creatures and birds that are driven and cause harm, like driven snakes and scorpions that harm but do not kill, not to mention wasps and mosquitos and the like, do not warrant fasting or blasting.	סעיף ז בתים הבנויים במדברות ובארצות הנשמות, הואיל והם מקום גדודי חיה, אם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה (פרוש, מטה קטנה, מענין 'הנה ערשו ערש ברזל') הרי זו משלחת, ואם לא הגיע למדה זו אינה משלחת, שאלו בני אדם שסכנו בעצמם ובאו למקום החיות. אבל שאר מיני רמש הארץ ורמש העוף ששלחו והזיקו, כגון שלוח נחשים ועקרבים שמזיקים ואינם ממיתים, ואין צריך לומר צרעים ויתושין והדומה להם, אין מתענים עליהם ולא מתריעין.
576:8 We also fast and blast for blight and chlorosis when it impacts the plants, even if it only impacts a small area the size of the opening of the oven (even far away (Tur), as long as it is within the same polity).	סעיף ח כן על ירקון והשדפון משהתחיל בתבואה, אפלו לא התחיל אלא במקום אחד כמלא פי התנור, מתענין ומתריעין (אפלו הרחוקים (טור) רק שיהיו באותו הפרכיא (ר"ן)).
576:9 Similarly, we fast and blast for locusts, even if only one wing is seen in the entire land of Israel and even if it causes no harm to the produce. The same applies to the govai (a type of locust) in any quantity. For the chagav, we do not fast or blast but rather yell. Now since we do not know the difference between these species, we blast for them all.	סעיף ט וכן על הארבה והחסיל, אפלו לא נראה מהם אלא כנף אחד בכל ארץ ישראל, ואפלו אינו משחית יבול הארץ מתענין ומתריעין עליהם, ועל הגובאי (פירוש, מין ארבה) בכל שהוא, אבל על החגב אין מתענין עליו ולא מתריעין אלא זועקין בלבד. ועכשיו שאין אנו מכירין מינים הללו, על כלם מתריעין.
576:10 The same applies to sustenance. How so? If the merchandise that most people of the town make a living off of, like linen in Babel and wine and oil in Israel, became cheap, and commerce was so depressed that the merchant must sell something worth ten for six, this is a public crisis and we blast for it. On Shabbat, we yell. on Shabbat, we do not blast.	סעיף י וכן על המזונות. כיצד, הרי שהוזלו דברים של סחורה שרב חיי אנשי אותה העיר מהם, כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל, ונתמעט המשא והמתן עד שיצטרך התגר למכר שוה עשרה בששה, הרי זה צרת צבור ומתריעין עליה, ובשבת זועקים עליה, אבל אין תוקעין עליה בשבת.
576:11 The same applies to rain. How so? If so much rain comes that it becomes an affliction, we pray, because there is no greater affliction when houses fall and houses become graves. In the land of Israel, we do not pray over an excess of rain because it is a mountanous land with houses built in rocks where an excess of rain is good, and we do not fast to remove something good. Now in Tzfat there are houses that collapse due to rain and we pray over this.	סעיף יא וכן על המטר. כיצד, הרי שרבו עליהם גשמים עד שיצרו להם, הרי אלו מתפללים עליהם, שאין לך צרה יתירה מזו שהבתים נופלים ונמצא בתיהם קבריהם. ובארץ ישראל אין מתפללין על רב הגשמים, מפני שהיא ארץ הרים ובתיהם בנויים באבנים ורב גשמים טובה להם, ואין מתענים להעביר הטובה. ועכשיו בצפת מצויים מפלת בתים מפני הגשמים, ומתפללים עליהם.
576:12 If a city has one of these afflictions, that city fasts, cries out in prayer, supplicates, and blasts the shofar until the affliction passes. All surrounding cities fast but do not blast; they request mercy for them. In all places, there is no fasting, crying out, or blasting on Shabbat or holidays for any affliction besides the affliction of sustenance, wherein we do cry out on Shabbat.	סעיף יב כל עיר שיש בה צרה מכל אלו, אותה העיר מתענה וזועקין בתפלה ומתחננים ומתריעין בשופר עד שתעבר הצרה, וכל סביבותיה מתענות אבל לא מתריעות, אבל מבקשים עליהם רחמים. ובכל מקום אין מתענין ולא זועקים ולא מתריעים בשבת ויום טוב על שום צרה, חוץ מצרת המזונות שזועקים עליהם בשבת.
576:13 Regarding a city surrounded by oppressors or a river; a boat shipwrecked at sea; even an individual being chased by oppressors, bandits, or an evil spirit; or an ill person suffering from a daily sickness (regarding blessing the sick on Shabbat, see 288); for all of these, we cry out and supplicate during Shabbat prayers, but we do not blast unless it is in order to assemble the people to help save their brethren.	סעיף יג עיר שהקיפוה אנסין או נהר, וספניה המטרפת בים, אפלו על יחיד הנרדף מפני אנסין או לסטים או רוח רעה, או חולה שאר חלי שיש בו סכנת היום (ולברך החולה בשבת, עין לעיל סוף סימן רפ"ח) זועקים ומתחננים בתפלות בשבת, אבל אין תוקעין, אלא אם כן תוקעין לקבץ העם לעזר אחיהם ולהצילם.
576:14 On these fasts for afflictions, neither pregnant women nor nursing women, nor children fast. It is permissible to eat the night before even when fasting the next day. This does not apply to fasts for rain.	סעיף יד תעניות אלו שמתענים על הצרות, אין מתענין בהם לא עברות ולא מניקות ולא קטנים, ומתרים לאכל בלילה אף על פי שמתענים למחר, חוץ מתעניות הגשמים.
576:15 If a community has two afflictions, they only request mercy for one of them, as it is written, "We fasted and petitioned our God regarding this" [(Ezra 8:23)]. They say, even though in our hearts there are many afflictions, we have come to pray for this affliction. If they have both famine and plague, they request mercy regarding the famine, because when God gives plenty, he gives it to the living.	סעיף טו צבור שהיו להם שתי צרות אין מבקשים רחמים אלא על אחת מהם, דכתיב, 'נצומה ונבקשה מאלהינו על זאת', ואומרים, אף על פי שיש בלבנו צרות רבות, על צרה פלונית באנו להתפלל. ואם יש להם צרת רעב וצרת דבר, מבקשים רחמים על הרעב, משום דכי יהיב רחמנא שובעה לחיי יהיב.
576:16 On every fast day that is imposed on the public for an affliction, the court and elders sit in the synagogue and investigate the actions of the residents of the city from after Shacharit until noon. They remove the sinful deficiencies and warn and investigate the violent and criminal, separating them. They humble the extortionists and do more things in this vein. From noon until to third quarter of the day, they read Torah and Prophets. In the last quarter of the day, they pray Mincha, blast the shofar, confess sins, and cry out as much as they can.	סעיף טז בכל יום תענית שגוזרים על הצבור מפני הצרות, בית דין והזקנים וישבין בבית הכנסת ובודקים על מעשה אנשי העיר מאחר תפלת שחרית עד חצי היום, ומסירין המכשולים של עברות ומזהירין ודורשין וחוקרים על בעלי חמס ועברות ומפרישין אותן, ועל בעלי זרוע ומשפילין אותם, וכיוצא בדברים אלו, ומחצי היום ולערב רביע היום קורין בתורה ומפטירין בנביא, ורביע היום האחרון מתפללין מנחה ומתריעים ומתודין וזועקים כפי כחם.