Page:Gesenius' Hebrew Grammar (1910 Kautzsch-Cowley edition).djvu/307

אָמָה	בַּ֫יִת	בֵּן	בַּת	יוֹם	כְּלִי
(handmaid)	(house)	(son)	(daughter)	(day)	(vessel)
	בֵּית	בֶּן־	בַּת	יוֹם	כְּלִי
אֲמָתִי	בֵּיתִי	בְּנִי	בִּתִּי
אֲמָֽתְךָ	בֵּֽיתְךָ	בִּנְךָ, pause בִּנֶ֫ךָ	בִּתְּךָ, pause בִּתֶּ֫ךָ		כֶּלְיְךָ
	בֵּיתֵךְ	בְּנֵךְ
אֲמָתוֹ	בֵּיתוֹ	בְּנוֹ	בִּתּוֹ	יוֹמוֹ
אֲמָתָהּ	בֵּיתָהּ	בְּנָהּ	בִּתָּהּ
		בְּנֵ֫נוּ
	בֵּֽיתְכֶם		בִּתְּכֶם
	בֵּיתָם			יוֹמָם
אֲמָהוֹת	בָּֽתִּים	בָּנִים	בָּנוֹת	יָמִים	כֵּלִים
אַמְהוֹת	בָּֽתֵּי	בְּנֵי	בְּנוֹת	יְמֵי	כְּלֵי
אַמְהֹתַי		בָּנַי	בְּנֹתַי	יָמַי	כֵּלַי
	בָּֽתֶּ֫יךָ	בָּנֶ֫יךָ	בְּנֹתֶ֫יךָ	יָמֶ֫יךָ	כֵּלֶ֫יךָ
	בָּֽתַּ֫יִךְ	בָּנַ֫יִךְ	בְּנֹתַ֫יִךְ	יָמַ֫יִךְ
אַמְהֹתָיו		בָּנָיו	בְּנֹתָיו	יָמָיו	כֵּלָיו
אַמְהֹתֶ֫יהָ		בָּנֶ֫יהָ	בְּנֹתֶ֫יהָ	יָמֶ֫יהָ	כֵּלֶ֫יהָ
	בָּֽתֵּ֫ינוּ	בָּנֵ֫ינוּ	בְּנֹתֵ֫ינוּ	יָמֵ֫ינוּ	כֵּלֵ֫ינוּ
אַמְהֹֽתֵיכֶם	בָּֽתֵּיכֶם	בְּנֵיכֶם	בְּנֹֽתֵיכֶם	יְמֵיכֶם	כְּלֵיכֶם
	בָּֽתֵּיהֶם	בְּנֵיהֶם	בְּנֹֽתֵיהֶם	יְמֵיהֶם	כְּלֵיהֶם
אַמְהֹֽתֵיהֶן	בָּֽתֵּיהֶן	בְּנֵיהֶן

Zc 11; and especially before מִן (מֵ‍) Gn 3, Ex 30, Nu 16, Ju 17, 1 S 9, Ez 18; fem. אַחַת una (for אַחַדְתְּ, according to § 19 d), in pause אֶחָֽת. Once חַד masc. (by aphaeresis, § 19 h), Ez 33, as in Aramaic; plur. אֲחָדִים some, but also iidem.

אָחוֹת sister, from ʾăḥăwăt or ʾăḥăyăt, with elision of the ו or י, and with the â, which has arisen from ăă, obscured to ô.^[1] In Nu 6 אַחֹתוֹ stands for אֲחֹתוֹ (with virtual sharpening of the ח). The plur. absol. (אֲחָיוֹת) does not happen

1. This explanation of אָחוֹת (and חָמוֹת q. v.) still seems to us more probable than the assumption that the fem. ending ăth is lengthened to compensate for the loss of the 3rd radical (so Wellhausen, Skizzen, vi. 258), or that the form is derived from ʾaḥâ, the old-semitic constr. st. of the accusative, with ת feminine (so Barth, ZDMG. 1899, p. 598).