←

Kuntres haHosafoth
by Abraham Chazan, translated from Hebrew by Wikisource

→

related portals: Breslov

Author R' w:Abraham Chazan z"l (1849 – 1917), compiled by R' Shmuel Horowitz z"l (1903–1973)

3199273Kuntres haHosafothWikisourceAbraham Chazan

The Pamphlet of Additions

קונטרס ההוספות

Stories about the Baal Shem Tov zya"a

ספורים על הבעש"ט זיע"א

1 Asking Above if there's anyone who concentrates...

And like I heard of the story of the Baal Shem Tov z"l, who was asking Above if there's anyone who concentrates in his prayer in this generation as much as he. They replied, travel to this city and he'll find somebody named such-and-such who prays with more concentration than he. The Baal Shem Tov z"l traveled to that city and asked around about this man. And they told him that he's a very simple man, and they showed him in the beith midrash how he's sitting. He says a little, pauses and lifts up both hands; and he does this repeatedly. The Baal Shem Tov z"l asked him why he does that and what he's saying.

He replied that he knows nothing but Alef-Bet. "So I said to H"Y, 'What is all of prayer except just Alef-Bet? only one needs to know how to sequence them and make words heard from them, and to sequence the words together.' So I said, 'Ribono Shel `Olam, behold, I cannot sequence, but you can sequence perfectly, therefore I render to you that you sequence them.' So I say all the Alef-Bet and raise my hands and render them to H"Y to sequence them and make them a prayer. Then the same thing again, the Alef-Bet and giving it to H"Y." So this is what he's thinking with the Alef-Bet. And his pausing and lifting up his hands, this is his rendering it to H"Y. But he asks of him (of the Besht z"l) to not tell it, and not inform his wife, lest she divorce him.

The Besht concluded about this: Now it is clear to him that H"Y definitely knows how to sequence the prayer and direct it better than he. For, this person gives over to H"Y to make the prayer the way He knows it should be done, and definitely when H"Y makes the prayer He makes it better than the Besht z"l.

וכמו ששמעתי מעשה מהבעש"ט ז"ל, שהי' שואל למעלה אם יש מכווין כ"כ בתפלה בדור הזה כמוהו והשיבו לו שיסע לזה העיר וימצא א' ששמו כו"כ שהוא מתפלל יותר בכוונה ממנו. ונסע הבעש"ט ז"ל לזה העיר ושאל את עצמו על זה האיש ואמרו לו שהוא איש פשוט מאד והראו אותו בביהמ"ד איך שישב ואומר מעט והעמיד א"ע והרים שתי ידיו למעלה וכל פעם הי' עושה כן ושאל אותו הבעש"ט ז"ל למה עושה כן ומה הוא אומר. השיב לו שהוא אינו יודע רק א"ב ואמרתי להשי"ת מהו כל התפלה הלא רק א"ב רק שצריכין לידע איך לצרפם ולשמוע תיבות מהם ולצרף התיבות ביחד. ואמרתי רבש"ע הלא אני אינני יכול לצרף אבל אתה יכול לצרף היטב ע"כ אני מוסר לך שאתה תצרפם. וע"כ אני אומר כל הא"ב ומרים ידי ונותן אותם להשי"ת שיצרפם ויעשה מהם תפילה וכן עוד פעם הא"ב ונותן להשי"ת וזהו שחושב הא"ב ומה שמעמיד עצמו ומרים ידיו זהו שמוסר זאת להשי"ת. אבל מבקש ממנו (מהבעש"ט ז"ל) שלא יספר זאת שלא תתוודע לאשתו שלא תגרש אותו. וסיים ע"ז הבעש"טץ עכשיו כבר מובן לו כי השי"ת בוודאי יודע לצרף התפלה ולכוונה יותר ממנו. כי הוא הנ"ל מוסר להשי"ת שהוא יעשה את התפלה כמו שהוא יודע שצריך לעשותה ובוודאי השי"ת כשעושה את התפלה הוא עושה אותה יותר יפה מהבעש"ט ז"ל

2 One time the Besht z"l traveled through Uman...

One time the Besht z"l traveled through Uman, and flocks and flocks of pigeons circled him. And he stood still by them and told them, "I cannot stay with you and repair you. Only, my grandchild will repair you." And he circled them with his hands, that they should desist from him, and they flew away from him.

And also one time he found a Kamea (Cameo) of the righteous tzaddik R' Nafthali Katz z"l, on which was written, "Go to Grekov Forest near Uman city, and there you'll find your repair."

פעם אחד נסע הבעש"ט ז"ל דרך עיר אומן וסבבו אותו מחנות מחנות יונים והוא עמד את עצמו אצלם ואמר להם אני לא אוכל להשאר אצלכם לתקן אתכם רק נכדי הוא יתקן אתכם וסבב להם בידיו שיכלו ממנו ופרחו ממנו. וכן מצאו פעם אחד קמיע של הרה"צ ר' נפתלי כ"ץ ז"ל שהי' כתוב שם לך ליער גרעקוב אצל עיר אומן ושם תמצא תיקונך

3 A story about Rabbi Nachman of Horodenka ztz"l

A story about Rabbi Nachman of Horodenka ztz"l

A story of the rabbi the tzaddik, our maestro Rabbi Nachman of Horodenka z"l, grandfather of Rabbeinu haKadosh, who was one of the greatest disciples, and was actual manager of the holy Baal Shem Tov z"l's house, who held all the keys of the Baal Shem Tov's house, as is known. And this rav, Rabbi Nachman, had a sister in a certain city (seems to me Horodenka), and one time he arrived with the holy Baal Shem Tov and lodged at her home. Now, the Baal Shem Tov had a "lulka" [Slavic for cradle, fig. pipe] that was long down to the floor. He would load it with "tytun" [<Turk. tutun, tobacco], and when he needs to light the pipe, Rabbi Nachman took an ember and prostrated himself spread out on hands and legs and prepared the pipe. His sister saw this and was confused and said, "Of course you light the pipe, since he's your Rav. But to such extent of prostration and spreading your hands and feet?!"
He replied, "What shall I tell you of his greatness? If you'd know how of his greatness, you'd say he's Kudsha Brikh Hu Himself. But I, who have more knowledge than you, I know he serves Kudsha Brikh Hu.

ספור על רבי נחמן מהארידענקא זצ"ל

מעשה מהרב הצדיק מורנו רבי נחמן מהארידענקא ז"ל, זקנו של רבנו הקדוש, שהיה מתלמידיו הגדולים וממש מנהל הבית של הבעל שם טוב הקדוש ז"ל, ושכל מפתחות מבית הבעל שם טוב היו אצלו, כידוע. והרב רבי נחמן הנ"ל היה לו אחות באיזו עיר (נראה לי, בהארידענקא), ופעם אחת בא עם הבעל שם טוב הקדוש והתאכסן בביתה. והבעל שם טוב היה לו לולקע (מקטרת) ארכה עד הארץ, האו טען את הלולקע בטיטון (בטבק), וכשהצרך להדליק הלולקע, לקח רבי נחמן הגחלת אש ופשט את עצמו בפשוט ידים ורגלים והעריך את הלולקע. ואחותו ראתה זאת והיה לה חלישות הדעת, ואמרה לו: מילא להדליק הלולקע, שהוא רבך, אבל כל כך בהשתטחות ופשוט ידים ורגלים?! ענה ואמר לה: מה אמר לך מגדלותו? אם את היית יודעת מגדלותו, היית אומרת שהוא קדשא בריך הוא בעצמו, אבל אני, שיש לי יותר דעת ממך, אני יודע שהוא עובד את הקדשא בריך הוא

Stories about Rabbeinu zya"a

ספורים על רבינו זיע"א

Additions to the holy book Chayey Moharan

הוספות לספר הקדוש חיי מוהר"ן

Omissions from the holy book Chayey Moharan

השמטות מהסה"ק חיי מוהר"ן

4 Pertaining to CM #197 Once there was an certain elder, one of the important followers of the Baal Shem Tov...

Once there was a certain elder, one of the important followers of the Baal Shem Tov. And he heard from him that he will have a grandchild who can be of benefit to a Baal Bechirah (person with free will). After the Baal Shem Tov's passing he traveled to all the Baal Shem Tov's grandchildren, to see who the Baal Shem Tov spoke about regarding a Baal Bechirah. He came to the holy rav Rabbi Barukh z"l, and he heard from outside the holy rav mournfully saying, "Ribono Shel Olam, how can one benefit a Baal Bechira?" The elder thought, "Your grandfather the Baal Shem Tov did not mean you" (Im ken, nit aykh maint ayer zayde) etc. But when he came to Rabbeinu z"l, outside he heard Rabbeinu z"l saying with deep expression, in the way of Rabbenu z"l's expressiveness, "Hen Baal Bechirah/Yeah, a Baal Bechira." Like he was saying, "I can benefit a Baal Bechirah." The elder said, "It is you that your grandfather meant, that you'll be able to benefit a Baal Bechirah."

Said the Copyist [R' Nachman Goldstein of Tcherin]: To understand this, of course all the tzadikim the students of the Baal Shem Tov made baalei teshuvah (returnees) who were Baalei Bechirot. Rather, "To benefit a Baal Bechirah" — means to not take away his Bechirah (Nit zunehmnen di bechira), only help and support him with advice etc., and he himself turn his bechirah/ free choice to good, specifically while having bechirah. Teshuvah's essence is none other than this actual thing. And this was the case only by Rabbeinu z"l, for the other tzaddikim produced baalei teshuvah, and carried them on their shoulders, without giving back their bechirah to go again in the same places they passed before etc. There's a lot to say and explain about this, and to show this is in fact so; but it's enough for a discerning person.

שייך לח"מ סימן קצז

פעם אחת היה זקן אחד, מחשוביו של הבעל שם טוב, ושמע ממנו, שהוא יהיה לו נכד שיוכל לעשות טובה לבעל בחירה. ואחר פטירת הבעל שם טוב נסע לכל נכדי הבעל שם טוב, לראות אל מי כון הבעל שם טוב בדבורו מענין בעל בחירה. ובא אצל הרב הקדוש רבי ברוך ז"ל, ושמע בעת שהיה בחוץ איך שהרב הקדוש מתאונן ואומר: “רבונו של עולם, איך עושין טובה לבעל בחירה?” ואמר הזקן: לא עליכם התכון זקנכם, הבעל שם טוב (“אם כן, ניט אייך מיינט איער זיידע) וכו'. וכשבא לרבנו ז"ל, בחוץ שמע שרבנו ז"ל אמר בתנועה עמקה, כדרך תנועות רבנו ז"ל: “הן הבעל בחירה", כאומר: אני יכול לעשות טובה לבעל בחירה. ואמר הזקן: עליכם כון זקנכם, שתוכלו לעשות טובה לבעל בחירה! (אמר המעתיק: להבין זאת – הלוא כל הצדיקים מתלמידי הבעל שם טוב היו עושין בעלי תשובה שהם בעלי בחירות, אלא "לעשות טובה לבעל בחירה" – לא לטל ממנו את הבחירה (ניט צונעהמען דיא בחירה), ורק לסעדו ולסמכו בעצות וכו', שהוא בעצמו יטה בחירתו לטוב ודוקא שתהיה לו בחירה, וזהו עקר תשובת המשקל ממש, וזה לא היה רק קצל רבנו ז"ל, כי שאר הצדיקים עשו בעל תשובה, ולקחו אותלם על כתפם, ולא החזירו להם הבחירה לילך שוב באלו המקומות שעברו וכו'. ויש הרבה לדבר ולבאר בזה ולהראות בעליל שכן הוא, ודי למבין).ע"כ

5 About Rabbi Simchah (Rabbeinu z"l's father) there was a story. He was traveling with a convoy and they all got off path...

About Rabbi Simchah (Rabbeinu z"l's father) there was a story. He was traveling with a convoy and they all got off path, and they all went separate ways to find the road. Meanwhile they found the road, but he Rabbi Simchah z"l got left behind and could not find the place. Suddenly he was left alone from all the convoy, and the more he went the more he got lost. He was suffering a great deal and fell asleep. Someone came and gave him a baby. He was totally unwilling and said, "I'm lost and you give me a baby?!" They took this baby and brought him a different baby (from a higher place), but he didn't want. They took this baby too and brought him another, and this happened seven times. The eighth time, when he didn't want to take, they told him, "Well this is already the eighth one, higher than all the seven!" When he did not want, they left him the baby against his will and left him.

Suddenly he wakes up and sees behold! he's near civilization. He went there and saw it's the city Harrachov, the place of the rabbi the tzaddik Rabbi Yitzchak of Drohobych z"l, father of the rav the tzaddik R' Yechiel Michel of Zlotchov. (The greatness this rav R' Yitzchak z"l is known, as the Baal Shem Tov z"l said of him, that he has the neshamah/soul of Rashbi etc. etc.) This was just before his passing. R' Simcha z"l went to visit him and the rav R' Yiztchak told him, "So since you're already here, now I can already leave!" (Azoy az du bist shoyn da meg ikh shoyn geyin!) (As is brought [in the kabbalistic books], that before the Tzaddik passses, comes the next Tzaddik.) And who he meant was Rabbeinu z"l who was already sentient. But Rabbi Simcha didn't understand and said to him, "What are you saying, that I should leave?" He replied, "No, I only said since you're already here I can now go." (Az du bist shoyn da meg ikh shoyn geyin). He said to him, "Hey, is this already the eighth time?" (That is, of the babies.) (Ayo, em iz shoyn das akhte mal?) He did not understand the whole matter. The rav R' Yitzchak rebuked R' Michel his son and told him, "Yes, now you have someone to express yourself to. Behold, the Baal haBayit is traveling here (and he pointed to Rabbi Simcha)." (Ya, hast zikh shoyn far vemin zu temin, ot fart dem baal habayit.) Now you can be bashful. (Megstu zikh shoyn shemin.)

Suddenly R' Yitzchak z"l passed away and R' Michel his son the next day need to lay tefillin, and they were informed by the sofer that this Rabbi Yitzchak z"l got from him the tefillin housings thirty days before and filled them every day with tears (to fill them with his mind, for tefillin are the brains, and the tears are the waste of the brains). And then when he passed R' Michel z"l stirred up a great deal and said then before all the people, "I swear on his house etc. and you are witness, and also the father of the deceased is witness (the corpse was lying before them), that I am from now and forevermore detached from the Yetzer haRa/ Evil Inclination! From now on I have nothing to do with it!" (Ayer zent edut un der tati is ayn edut, az ikh gizegin mikh mit dem yezter hara! Mer hob ikh mit ihm kayn besheft nit!) This caused great excitement, and the next day his laying tefillin was met with great excitement.

From all this, Rabbi Simcha got very excited, and then he traveled and arrived home and then his wife got pregnant, Mrs. Feyge the mother of Rabbeinu z"l. (Who it seems to my the Copyist's humble knowledge, is the last [i.e. eighth baby] in this story. To understand this, it's known that each time this R' Yitzchak [conceived] a son he would come to see him but the son passed away. But with the birth of R' Michel, R' Yitzchak's wife implored him to make him live, and R' Yitzchak went to see him and told the baby, "Well, there were many [souls even] much finer than yours, but nevertheless R' Michel will live." So what's written makes it seem R' Yitzchak wished to personally bring Rabbeinu's soul to the world.)

מלדת רבנו

ואצל רבי שמחה (אבי רבנו ז"ל) היה המעשה, שנסע עם שירה ותעו כלם בדרך, ונתפרדו כלם למקום אחר לחפש הדרך, ובין כך מצאו הדרך. והוא, רבי שמחה ז"ל, נשאר ולא מצא המקום, ובין כך נשארלבדו מכל השירה, וכל מה שהלך יותר נתעה יותר, והיה בצער גדול, ונרדם בשנה. ובא אחד אצלו ונתן לו תינוק, והוא לא רצה בשום אפן, ואמר: אני תועה בדרך ואתה נותן לי תינוק? ולקחו זה התינוק, והביאו לו תינוק אחר (ממקום גבוה יותר) והוא לא רצה, ולקחו גם זה התינוק והביאו לו אחר, וכן היה שבע פעמים, ובפעם השמינית כשלא רצה לקח, אמרו לו: הלא זה כבר השמיני, למעלה מכל השבעה! וכשלא רצה, הניחו לו התינוק בעל כרחו והלכו ממנו. ובין כך הקיץ משנתו וראה והנה הוא קרוב לישוב, והלך לשם וראה שזאת העיר הארחוב, מקום של הרב הצדיק רבי יצחק מדראהביטש ז"ל, אבי הרב הצדיק הר' יחיאל מיכל מזלאטשוב (שידועה גדלתו של הרב ר' יצחק ז"ל הנ"ל, שהבעל שם טוב ז"ל אמר עליו, שיש לו נשמת הרשב"י וכו' וכו'), ואז היה דמוך לפטירתו, ונכנס רבי שמחה, אבי רבנו ז"ל, אליו, ואמר הרב ר' יצחק ז"ל אליו: מכיון שאתה כבר פה, אם כן יכול אני כבר ללכת (“אזוי אז דוא ביסט שוין דא, מעג איך שוין גיין!”), (כמובא שעד שלא נפטר הצדיק בא צדיק אחר), וכונתו היתה על רבנו ז"ל שהיה כבר במחו, ולא הבין רבי שמחה, ואמר לו: מה אתם אומרים, שאלך מפה? אמר לו: לא, רק אמרתי: כין שאתהכבר פה, יכול אני כבר ללכת (אז דו ביסט שוין דא, מעג איך שוין גיין"). ואמרלו: אי, האם זאת כבר הפעם השמינית? (הינו מהתינוקות הנ"ל) (“איא, עם איז שוין דאס אכטע מאל?”). הוא לא הבין את כל הענין. והוכיח אז הרב ר' יצחק הנ"ל לר' מיכל בנו ואמר לו: כן, יש לך כבר לפני מי להביע את עצמך, הנה נוסע ובא בעל הבית (והראה על רבי שמחה) (“יא, האסט זיך שוין פאר וועמין צו טעמין, אט פארט דעם בעל הבית"), מעתה יכול אתה להתביש (מעגסטו זיך שוין שעמין"). ובין כך נפטר הרב ר' יצחק ז"ל. ור' מיכל בנו הצרך אז ביום שאחר כך להניח תפלין, ונתודעו מהסופר, שרבי יצחק ז"ל הנ"ל לקח מאתו הבתים של התפלין שלשים יום קדם ומלא אותם כליום עם דמעות (להניח שם מחו, כי תפלין הם מחין, והדמעות הם מותרי המחין). ואז בעת הפטירה נתעורר ר' מיכל ז"ל מאד, ואמר אז לפני כל האנשים, בי ביתו וכו': עדים אתם, וכן אבי הנפטר עד, (המת שהיה מנח לפניהם) שאני נפרד עכשו לתמיד מן היצר הרע, מעתה אין לי עמו שום עסק (“איהר זענט עדות, און דער טאטי איז איין עדות, אז איך גיזעגין מיך מיט דעם יצר הרע, מער האב איך מיט איהם קיין בעשעפט ניט"!). והיתה אז התעוררות גדולה, ולמחר היתה הנחת תפלין בהתעוררות גדולה. ומכל זה נתעורר רבי שמחה מאד. ואחר כך נסע ובא לביתו, ואז נתעברה זוגתו, מרת פייגה עם רבנו ז"ל. (נלע"ד המעתיק האחרון שיש בספור הזה להבין הידוע שכל פעם שנולד לר' יצחק הנ"ל בן היה בא לראותו והבן היה מסתלק, ובלדת ר' מיכל, אשת ר' יצחק הפציר בו ליתן לו להישאר בחיים, ור', יצחק הלך לראותו, ואמר להתינוק הלוא היו הרבה יותר נאה ממך, ואעפ"כ ר' מיכל נשאר בחיים, וע"פ הכתוב כאן י"ל שר' יצחק היה רוצה להביא בעצמו את נשמת רבינו לעולם), ע"כ

6 Pertaining to CM #104 I heard from one of the Rebbe's followers...

I heard from one of the Rebbe's followers: One time Moharnat was talking with the Admor z"l's people during his lifetime about the great awesomeness of the Admor z"l's sanctity, and the well-known Feige, mother of Rabbeinu z"l, heard them speaking of the Admor z"l's sanctity. She spoke up and told them, "I'll tell you what kind of Rebbe you have, so you can know his sanctity and the holiness of his soul. Behold, my husband the tzaddik R' Simchah took a trip and was delayed there two weeks and told me he'll be home for Shabbat Kodesh. On that Shabbat that he said he'd come, I got up before morning light to knead the holy challot for Shabbat Kodesh. While separating challah I looked out to see where he is, in order to know if he'll get home for Shabbat Kodesh. (For she was like one of the prophetesses as is known, whose brother the holy rav Rabbi Borukh of Medzhibuzh z"l called her a prophetess, and her holy brothers Rabbi Borukh and Rabbi Efraim of Sudilkov, practiced great respect before her.) But I did not see him, and also later when I was doing something for Shabbat Kodesh, I looked for him too and did not find him. And thus many times. (And that night was her night of immersion, and I was deliberating whether to go immerse, and I went to immerse, and I looked as well but did not find him.)

"During candle lighting for Shabbat Kodesh, I also looked but did not see him. (And her custom was to light candles for Shabbat Kodesh hours before the time). And after lighting the candles I lay on my bed (due to my great anguish) and dozed off. My mother the tzadeket Adel came with all the matriarchs Sarah, Rivka, Rachel and Leah, and told me, "Be not dismayed, for your husband will still home come today erev Shabbat Kodesh!" And they took me and brought me to the "Room of Souls" [cheder ha-neshamoth], and I saw a soul whose light was enormous and I asked them, "Who is this soul?" They told me, "This is the soul of your grandfather the Baal Shem Tov z"l. Then they walked me further on and I saw a soul whose light was utterly, utterly great without bound and I asked them, "Who is this soul?" They told me, "This soul they want to give you" etc. etc.

Immediately I woke up and my husband had arrived home from his trip, and I asked him, "What is this? I was looking for you and didn't find you anywhere!" He answered me etc. etc. Friday morning he set out and he was far from Medzhibuzh about 15 parsahs, and was off the route all day, but towards evening he looked — and behold he's close to Medzhibuzh, and he was amazed. He arrived home while the day was still broad, and that night, which was my immersion night, I got pregnant with my son, who is your Rabbi. Now you can know the greatness of your Rebbi and the greatness of his soul."

It has already been explained above, how Rabbi Simchah was traveling and got lost, and how his wife Feige was suffering and looking for him during all her Shabbat preparations and didn't find him and was suffering a great deal. Now, Rashbi zy"a came to her several times and consoled her, and told her, "The Accuser set out far and wide to not let this soul (the soul of Rabbeinu z"l) come to the world, and I cast myself down and cried before Hashem Yithbarakh, until I brought about that his soul come to this world." And one time Rashbi told her in these words, "Even I need this soul in this world." The Baal Shem Tov also came to her and told her how [severe] was the Opposition that this soul descend to the world, except that Rashbi toiled exceedingly and accomplished that this soul descend to this world.

שייך לח"מ סימן קד

שמעתי מאנשי שלומנו: פעם אחת היה מוהרנ"ת מדבר ביחד עם אנשי אדמו"ר ז"ל בחיים חיתו, מגדל נוראות קדשת אדמו"ר ז"ל, והלכה דרך שם המפרסמת פייגה, אם רבנו ז"ל, ושמעה איך מדברים מקדשת אדמו"ר ז"ל. ענתה ואמרה להם: אספר לכם איז רבי יש לכם, ותדעו קדשתו וקדשת נשמתו: הנה בעלי הצדיק ר' שמחה נסע פעם אחת לדרכו, ויתמהמה שם כשתי שבועות, ואמר לי, על שבת קדש יבוא לביתו. ועל אותו השבת שאמר לי שיבוא, עמדתי קדם אור הבקר ללוש החלות הקדושות על שבת קדש, ובעת הפרשת החלה חפשתי לראות באיזה מקום הוא, כדי לדעת אם יבוא על שבת קדש לביתו (כי היא היתה כאחת הנביאות, כידוע אשר אחיה, הרב הקדוש רבי ברוך ממעז'בוז ז"ל, קרא אותה בשם נביאה, ואחיה הקדושים, רבי ברוך ורבי אפרים מסדילקוב, היה להם דרך ארץ גדול מפניה), ולא ראיתי אותו. וכן אחר כך כשעשיתי איזה דבר על שבת קדש, חפשתי אותו גם כן ולא מצאתיו, וכן כמה פעמים (והלילה היה ליל טבילה, והתישבתי אם לילך לטבל, והלכתי לטבל, וחפשתי גם כן ולא מצאתיו), ובעת הדלקת הנרות לכבוד שבת קדש, גם כן חפשתי ולא ראיתיו (ומנהגה היה להדליק נרות לכבוד שבת קדש שעות הרבה קדם הזמן). ואחר הדלקת הנרות שכבתי על מטתי (מחמת גדל הצער) ונתנמנמתי, ובאה אלי אמי הצדקת אדיל, עם כל האמהות, שרה רבקה רחל לאה, ואמרו לי: אל תצטערי, כי בעלך יבוא עוד היום ערב שבת קדש לביתו! ולקחו אותי והוליכוני לחדר הנשמות, וראיתי נשמה אשר אורה גדול מאד ושאלתי אותן: מי זאת הנשמה? ואמרו לי: זאת היא נשמת זקנך הבעל שם טוב ז"ל. ואחר כך הוליכוני להלן יותר, וראיתי נשמה אשר אורה היה גדול מאד מאד בלי שעור, ושאלתי אותן: מי היא הנשמה הזאת? ואמרו לי: נשמה זו רוצים לתן לך, וכו' וכו'. ותכף הקיצותי, ובעלי בא מדרכו לביתו, ושאלתי אותו: מה זאת שחפשתי אותך ולא ראיתיך בשום מקום? והשיב לי וכו' וכו', ביום ששי בבקר נסע בדרכו, והיה רחוק ממעז'בוז' ערך חמש עשרה פרסאות, ותעה על הדרך כל היום, ולעת ערב הביט – והנה הוא קרוב לעיר מעז'בוז', ונתפלא מאד, ובא לביתו בעוד היום גדול. ובאותו הלילה, שהיה ליל טבילתי, נתעברתי עם בני, אשר הוא הרבי שלכם. ומעתה תוכלו לידע גדלת הרבי שלכם וגדלת נשמתו.

כבר מבאר לעיל, היאך שרבי שמחה היה בדרך ונתעה, והיאך שאשתו פייגה היה לה צער, וחפשה אותו בכל מה מה שעשתב לכבוד שתב ולא מצאה אותו, והיתה בצער מאד. ובא אצלה כמה פעמים רשב"י זי"ע ונחם אותה ואמר לה: הבעל דבר הניח עצמו לארך ולרחב, שלא להניח הנשמה (נשמת רבנו ז"ל) בזה העולם, ואני נשתטחתי ובכיתי לפני השם יתברך, עד שפעלתי שהנשמה תלך בזה העולם. ופעם אחת אמר לה רשב"י בזה הלשון: גם אני צריך להנשמה בזה העולם. וכן בא אצלה הבעל שם טוב וספר לה איך שהקטרוג היה, שהנשמה לא תרד לזה העולם, רק רשב"י טרח הרבה ופעל שהנשמה תרד בזה העולם.

7 I heard from the rav R' Chaim Sonnenfeld, that Rabbeinu z"l when he was still little...

I heard from the rav R' Chaim Sonnenfeld (Rabbi Yosef Chaim rabbi of Yerushalaim), that Rabbeinu z"l when he was still little he learned with a teacher (which is called a "dardaki," [teacher] of children) One time he cried and his father asked why he's crying and he replied because the teacher hit him and he asked the teacher why he hit him and he replied because among the blessings he said he did not say the berakhah "shelo' `asani goy/who did not make me gentile." And he asked him why did you not say the berakhah shelo' `asani goy. He replied because he had already said it right after netilat yadaim/ morning hand washing. He asked him, "Why did you say the berakhah right after netilat yadaim and not in the order of blessings?" He replied that the order of the berakhot is according to the Gemara, according to their order performance, for example when dressing oneself "who clothes the naked" etc. And he inferred that because immediately on rising he washes his hands therefore it precedes all the berakhot to say shelo' `asani goy, since a goy does not do netilat yadaim, therefore this needs to be the first berakhah. (Di ershte berakhah as men iz nit kayn goy/ The first berakhah is that he is not a goy.) (And from his followers I did not hear this story at all. This also occurs in one matter in Parparoth leChokhmah by the rav of Tcherin where he tells [that matter] in the name of public who tell it in the name of Rabbeinu z"l, but he never heard it from his followers.)

שמעתי מהרב ר"ח זוננפלד ז"ל (רבי יוסף חיים רבה של ירושלים) שרבינו ז"ל בעת שהי' עדיין קטן ולמד אצל המלמד (שקורין "דרדקי" – מלמד). פ"א בכה ושאלו אביו מדוע הוא בוכה וענה מפני שהמלמד הכה אותו ושאל להמלמד מדוע הכה אותו וענהו מפני שבין הברכות שאמר לא אמר ברכת שלא עשני גוי. ושאלו אותו מדוע לא ברכת ברכת שלא עשני גוי. ענה ואמר שכבר אמר תיכף אחר נט"י שאלהו מדוע ברכת תיכף אחר נט"י ולא בסדר הברכות ענה ואמר שעפ"י הגמרא נסתדר סדר הברכות עפ"י הקדמת עשייתן למשל בעת שמלביש א"ע מלביש ערומים וכו' ואצלו מובן שכיון שתיכף שקם נוטל ידיו א"כ זה קודם לכל הברכות לברך שלא עשני גוי שגוי אינו נוטל ידיו א"כ זהו צריך להיות הברכה הראשונה (“דיא הערשטי ברכה אז מען איז ניט קיין גוי'), הברכה הראשונה היא שאיננו גוי. (ומאנ"ש לא שמעתי כלל הסיפור הזה וכן יש בענין א' בהפרפראות לחכמה מהרב מטשעהרין שסיפר בשם העולם שמספרין בשם רבינו ז"ל והוא לא שמע זאת מאנ"ש). ע"כ.

8 Pertaining to CM #91 He told me that he dreamt the previous night a dream so bizarre...

The night of 14 Shvat [5]570, Breslev

He told me that he dreamt the previous night a dream so bizarre, he had never before dreamt the likes of it etc. There is an entire story to it, which he did not tell etc. There was a giant man of fire and he knew [his name] but forgot. Also, they gave him what to wear, and cautioned him to never remove the clothing at any time. Also they cautioned him to not remove the stockings (zakin) that he's wearing. However, he doesn't pay attention to dreams. Also he was mournful before them regarding his infirmity, and he told them all about his sickness, the tuberculosis, and that his side hurts etc. And I was very happy then.

שייך לח"מ סימן צא

אור ליום י"ד שבט תק"ע ברסלב

סיפר שחלם לו בלילה של אתמול חלום משונה, שלא חלם לו חלום מימיו כזה. כי חלם לו אות וכו', ויש בזה מעשה שלימה ולא סיפר וכו'. היה אדם גדול מאש והיה יודע, אך שכח. גם נתנו לו מלבוש והזהירו אותו שלא יסיר המלבוש בשום פעם. גם הזהירו אותו שיסיר הבתי שוקיים (שקורין 'זאקען') שהוא לבוש בהם. אך אינו משגיח על חלומות. גם היה אבל לפניהם על ענין חלישותו, וסיפר להם כל ענין החולאת שלו של ההוסט שכואב לו צד הגוף וכו' והייתי שמח מאד אז.

9 Pertaining to CM #96 Regarding the Shofar of Rabbeinu z"l...

Regarding the Shofar of Rabbeinu z"l, that after Rabbeinu z"l took a walk and told very excitedly that he was inspired by the shofar he heard on 1 Elul, and that his daughter came in afterwards and told him, "Father, I just had a great arousal by the shofar blast today," as brought in the story in SH and Rabbeinu z"l taught a Torah about this (LM #141) that begins, "If he merits to feel the pain of his mistakes" (and this Torah and the prayer about it in Likutei Tefilot #85 pertain to Elul), and after Rabbeinu z"l excitedly told this experience of this, Moharnat felt regret and dozed off, and dreamed he was involved with Rabbeinu z"l in Torah #10 "We'elleh haMishpatim". And he got very excited, and especially at the statement brought there "Bitru`ah d'ihi rucha ith`avir el acher/ By Teruah, which is spirit, foreign gods are driven away" etc. And when he came to Rabbeinu z"l then Rabbeinu z"l told the the dream he saw, that he wanted to hear the shofar sound, and heard that in a certain house they sing and dance very loudly, and Rabbeinu z"l said, "Isn't it good to go in here and hear the shofar sound?" And someone came and said, "Isn't this hinted in your book Likutei Moharan #10 that the mitzvah of shofar is the aspect of clapping and dancing?" For this Torah speaks of the clapping and dancing. It is explained there the statement of the Zohar, "by Teruah, which is spirit, foreign gods are driven away" and thereby one attains clapping and dancing, hence it explains that teruah which is the shofar sound is the aspect of clapping and dancing etc. And Rabbeinu z"l nodded his head (that it's so). (See in CM this story is brought.) (And when Rabbeinu z"l told this dream R' Nathan, R' Naftali, R' Shim`on, R' Shmuel Ayzik, and R' Yudel were with him. And R' Natan wanted to tell Rabbeinu z"l the dream he saw, that he was involved with Rabbeinu z"l in Torah #10 as mentioned, but immediately the aforementioned came out, and Rabbeinu z"l replied to him, "You don't need to tell, I myself know because weren't you the one who answered me and said the proof that teruah drives away etc. as mentioned. Then he told him the end of the dream, that someone spoke up and said it, for initially he only told that he wanted to go in a house and hear etc. And then when Moharnat spoke to him as mentioned, he told him the end of the dream, that someone spoke up and said etc.)

And behold, they were utterly excited about Rabbeinu z"l's shofar, and then R' Nathan z"l took it and blew it for himself all the month of Elul, and only on Rosh haShanah he gave the shofar to the congregation to blow, and specifically R' Meir Leyb Blekhir would blow, and after the passing of Moharnat z"l R' Yitzchak ben Moharanat z"l took the shofar. And when he traveled to the Holy Land he took the shofar with him to the holy city Tzfat, and it stayed in Tzfat. Also left in Tzfat were Rabbeinu z"l's frock coat and sash.

שייך לח"מ סימן צו

בענין השופר של רבינו ז"ל שאחר שהלך רבינו ז"ל וסיפר מההתעוררוות שנתעורר ע"י השופר ששמע ביום א' אלול ושבתו נכנסה אח"כ ואמרה לו אבי סמוך הי' לי התעוררות גדול מתקיעת השופר היום כמובא המעשה בשיחות הר"ן ורבינו ז"ל אמר על זה תורה (בליקוטי מוהר"ן סי' קמ"א) המתחיל אם יזכה שירגיש כאב חטאיו (וזאת התורה והתפילה שעליה בליקוטי תפלות סי' פ"ה שייכים לאלול) ואחר שסיפר רבינו ז"ל ההתעוררות הנ"ל שהי' לו וכו' התמרמר מוהרנ"ת ונתנמנם וחלם לו שעוסק עם רבינו ז"ל בתורה יוד ואלה המשפטים והי' לו התעוררות רב ובפרט בהדיבור המובא שם בתרועה דאיהי רוחא אתעביר אל אחר וכו' וכשבא לרבינו ז"ל סיפר אז רבנו ז"ל החלום שחלם לו שרצה לשמוע קול שופר ושמע שבאיזה בית מזמרים ומרקדים בקול גדול ואמר רבנו ז"ל הלא טוב ליכנס לכאן לשמוע קול שופר ובא אחד ואמר הלא זה מרומז בספרכם בליקוטי מוהר"ן בסימן יוד שמצות שופר הוא בחינת המחאת כף וריקודין. כי זאת תורה מדברת מהחיאת כף וריקודין מבואר שם מאמר הזוהר בתרועה דאיהי רוחא מתעביר אל אחר ועי"ז זוכין להמחאת כף וריקודין נמצא מבואר שתרועה שהוא קול שופר הוא בחי' המחיאת כף וריקודין וכו' ונענע לו רבינו ז"ל ראשו (שכן הוא האמת) (עיין בחיי מוהר"ן מובא זאת המעשה) (ובעת שסיפר רבינו ז"ל זה החלום הי' אז אצלו ר' נתן ור' נפתלי ור' שמעון ור' שמואל אייזיק ור' יודיל. ורצה ר' נתן לספר לרבינו ז"ל החלום שחלם לו שעוסק עם רבינו ז"ל בתו' יוד כנ"ל ובין כך יצאו אלו הקודמים והשיב לו רבינו ז"ל אתה לא צריך לספר אני בעצמי יודע כי הלא אתה הוא שענית ואמרת הראי' שתרועה אתעביר וכו' כנ"ל ואז סיפר לו גמר החלום שענה אחר ואמר כי מקודם לא סיפר רק שרצה לכנוס לבית לשמוע וכו', ואח"כ כשדיבר אלו מוהרנ"ת כנ"ל סיפר לו גמר החלום שענה אחד ואמר וכו') והנה הי' להם התעחררחת רב מאד בהשופר של רבינו ז"ל ואח"כ לקח אותו ר' נתן ז"ל והי' תוקע בו לעצמו כל חודש אלול ורק בראש השנה נתן השופר להקיבוץ לתקוע ודווקא ר' מאיר לייב בלעכיר הי' תוקע עליו ואחר פטירת מוהרנ"ת ז"ל לקח את השופר ר' יצחק בן מוהרנ"ת ז"ל וכשנסע לארץ הקדושה לקח את השופר אתו לצפת עיה"ק ונשאר בצפת וכן נשאר בצפת חלאט וחגורה של רבינו ז"ל.

10 Pertaining to CM # 116 I heard from fellow Breslevers that when people heard the gezeirot...

I heard from fellow Breslevers that when people heard the gezeirot/ decrees of Nekritin [?] are coming out, everyone was in worldwide uproars about it. Rabbeinu involved himself a great deal with this, and he said about it many Torahs, as brought in C"M. And Rabbeinu z"l said then the Torah #10 We'elleh haMishpatim that the advice for this is: Dancing and clapping nullifies harsh decrees (dinim), and the proper righteous rabbi R' David Tzvi z"l father in law of Moharnat z"l asked Moharnat z"l, "What does your Rabbi say to do about the Nikretin (for he was the overall Rav of all the regions and ordered they [pray] begging and pleading more, as usual). Moharnat z"l replied that Rabbeinu says the advice for this is dancing and clapping (Er hayset gar tantsin/ His call is to just dance!). He replied, "This way sounds good to me as well" (Mir gifelt oykh azoy). Then he also ordered his followers to dance etc. The tears and crying that came out of the dancing are impossible to relate. The simple way to understand this is: by only [praying in] begging and pleading, one is prone to fall sad and weak, which is the whole root of the decrees — bad events are caused by sadness — therefore when falling in sadness on the contrary the decrees wax stronger and stronger God forbid. Therefore the advice is to break the sadness then automatically the heart opens to ask from H"Y as mentioned, so the judgements get sweetened, aside from the great secrets contained in all of Rabbeinu's words.

שייך לח"מ סימן קטז

שמעתי מאנ"ש שבעת ששמעו שיוצא הגזירות מנעקריטין ואז היו כולם מרעישין עולמות ע"ז ורבינו עסק הרבה בענין זה ואמר ע"ז כמה תורות וכמובא בחיי מוהר"ן ורבינו ז"ל אמר אז התורה י' ואלה המשפטים שהעצה ע"ז ריקודין והמחאת כף ממתיקין הדינין, ושאל אז הרה"צ הגון ר' דוד צבי ז"ל חותנו של מוהרנ"ת ז"ל מוהרנ"ת ז"ל מה אומר הרבי שלכם שיעשו בשביל הניקרעטין (כי הוא הי' הרב הכולל מכל המדינות וצוה שירבו בתחנות ובקשות כנהוג) והשיב לו מוהרנ"ת ז"ל שרבינו אומר עצה ע"ז ריקודין והמחאת כף (“ער הייסאט גאר טאנצין") ענה ואמר גם לי יישר בעיני שצריכין כך (“מיר גיפעלט אויך אזוי") וצוה אז ג"כ לאנשיו שיעשו ריקודין וכו' והדמעות והבכיות שיצאו מן הריקודין א"א לספר. וע"פי פשוט מובן כי רק בתחינות ובקשות עלול שיפלו לעצבות וחולשה מזה וכל עיקר הדינים והרעות נעשים ע"י העצבות וא"כ כשנוטיים לעצבות אדרבא יתגברו הדינים יותר ויותר ח"ו וע"כ העצה לשבר העצבות ע"י הריקודין וממילא נשבר ונמתק הדין הבא ע"י העצבות וממילא נפתח הלב לבקש מהשי"ת כנ"ל ונמתקין הדינין מלבד סודות הגדולות שיש בכל דברי רבינו ז"ל.

11 Pertaining to CM #116 When Rabbeinu z"l married off his daughter Sarah'ke...

When Rabbeinu z"l married off his daughter Sarah'ke in Medvedevka he stayed there till after Pesach. (The wedding was on R"C Nissan.) And Moharnat remained there with Rabbeinu z"l and asked permission of Rabbeinu z"l to sit at his table during the Seder, but Rabbeinu z"l declined. (Rabbeinu's practice was to sit at the Seder with only his household). So Moharnat sat alone and sped through the Seder at his own place, and after finishing went to Rabbeinu z"l's house. He arrived there when Rabbeinu z"l said the verse "Pour out your wrath on the heathens," and opened the door as usual — and he snuck in and saw Rabbeinu z"l! Moharnat always cherished that he saw Rabbeinu z"l one time during the seder.

שייך לח"מ סימן קטז

כשהשיא רבינו ז"ל את בתו שרק'ע במעדודיווקא נשאר שם עד אחר פסח (החתונה הייתה בר"ח ניסן) ומוהרנ"ת נשאר שם עם רבינו ז"ל וביקש מוהרנ"ת רשות מרבינו ז"ל לשבת על שולחנו בשעת הסדר ומיאן רבינו ז"ל (דרכו של רבינו היה לשבת על הסדר רק עם בני ביתו) וישב מוהרנ"ת לבדו ומיהר עריכת הסדר אצלו וכשגמר הלך לבית רבינו ז"ל ובא לשם כשרבינו ז"ל אמר הפסוק "שפוך חמתך על הגווים" ופתח הדלת כנהוג ונכנס בחשאי לפנים וראה את רבינו ז"ל ותמיד היה מוהרנ"ת נהנה מזה שראה פ"א את רבינו ז"ל בשעת הסדר.

12 Pertaining to C"M #117 Rabbeinu z"l married off his daughter Miriam

Rabbeinu z"l married off his daughter Miriam to R' Pinchas the son of the Rav from Volochisk, and the wedding was in Volochisk. In honor of the wedding came many guests, and they stayed there over Shabbat, and the city was very small. And there, there was a small bathhouse and it was very cramped Erev Shabbat, and Moharnat asked Rabbeinu z"l if it's possible to rely on the tevilah (immersion) that one immersed in the morning before prayer, since it's so crowded now, and it's impossible to take proper care of one's clothes (as is known, Rabbeinu z"l was very particular about caring for one's clothes [against tear or stain, LM #127 ...]). Rabbeinu z"l told him, one needs to go, and particularly take good care.

שייך לח"מ סימן קיז

רבינו ז"ל השיא את בתו מרים לר' פנחס בנו של הרב מוואלטשיסק והחתונה הייתה בוואלטשיסק לכבוד החתונה באו הרבהה אורחים ונשארו שם על שבת והעיר היתה קטנה מאד והיה שם בית מרחץ קטן והיה דוחק גדול בערב שבת ושאל מוהרנ"ת את רבינו ז"ל אם אפשר לסמוך על הטבילה שטבל בבוקר קודם התפלה כי עכשיו דוחק מאד ואי אפשר להשגיח על הבגדים כראוי (כידוע רבינו ז"ל הקפיד מאד על שמירת הבגדים) אמר לו רבינו ז"ל צריכים כן ללכת ולהשגיח דייקא היטב.

13 Pertaining to C"M #126 Rabbeinu z"l said regarding how great a thing it is to be by him for R"H...

Rabbeinu z"l said regarding how great a thing it is to be by him for R"H, that the gathering at his side is so major that even if someone is at the "Sanctuary of the Bird's Nest" (which is the Mashiach's sanctuary, higher than all the sanctuaries), one should leave that sanctuary and go down to pray on R"H with his gathering. (Afilu fun heikhal ken tsipor vel ikh arop geyin davenin miten kibutz.)

שייך לח"מ סימן קכו

רבינו ז"ל אמר לענין גדולת הדבר להיות אצלו על ר"ה אמר ע"ז שהקיבוץ אצלו כ"כ גדול שאפי' שיהי' בהיכל קן צפור (שהוא היכל המשיח העליון מכל ההיכלות) יניח את זה ההיכל וירד להתפלל בר"ה עם הקיבוץ שלו (“אפילו פון היכל קן צפור וועל איך אראפ גיין דאונין מיטן קיבוץ"). ע"כ

14 Rabbeinu z"l said that the matter of his R"H...

Rabbeinu z"l said that the matter of his R"H when they gather at his holy grave is extremely great and very dear in his eyes. And he said that even from the "Sanctuary of the Bird's Nest" in Gan Eden (that is, the Mashiach's Hall) one should come and gather for R"H to pray together with them. (That is, this is more important in his eyes, and like we see with H"Y himself, that he leaves all the Upper Worlds and praises His Shekhinah in the Lower Worlds, in the aspect of, "You desired praise from bodies of dust and matter; that's Your praise" [piyutim]; and "Tzaddikim are more present in this world after their passing [than in their lifetime]" [Z. III:71b])

רבינו ז"ל אמר שענין הר"ה שמתקבצין אליו על ציונו הק' גדול מאד וחביב בעיניו מאד ואמר שאפי' מהיכל קן צפור שבגן עדן (היינו היכל המשיח) יבוא להקיבוץ על ר"ה להתפלל עמם ביחד (היינו שזה יותר חשוב בעיניו וכמו שרואין אצל השי"ת בעצמו שמניח כל העליונים ומשבח שכינתו בתחתונים בבחי' ואבית תהלה מגושי עפר מקרוני חומר והיא תהלתך וצדיקי שכיחי יתיר בדמי עלמא בתר דאסתלקו וכו'). ע"כ

15 Pertaining to C"M #171 Also, he said how the Sefer haGanuz is great...

Also, he said how the Sefer haGanuz is great (as brought in C"M about this at length, that it is "Eye has not seen" [Isa. 64:3], that no creature knew even one word of it, only Mashiach will teach an explanation of it etc.), and the Sefer haNisraf is great. But my Rosh Hashanah is even grater (like he said, "Nothing is greater than this" (Kayn gresers der fun iz nitte)) (Vi der sefer haganuz iz gros [vi] der Sefer haNisraf [iz gros] iz mayn R"H nokh gresir) (That is, to be with him R"H):

Also he said if not for his R"H the world would revert to "Tohu uvohu" (Ven nit mayn R"H volt di velt givarin tohu uvohu).

שייך לח"מ סימן קעא

עוד אמר איך שהספר הגנוז הוא גדול (כמובא בחיי מוהר"ן מזה באריכות שהוא עין לא ראתה ששום בריאה לא ידע אפי' דבר שם, רק משיח יאמר עליו פירוש וכו') והספר הנשרף גדול. אבל הר"ה שלי הוא עוד יותר גדול (כמו שאמר שאין דבר גדול מזה (“קיין גרעסערס דער פון איז ניטא")) (“וויא דער ספר הגנוז איז גרוס דער ספר הנשרף איז מיין ר"ה נאך גרעסיר") (היינו להיות אצלו על ר"ה): עוד אמר אלמלא הר"ה שלו הי' העולם נעשה תוהו ובוהו (“ווען ניט מיין ר"ה וואלט דיא וועלט גווארין תוהו ובוהו"). ע"כ

16 Rabbeinu z"l said, "I wish I had my gathering in the land of Yisrael."

Rabbeinu z"l said, "I wish I had my gathering in the land of Yisrael." (In these words: Ikh volt gevelt habin maynes kibutz in eretz Yisrael)

רבינו ז"ל אמר רציתי שיהי' לי קיבוץ שלי בארץ ישראל (“בזה"ל ובלא"ה איך ואלט גיוואלט האבין מיינס אקיבוץ אין ארץ ישראל"). ע"כ

17 Pertaining to C"M #225 Immediately after the shroud of Rabbeinu haKadosh was wrapped...

Immediately after the shroud of Rabbeinu haKadosh was wrapped, R' Nathan said it's already possible to fulfill Rabbeinu haKadosh's advice regarding histatchut/prostrating on his holy grave. Everyone immediately said the ten Psalm hymns that are known [as Tikkun haKlali].

שייך לח"מ סימן רכה

תכף אחר סתימת הגולל של רבינו הקדוש אמר ר' נתן שאפשר כבר לקיים העצה של רבינו הקדוש בעניין השתטחות על קיברו הק' ואמרו כולם תכף העשרה מזמורי תהלים הידועים.

18 Pertaining C"M #290, omitted When Rabbeinu was travelling secretly and under cover...

When Rabbeinu was travelling secretly and under cover, one time he arrived at some village before Shacharit, and requested a room to pray. The owner understood this is a man of wonder, and ordered his servant to make a meal for Rabbeinu z"l, and the owner paid Rabbeinu z"l a great deal of respect, then set the table for Rabbeinu z"l, and during the meal he complained to Rabbeinu z"l about his situation, distress and livelihood.

Rabbeinu z"l answered him: It'll be good, just don't be a shoteh/fool (Nur zalst kayn na'ar nit zayn); and he went his way.

שייך לח"מ סימן רצ בהשמטה

בעת שנסע רבנו בהעלם ובהסתר, פעם אחת בא לאיזה כפר קודם תפילת שחרית, וביקש חדר להתפלל ובעל הבית הבין שזה איש פלא, וציוה למשרתו שיעשה איזו סעודה עבור רבנו ז"ל, ובעל הבית כיבד לרבנו ז"ל מאוד ואחר כך ערך את השולחן לרבנו ז"ל, ובעת הסעודה קיבל לפני רבנו ז"ל על מצבו ומצוקתו בפרנסתו.

והשיב לו רבנו ז"ל: שיהיה טוב, רק שלא יהיה שוטה (“נער זאלסט קיין נער ניט זיין"), ונסע לדרכו.

ובעוד איזה ימים בא אדון אחד להקרעטשמע (פונדק), והוצרך לצאת לצרכיו, ויצא אחורי הקרעטמע, ושכח הבייגארטעל (ארנק חגור) עם הכסף (ששים אלף זהובים), ונסע לדרכו. ובין כך הוצרך בעל הבית מהקרעטשמע גם כן לפנות והלך גם כן אחורי הקרעטשמע, ונזדמן שבא במקום שהיה האדון הנ"ל, ומצא את הבייגארטעל עם הכסף, ולקחו והביאו לביתו וטמנו בהתיבה שלו. והאדון הנ"ל, כשנסע כמה ווערסט (פרסאות), הזכיר את עצמו ששכח הבייגארטעל עם הכסף, ובא להקרעטשמע ושאל את הערלים, אפשר מצאו את הגארטעל (החגורה) עם המעות? ואמרו שאינם יודעים. ואמר בעל הבית אליו: אני יצאתי אחריך ומצאתי את הגארטעל עם המעות! והחזיר להאדון הנ"ל, ורצה האדון לסע לדרכו, ובתוך כך הוצרך עוד הפעם לילך לעשות צרכיו, והלך אחורי הקרעטשמע, ושכח עוד הפעם הבייגארטעל עם הכסף ונסע לדרכו. ואחר כך הוצרך בעל הבית גם כן לעשות צרכיו וכו', ומצא עוד הפעם את הבייגארטעל עם המעות, וכעת לקחו והטמין אותו היטב. ובאמצע הדרך הזכיר את עצמו האדון עוד הפעם, וחזר ובא להקרעטשמע ושאל להערלים אם מצאו המעות, ואמרו כלם שלא מצאו ולקח הערלים שהיו שם ועשה להם ענויים קשים, ולבעל הבית לא עשה כלום. ואמרו לו הערלים: למה אינו חושד בבעל הבית? וענה האדון: על בעל הבית אני ערב שלא לקחו, כי אם היה לקוח אותו היה תכף ומיד מחזיר לי, כמו מקודם. והשם יתברך עזר לו והצליח מאד.

ואחר כך כשרבנו ז"ל התפרסם, היה נוסע לברסלב וסיפר המעשה, ונתן מעות לאנשי שלומנו.

19 Pertaining to C"M #511 Behold, it's known from C"M that Rabbeinu z"l knew of a sofer/scribe...

[Three versions:]

1

Behold, it's known from C"M that Rabbeinu z"l knew of a sofer/scribe, righteous and hidden, that all his followers had tefillin from him, just he only wanted it to be in a manner that they should not know that this was intentional. And the rav requested (I'm not sure if R' Shmuel Ayzik or the Magid of Terhovitza) of Rabbeinu to let him know his name and city in order to make tefillin by him, and Rabbeinu z"l told him he lives in Yelsvet [Yelisavetgrad]. The rav the maggid traveled there to him and visited him at home, and he made as if he didn't know and asked him what he wants from him. He replied, he needs to make tefilin, so he wants him to write tefilin for him. He replied this is very hard since it takes a lot of money etc. He replied he'll give him as much as he wants. He dissuaded him with more discouragements, but he agreed to everything, until he attained tefilin from him. And when he got back R' Nathan was jealous of him and also wanted to do this, and requested also at this sofer, but in the end turned back from it, for he said that he has tefillin of Rabbeinu z"l and this is more cherished by him, and this is the story: Once he was on the road with Rabbeinu z"l. (Rabbeinu z"l intentionally did not bring, in order to put on Moharnat z"l's tefillin). And he asked for Moharnat z"l's tefilin and put them on, then Moharnat z"l put them on. So his tefilin were more valuable than the tefilin of the hidden tzaddik sofer whom Rabbeinu z"l attested of his greatness and the importance of his tefillin.

שייך לח"מ סימן תקיא

הלא ידוע מספר חיי מוהר"ן שרבינו ז"ל ידע מסופר אחד צדיק גנוז ורצה שכל אנ"ש יהי' להם תפילין מזה הסופר אך לא רצה רק שיהי' באופן שלא ידע מזה שזה בכיוון. וביקש הר' (ספק לי אם ר' שמואל אייזיק או המגיד מטרווצע) מרבינו על שיודיע לו שמו ועירו בכדי שיעשה אצלו תפילין והגיד לו רבניו ז"ל ושהוא דר ביאלסוועט ונסע הרב המגיד הנ"ל אצלו ובא אליו לביתו ועשה עצמו כלא יודע ושאל אותו מה הוא רוצה אצלו?. והשיב לו כאשר צריך לעשות תפילין על כן רוצה שהוא יכתוב לו תפילין והשיב לו שזה דבר קשה מפני שהוא לוקח הרבה כסף וכו' והשיב לו שיתן לו כמה שהוא רוצה ודחה אותו עוד בדחיות והוא הסכים על הכל עד שסוף כל סוף השיג אצלו תפילין וכשבא בחזרה נתקנא בו הר' נתן ז"ל ורצה גם כן לעשות זה ושאל א"ע ג"כ על הסופר הנ"ל ולבסוף חזר מזה כי אמר שהוא יש לו תפילין של רבינו ז"ל וזה חשוב אצלו יותר, והמעשה היה כך: שפעם אחד הי, עם רבינו ז"ל בדרך (בכוונה לא לקח אתו רבינו ז"ל את התפילין כדי שילבוש את התפילין של מוהרנ"ת ז"ל) וביקש את התפילין של מוהרנ"ת ז"ל והלבישם ואח"כ הלביש אותם מוהרנ"ת ז"ל וע"כ היו התפילין שלו יותר חשובים מן התפילין של הסופר צדיק גנוז שהיעד עלו רבינו ז"ל גדולתו וחשיבות התפילין שלו.

2

And like one time after the passing of Rabbeinu ztz"l, when Rabbeinu z"l's students were sitting together and R' Yudel z"l said he's sitting in Rabbeinu z"l's chair since he's inheriting Rabbeinu z"l's shtreimel. R' Nathan z"l got excited and said he's inheriting Rabbeinu z"l's brains since tefilin are the brains, and Rabbeinu z"l on purpose put on Moharnat z"l's tefilin so that he could receive his brains. Then Moharnat z"l sang the song, "Azamer Bishvachin" very arousedly (as has already been written). The Rav the Magid or Terhovitza jumped up from the table and said, "I thought he's R' Nathan but finally I see he's Rabbeinu z"l himself!"

וכמו שפעם אחת אחרי הסתלקות רבינו זצ"ל שישבו השבת הראשון תלמידי רבינו ז"ל ביחד ואמר הר' יודיל ז"ל שהוא ישב על הכסא של רבינו ז"ל מפני שירש את השטריימיל של רבינו ז"ל והתעורר ר' נתן ז"ל ואמר שהוא ירש את המוחין של רבינו ז"ל כי תפילין הוא מוחין ורבינו ז"ל במכוון לבש תפילין של מוהרנ"ת ז"ל כדי שהוא יקבל מוחין שלו. ואמר אז מוהרנ"ת ז"ל הזמר של אזמר בשבחין בהתעוררות גדול (כמו שנכתב כבר פ"א) וקפץ הרב המגיד מטרווצא מעל השלחן ואמר אני חשבתי שהוא ר' נתן ולבסוף אני רואה שהוא רבינו ז"ל בעצמו.

3

I heard that after Rabbeinu z"l's passing, the first Shabbat, Rabbeinu z"l's students were sitting in Rabbeinu z"l's house and R' Yudel said he's sitting on his chair because he has Rabbeinu z"l's shtreimel. And others said similar things. Moharnat z"l answered him and said he's sitting in his chair since he has his tefillin, the mochin/brains (because they were Rabbeinu z"l's tefillin because one time he was traveled with Rabbeinu and Rabbeinu z"l asked him to give him his Rabbeinu Tam tefillin (that is, Moharnat z"l's, and Rabbeinu z"l put them on then gave them back)). So Moharnat z"l sat on his chair and sang the hymns and said that when they came to Rabbeinu z"l Moharnat z"l sat on one side and R' Natfali on the other and Rabbeinu z"l sang a line of the hymn "Azamer Bishvachin" and R' Nathan and R' Naftali sang the next. Then the same way "Nezamin lah hashta" etc. and so forth until the song's end. And Moharnat's face was glowing the way it glowed then. And the Rav the Magid of Terhovitsa z"l left the table and exclaimed, "I thought this is R' Nathan but finaly I see he's Rabbeinu himself!"

שמעתי שאחר פטירת רבינו ז"ל השבת הראשון היו תלמידי רבינו ז"ל בבית רבינו ז"ל ואמר ר' יודל שהוא ישב על הכיסא כי יש לו השטריימל של רבינו ז"ל וכן עוד אחרים ענהו מוהרנ"ת ז"ל ואמר שהוא ישב על הכיסא כי הוא יש לו התפילין המוחין (כי היו תפילין של רבינו ז"ל כי פעם אחת נסע עם רבינו בדרך וביקש רבינו ז"ל שיתן לו התפילין של ר"ת שלו (דהיינו של מוהרנ"ת ז"ל ולבש אותם רבינו ז"ל ואח"כ החזירם לו) וישב מוהרנ"ת ז"ל על הכיסא ואמר הזמירות ואמר כשבאו לרבינו ז"ל היה יושב מוהרנ"ת ז"ל בצד אחד ור' נפתלי בצד השני ורבינו ז"ל אמר הזמירות אזמר בשבחין חרוז ור' נתן ור' נפתלי חרוז שני וכן הלאה "ונזמין לה השתא וכו' וכן הלאה עד סוף הזמר ופניו של מוהרנ"ת היו לוהטים כאז לוהט ויצא הרב המגיד מטיראוויצא ז"ל מתוך השולחן ואמר בהתלהבות חשבתי שזה ר' נתן לבסוף אני רואה שזה רבינו בעצמו.

20 Pertaining to C"M #547 Mizrach baym pekl

Also, Rabbeinu z"l said (Mizrach baym pekl), that is, when one is praying the Shemoneh Esreh on the road, one looks for the direction of east to pray. Rabbeinu z"l said that mizrach is the shadow of his baggage so they don't steal them. And when one of his followers had damage or loss, Rabbeinu got mad at him and made him travel and look for the lost item even when it cost more than the lost item. This was his practice with his followers and R' Avraham z"l when he lost even a kerchief he traveled back so far until he found the kerchief.

שייך לח"מ סימן תקמז

ועוד אמר רבינו ז"ל (“מזרח ביים פעקיל") היינו כשמתפללים שמונה עשרה בדרך מחפשים איפוא המזרח להתפלל ואמר רבינו ז"ל שמזרח הוא הציל החפצים שלו שלא יגנבו אותם. וכשאיש אחד מאנ"ש הי' לו היזק או אבידה הי' רבינו כועס עליו ומכריחו לנסוע ולחפש אחר האבידה אפילו כההוצאות מרובות יותר על האבידה וכן הי' נוהג אנ"ש ור' אברהם ז"ל כשאבד אפילו מטפחת נסע בחזרה כמה עד שמצאו המטפחת.

From the typist na-nach.net [נ נח נחמ נחמן מאומן - צריכים כל העולם לעסוק בספרי רבי נחמן מברסלב]

21 Pertaining to C"M #592: One time Rabbeinu z"l said the hardest and heaviest of all obstacles is only the mental (and heart) block.

One time Rabbeinu z"l said the hardest and heaviest of all obstacles is just the mental (and heart) block. For without mental block (that is, when there is no doubt in the mind that he has to do this thing and his desires are strong), then even any kind of obstacles, his wife or other people in the world who are blocking, or money, or the sea etc. — they'd all be broke through with a strong will. (Like people say, "Resolution can break iron" (ratzon brekht ayzin)). So if someone doesn't accomplish what he wanted through his resolution, it's a sign that he didn't honestly desire it. For, "Ein davar ha`omed leneged haratzon/ Nothing can stand in the way of resolution!" Rabbeinu z"l said it in these words, "The main thing is the mental block." (Der ikar iz meniot haMoach.)

(And like one time someone told Rabbeinu z"l, 'I want to be a kosher person!' and he replied (Vilstu ober veln?) That is, Will you truly wish it? For if there is a strong will he will surely attain what he wants, only if he does not give up his strong will, for the main thing is the will. There's nothing stronger than it.)

שייך לח"מ סימן תקצב

פעם אחת אמר רבינו ז"ל שהמניעה יותר קשה וכבידה מהכל הוא רק מניעות המוח (והלב) כי אם אין מניעות המוח (היינו שאין ספק במוח שמוכרח לעשות דבר זה והרצונות שלו חזקים) אז אפילו איזה מניעות שיהי' אשתו או כל האנשים שבעולם מונעים או כסף או הים וכו' הכל היו משברים עם הרצון החזק (וכמו שאומרים העולם רצון שובר ברזל (“רצון ברעכט אייזין")) וע"כ אם אחד אינו גומר ברצון שלו זה סימן שלא רצה באמת כי אין דבר העומד לנגד הרצון ובזה"ל אמר רבינו ז"ל, העיקר הוא מניעות המוח (“דער עיקר איז מניעות המוח"). (וכאשר פעם אחת אמר אחד לרבינו ז"ל אני רוצה להיות איש כשר וענה לו (“ווילסטו האבער וועלין") היינו שתרצה באמת כי אם יש רצון חזק בוודאי משיגים הדבר שרוצים רק אם אין מניחים הרצון החזק כי העיקר הוא הרצון ואין חזק מהרצון). ע"כ

22 Rabbeinu z"l said, What does an Yisraelite man have to worry about when he has his feet placed to the door with a beard and pe'ot?

Rabbeinu z"l said, What does an Yisraelite man have to worry about when he has his feet placed to the door (meaning, before passing away), with a beard and pe'ot? (Vas hat oykh tzi zargen az er ligt mit di fis zi der tir mit a bard un pe'ot!)

רבינו ז"ל אמר מה יש לאיש הישראלי לדאוג כשהוא מונח עם רגליו להדלת (היינו קודם פטירתו) עם זקן ופאות (“וואס האט איוד ציא זארגען אז אר ליגט מיט דיא פיס ציא דער טהיר מיט "א בארד און פאות"), ע"כ.

23 Rabbeinu z"l said that Mashiach will have to do more work with the Chassidic imposters than...

Rabbeinu z"l said that Mashiach will have to do more work with the Chassidic mefursamim shel sheker/ imposters, than the work he'll have with the fraye/"liberated" [secularist] and apostate Jews. Because the latter want to understand only with wisdom, and Mashiach will be superbly wise and will show them by wisdom that he is right, so they'll acknowledge him.

But those Chassidic fakers who believe in emunoth cozeviyyot/false faiths, when Mashiach shows to their eyes how it is, they'll reply, "I believe" (Ikh glayb). Even though he shows to his eyes what the truth is, he still believes (in the sheker) even though he understands intellectually.

He said it in these words, (Az Mashiach vet hobn mer arbayt mit di falshe chasidim vi mit di frayen, varn di fraye vet er vizin mit chokhma veln zey mode zayn. aber di falshe chasidim vifil er vet oys vizin der emet veln zey zagn "Ikh glayb," klomar chotchye ikh farshtay, nit azoi glayb ikh fart). H"Y guard us from this! Amen ken yehi ratzon.

רבינו ז"ל אמר שלמשיח יהי' יותר עבודה עם החסידים המפורסמים של שקר, מהעבודה שיהי' לו עם החפשיים והפיקורסים כי הם רוצים להבין רק על פי חכמה ומשיח יהיה חכם גדול ויראה להם על פי חכמה שהצדק איתו אז יודו לו. אבל החסידים השקרנים הנ"ל שהם מאמינים באמונות כוזביות. וכשמשיח יראה לו בעין שהוא כך יענה ויאמר לו אני מאמין (“איך גלייב"). אעפ"י שיראה בעיניו שהאמת כך אבל הוא מאמין בהשקר אעפ"י שהוא נגד השכל ובזה"ל אמר. (“אז משיח וועט האבין מער ארבייט מיט דיא פאלשע חסידים וויא מיט דיא פרייע. ווארין די פרייע וועט ער ווייזין מיט חכמה וועלין זייא מודה זיין אבער דיא פאלשע חסידים ויפול ער וועט זייא אוס ווייזין דעם אמת וועלין זייא זעגין "איך גלייב" כלמור חאטשי איך פאר שטייא ניט אזוי גלייב איך פארט"). השי"ת ישמרנו מזה ומזה אכי"ר.

24 Rabbeinu z"l said, "I am jealous of R' Yoske (that is, regarding simplicity...

Rabbeinu z"l said, "I am jealous of R' Yoske (that is, regarding simplicity, which is called prostok, without chokhmot/ complex detail (erinst). This R' Yoske was an utterly simple person, and he had a thick siddur from one of the old siddurim printed with all the supplications and yotzrot, and he took this siddur to the synagogue and he'd say the entire thing from beginning to end. Nothing was left out, from R"H to Purim to the Hagaddah, everything in entirety he said without making distinction. It was with such a simplicity and innocence.

רבינו ז"ל אמר מקנא אני את ר' יוסקא (היינו לעניין פשיטות שקורין פראסטאק בלי חכמות (“ערינסט")) זה הר' יוסקא הי' איש פשוט מאד והי' לו סידור עב מהסידור הישנים שכתבו כל התחנות והיוצרות והי' לוקח זה הסידור לביהכנ"ס והי' אומרו כולו מתחילה עד סוף ולא הי' מחסר כלום מר"ה ופורים והגדה וכו' הכל כאשר לכל אמר בלי הבנה להבדיל. וזה היה כ"כ בפשיטות ובתמימות.

25 Rabbeinu z"l said, I an jealous of R' Yoske, who was an extremely simple man...

Rabbeinu z"l said, I an jealous of R' Yoske, who was an extremely simple man, and he had a big thick siddur with all the early supplications and all the yotzerot of all the Shabbatot of the year. And he used to go all day to the beit midrash with his thick siddur and he didn't move from there until he started from the beginning, Modeh Ani, and said it in order (even all the prayers from Rosh haShanah and Yom Kippur and Pesach and Sukkot etc. and all the blessings and Teki`at Shofar and the Blessings for Enjoyments and Marriage Blessings and circumcision etc. etc.), everything till the end. (Er hat oys ge'ent das sidur fin tavil tzi tavil ale tag)'. And Rabbeinu z"l was jealous of him because simplicity is above all.

(And I heard such a story also in the name of the Besht, who was also jealous of a simple person like this in his day, and he said of him that each time it happened above and then he came back down, for example when he said the prayers and songs of Pesach, the tikkunim of Pesach happened above, and same for Shavuot etc. and everything else. And as is known also of the story of the Lechem haPanim during the Arizal's time, when there was a simple man and he heard a speech from the great rabbi, the tikkunim that happened while the Temple stood, of the Lechem haPanim. And he asked him what is it and how did they do it. And the rav told him the whole order of its performance and went home and agreed with his wife to do every week, waving in 13 waves and brought them every Erev Shabbat Kodesh to the Holy Ark and asked H"Y to eat it and that it be pleasant and sweet to Him, and his attendant brought them out. And he said presumably he put them down for him and he ate them for Shabbat. And when he came afterwards and did not find them, he thought H"Y as if ate them, and he had great joy, and it was this way a long time. One time he came to the study hall with his bread and went straight to the Aron haKodesh and didn't see that the Rav was there, and he spoke as usual his requests and supplications of H"Y that He eat them and accept them etc. And the Rav heard and scolded him and called him, "Igoramus, does H' eat?" He asked him, "Rather, who eats it? Presumably, the attendant." And that's what happened. He told him, "I meant well, so I'll do teshuvah." And the Rav was reviewing the speech he needed to say the next day on Shabbat Kodesh, and the Arizal dispatched to him give orders to his house, for tomorrow when he's to say the speech he will die, God save us, for he nullified the delight of H"Y, for He really had delight from this simple person like from the Lechem haPanim in the Temple etc.)

רבינו ז"ל אמר מקנא אני את ר' יוסק שהי' איש פשוט מאד והי' לו סידור עב וגדול מאד עם כל התחינות הקודמים וכל היוצרות מכל שבתות השנה והי' מנהגו שהי' הולך כל יום לבית המדרש עם הסידור העב שלו ולא הי' מזיז משם עד שהתחיל מהתחלה מודה אני ואמר כסדר (אפי' כל התפילות מראש השנה ויו"כ ופסח וסוכות וכו' וכל הברכות ותקיעת שופר וברכת הנהנין וברכת חתנים ומילה וכו' וכו') הכל עד גמירא (ער האט אויס געאנט דאס ציבור פין טאביל צי טאביל אלע טאג) והי' רבינו ז"ל מקנא אותו כי פשיטות גבוה מהכל (ושמעתי סיפור כזה ג"כ בשם הבעש"ט ז,ל שהי' מקנא ג"כ איש פשטן כזה בימיו ואמר עליו שבכל פעם נעשה למעלה יריד אחר למשל כשאומר התפילות והמזמורים מפסח נעשה למעלה התיקונים מפסח וכן משבועות וכו' וכן הכל וכידוע גם המעשה מלחם הפנים בזמן האריז"ל שהי' איש פשוט ושמע הדרשה מהרב הגדל התיקונים שהי' נעשין בעת שהי' הביהמ"ק קיים מלחם הפנים ושאל אותו מהו ואיך היו עושין אותו ואמר לו הרב כל סדר עשייתו והלך לביתו והסכים עם אשתו לעשות כל שבוע לחם הפנים התנופה בי"ג נפה והביא אותם בכל עש"ק בארון הקודש והי' מבקש מהשי"ת שיאכלן ושיערב ויומתק לו, והשמש הי' מוצאין ואמר מסתמא הניחום בשבילו ואכלם על שבת וכשהוא בא אח"כ ולא מצאם חשב שהשי"ת כביכול אכלם והי' לו שמחה גדולה וכן הי' זמן רב. פעם אחת בא לביהמ"ד עם הלחם שלו והלך ישר לארון הקודש ולא ראה שהרב הוא שם ודיבר כמנהגו בקשות ותחנונים מהשי"ת שיאכלם ושיתקבלו וכו' ושמע הרב וגער בו ואמר לו עם הארץ וכי ה' אוכל וכו' שאל אותו אלא מי אכלם מסתמא השמש וכן הי' א"ל אני חשבתי לטובה וא"כ אעשה תשובה והרב הי' חוזר הדרשה שהי' צריך למחר בש"ק לאמור ושלח הארי"ז"ל אחריו שיצוה לביתו כי מחר בשעה שצריך להגיד הדרשה ימות רח"ל כי הפר את תענוגו של השי"ת כי ממש הי' לו מאת הפשוט הנ"ל תענוג כמו מלחם הפנים בביהמ"ק וכו', ע"כ.

26 Rabbeinu z"l said when the Israelite man experiences whatever conditions...

Rabbeinu z"l said when the Israelite man experiences whatever conditions (for each person goes through many kinds of experiences etc.), and he complains that it's bad for him, God save us, and that H"Y is treating him bad, H"Y says, "That's what you call bad? Far be it, I'll show you what's called 'bad'!" God forbid. But conversely if whatever way it goes he says, "Barukh Hashem, Thank H"Y for this" (Gloybt [trust] H"Y der far), and finds expansion that this is good etc., H"Y says, "That's what you call good? I'll show you what's called good!" (Das hays ba dir gust [liking], ikh vel dir vayzn vas hayst gust!)

רבינו ז"ל אמר כשאיש הישראלי שהולך לו כמו שהולך (שעל כ"א יש כמה מיני מאורעות וכו') הוא מתאונן שרע לו רח"ל ושהשי"ת עושה לו רע. אומר השי"ת זה נקרא רע ל"ע אני אראה לך מה שנקרא רע ח"ו אבל אם להיפך איך שהולך לו אומר ב"ה תודה להשי"ת על כך (“גלובט השי"ת דער פאר") ומוצא ההרחבות שזה טוב וכו' אומר השי"ת זה נקרא אצלך טוב אני אראה לך מה שנקרא טוב (“דאס היסט בא דיר גוסט איך וועל דיר ווייזין וואס הייסט גוסט"). ע"כ

27 Rabbeinu z"l said if things happen to him and he gets in an uproar over it...

Rabbeinu z"l said if things happen to him and he gets in an uproar over it and says how it's bad for him, H"Y (the Attribute of Judgement) says, "That's called 'bad'? I'll show you what's called 'bad'!" God forbid, and he makes it worse for him, God forbid. Likewise if he then makes more uproar, God save us, it gets worse, God forbid. But when the man acknowledges to H"Y what he's going through and says "B"H, good," then H"Y says, "You call that good? I'll show you what good is like," then it goes better for him, and so forth and so on. (In other words, Az me zagt es iz shlekht zagt H"Y das hays shlekht ikh vel dir vayzn vas shlekht iz R"L, aber az men zag B"H git, zagt H"Y das hays ba dir gut, ikh vel dir vayzin vas hayst gut.)

And one time Rabbeinu z"l saw someone going in mourning, with ritually torn clothes, God forbid, and Rabbeinu z"l said, "This happened to him because he was sad before." And as brought in Sefer haMidot, that a person needs to very much guard against sadness, so that he not end up a real mourner, God save us.

רבינו ז"ל אמר שאם עובר על האדם והוא מתרעם על זה ואומר איך רע לו. אומר השי"ת (מדה"ד) זה נקרא רע? אני אראה לך מה נקרא רע ח"ו ונעשה לו יותר רע ח"ו וכן כשמתרעם יותר אח"כ רח"ל נעשה יותר ח"ו. אבל כשכשהאדם מודה להשי"ת איך שעובר עליו ואומר ב"ה טוב. אז השי"ת אומר זה נקרא אצלך טוב? אני אראה לך איך טוב ואז הולך לו יותר טוב וכן הלאה הלאה (ובל"א בזה"ל "אז מע זאגט עס איז שלעכט זאגט השי"ת דאס הייסט שלעכט איך וועל דיר וויזין וואס שלעכט איז רח"ל אבער אז מען זאגט ב"ה גיט זאגט השי"ת דאס הייסט בא דיר גוט איך וועל דיר ווייזין וואס הייסט גוט") ופ"א ראה רבינו ז"ל את אחד שהלך באבילות עם קריעה רח"ל ואמר רבינו ז"ל זה נעשה לו מהעצבות שהי' לו וכמובא בס' המדות שצריך לשמור א"ע מעצבות כדי שלא יבא לידי אבילות רח"ל.

28 From Rabbeinu z"l, who saw someone wearing a torn garment for his deceased...

From Rabbeinu z"l, who saw someone wearing a torn garment for his deceased, and he told him that his sadness (being a sad person) caused him to have this tear, God save us, meaning that his relative died. (As brought in Sefer haMidot, that a person must guard against sadness, lest he become a mourner, God save us.)

מרבינו ז"ל שראה א' שהי' לו קריעה בבגדו על מתו ואמר לו שהעצבות (שהי' איש עצבון) גרם לו זאת הקריעה רח"ל היינו שמת לו מת (וכמובא בס' המדות שצריך ליזהר מעצבות שלא יבא לידי אבילות רח"ל). ע"כ

29 Rabbeinu z"l said that saying a mockery needs three conditions

Rabbeinu z"l said that saying a mockery (vartil) needs three conditions. One, no lewd talk. Two, not hurt anyone. Three, not praise oneself. (Ayns es zol nit zayn kayn nivul peh. Tzvatens, er zol nit maynen yenem tzi trefen. Dritens, er zol zikh nit maymen.) Rabbeinu z"l finished, "Now say a joke." (Na haynt zog shoyn a vartil.) Also Rabbeinu z"l said, "There's nothing more crooked than a straight joke." (Nitakayn krimers fin aglokh vartil.)

רבינו ז"ל אמר שלומר הלצה (ווערטיל) צריך שלשה תנאים. א. שלא יהי' נבול פה. ב. שלא יאמר לבזות חבירו. ג. שלא יאמר לשבח את עצמו (“איינס עם זאל ניט זיין קיין ניבול פה. צווייטנס. ער זאל ניט מיינין יענעם ציא טרעפין. דריטינס. ער זאל זיך ניט מיימין") וסיים רבינו ז"ל עכשיו תאמר דברי הלצה (נא היינט זאג שוין א ווערטיל). גם אמר רבינו ז"ל שאין יותר עקום מהלצה ישרה (ניטאקיין קרימערס פין אגלאך ווערטיל). ע"כ

30 R' Mikhel of Tulchin z"tzl told that he knew followers of R' Yosil the Silent ztz"l

R' Mikhel of Tulchin z"tzl told that he knew followers of R' Yosil Shotek [meaning the silent one] ztz"l. This R' Yosil Shotek was a friend of the HRH"Tz R' Levi Yitzchak z"l the rav of Berditchev ztz"l, and he was a very silent person. He used to say jokes (aglokh vartil), and one time he argued with HRH"Tz of Berditchev z"l over some pshat in Gemara, and HRH"Tz of Berditchev z"l spoke up and replied to him that that's how they learn the pshat above in Heaven (i.e. as he z"l understands it). R' Yosil z"l answered him in jest (vartil), "And they can't be wrong in Heaven?" (In himel ken men kayn taut nit hobn?). And HRH"Tz of Berditchev z"l was very disturbed by this and replied to him very agitatedly, "Yosil, look where your scoffery has brought you!" (Yosil di halst dikh nokh in vartlakh? Zeyeh tsi vas dayne vartlakh hobn dikh gibrengt!) These words entered deep in his heart, and from then on, he was resolute to not only not tell jokes but even keep total silence and not talk. And he kept this up, in total self sacrifice, for he got vitality from telling quips etc., and when he afflicted himself by this, his members physically dried up due to the self-denial and affliction. And this follower of his told R' Mikhel z"l that when he saw him at the bathhouse we he was so shriveled and thin that his inner organs were visible. And this relative spoke up, "R' Yosil, enough self-denial, let up a bit!" He replied excitedly, "The body is so coarse and strong (physical), give it one day and it'll already go back to itself that it was!" (Der guf iz azoy megusham laz im nar op ayn tag iz er shoyn der aygner vas er iz given).

הר' מיכל מטולטשין זצ"ל סיפר שהכיר מקרוביו של ר' יוסיל שותק זצ"ל זה הר' יוסיל שותק הי' חבירו של הרה"צ ר' לוי יצחק ז"ל הרב מבארדיטשוב זצ"ל והי' שתקן גדול והי' מנהגו לומר דברי בדיחותא (“אגלאך וועריטל") ופעם אחד התווכח עם הרה"צ מברדיטשוב ז"ל באיזה פשט בגמרא וענה הרה"צ מבארדיטשוב ז"ל ואמר לו שכך לומדין הפשט למעלה ברקיע (כמו שהוא ז"ל אמר). השיב לו הר' יוסיל ז"ל בלשון הלצה (“ווערטיל") וכי ברקיע לא יכולין לטעות (“אין הימאל קען מען דען קיין טעות ניט האבין") ונתפעל מאד הרה"צ מבארדיטשוב ז"ל מזה וענה לו בהתעוררות גדול יוסיל ראה למה שהביאו אותך הלצותך (“יוסיל דיא האלסט דיך נאך אין ווערטליך? זייא ציא וואס דיינע ווערטליך האבין דיך גיברענגט") ונכנסו אלו הדיבורים בעומק לבו ומני אז והלאה גמר בדעתו לא לבד שלא לומר ווערטליך אלא אפילו לשתוק לגמרי שלא לדבר וקיים זה במסירות נפש גמור כי הי' לו חיות מלומר דברי הלצות וכו' וכשעינה עצמו מזה ממש נתייבשו אבריו מסיגוף ועינוי וסיפר קרובו הנ"ל לר' מיכל ז"ל כי כאשר ראה אותו בבית המרחץ היה כ"כ יבש ודק עד שהיו יכולים להכיר האברים הפנימים וענה לו קרובו הנ"ל "ר' יוסיל די לכם לסגף נוחו מעט" השיב לו בהתעוררות, הגוף הוא כ"כ עב וחזק (מגושם) הניח לו יום אחד הוא כבר כמו שהוא (“דער גוף אזוי אזו מגושם לאז אים נאר אפ איין טעג איז ער שוין דער אייגנער וואס ער איז גווען"). ע"כ

31 Hersheleh was accustomed to circulate among the Admorim...

Hersheleh was accustomed to circulate among the Admorim and was accustomed that upon arriving he would say a milta bedikhuta/ joke. One time he came to Rabbeinu z"l whilst Rabbeinu z"l was sitting in the company of his chasidim. Rabbeinu z"l saw the aforementinoed from the window and told his chasidim to not laugh. Hersheleh entered, immediately said a joke, and no one laughed. Then Rabbeinu z"l made a motion that he's pleased, so as to not embarass him as he left. Then Rabbeinu z"l taught the Torah: When someone says a joke it needs to be under three conditions: (1) He needs to think before speaking lest it be lewd speech, (2) and not praise himself, and (3) and not try to disparage someone.

הרשל'ה היה רגיל להסתובב אצל רבנים ואדמורי"ם והיה רגיל מתי שהיה מגיע היה אומר מילתא דבדיחותא פעם בא אצל רבינו ז"ל ורבינו ז"ל אז ישב בחברת חסידיו ורבינו ז"ל ראה את הנ"ל מהחלון ואמר לחסידיו שלא יצחקו והרשל'ה נכנס מיד אמר מילתא דבדיחותא ואף אחד לא צחק אז עשה רבינו ז"ל תנועה שהוא מרוצה כדי שלא לביישו כשיצא אז אמר רבינו ז"ל התורה כשאחד אומר בדיחותא צריך להיות שלושה דברים (א) צריך לחשוב לפני שהוא אומר שלא יהיה ניבול פה (ב) ולא לחשוב את עצמו (ג) שלא יאמר לבזות את חבירו.

32 Rabbeinu z"l said that he loves that he gets exposed to the hearts of Litvaks...

Rabbeinu z"l said that he loves that he gets exposed to the hearts of Litvaks, for they have a strong heart and are extremely persistent, and this is a great attribute in serving Hashem. (Zayn zakh zol iber geyn oyf litvishe hertzer.)

רבינו ז"ל אמר שהוא אוהב שענינו יבא על לבות של ליטאים (“ליטוואקיס") כי יש להם לב חזק והם עקשנים גדולים וזה מעלה גדולה בעבודת השם (זיין זאך זאל איבער גיין אוף ליטוושי הערצער"). ע"כ

33 One time there was a question about Rabbeinu z"l on Pesach...

One time there was a question about Rabbeinu z"l on Pesach when a piece of matzah fell into the food, since we don't eat (gebrokt) the matzah in water (soaked), but he was not so strict about it.

He said regarding the matzah shmurah that the essence of shmirah (guarding) is in the pants (shmirah in di hozen). Meaning the main thing is tikkun habrit, one needs to be extremely stringent in this, but with other things no extra strictness is needed. Only, if it's kosher according to the Shulchan Arukh no great strictness is needed, and like our fellow chasidim say, that the acrostic (Lev. 18:5) "WeChaY bahem/you shall live in them" is Welo Chomrot Yeteiroth/ And no extra strictness.

פעם אחד הי' איזה שאלה אצל רבינו ז"ל בפסח שנפל חתיכת מצה לתוך התבשיל לענין שאין אוכלים (גבראקט) המצה לתוך המים (שרויה) ולא החמיר כל כך.

אמר לענין מצה שמורה העיקר שמירה במכנסיים (“שמירה אין דיא הוזין") היינו העיקר הוא תיקון הברית בזה צריכין להחמיר מאד אבל בשאר דברים לא צריכים חומרות יתירות רק אם ע"פ ש"ע כשר לא צריכים להחמיר הרבה מאד וכמו שאומרים אנ"ש שהראשי תיבות ו'ח'י' בהם הוא ו'לא ח'ומרות י'יתירות.

34 One time two matzot were placed before Rabbeinu z"l...

One time two matzot were placed before Rabbeinu z"l: One shmura and one not, and the shmura was closer to Rabbeinu z"l. Rabbeinu z"l left the shmura and took the non, and said, "When one takes the matza in his hand, he takes Kudsha Brikh Hu himself in his hand. (Az men nemt a matzah in der hant, nemt men Kudsha Brikh Hu in der hant). For the matzot are in unity with Hashem Yithbarakh, as brought in Likutei Moharan #5.

פעם אחת היו מנחות אצל רבנו ז"ל שתי מצות: אחת של שמורה ואחת בלתי, והשמורה היתה יותר קרובה לרבנו ז"ל. והניח רבנו ז"ל השמורה ולקח הבלתי, ואמר: כאשר לוקחים מצה ביד, לוקחים את קדשא בריך הוא בעצמו ביד (“אז מען נעמט א מצה אין דער האנט, נעמט מען קודשא בריך הוא אין דער האנט"), כי המצות הן בעחדות עם השם יתברך, כמובא בלקוטי מוהר"ן סימן ה'. ע"כ

35 They told, before Rabbeinu z"l, about the rav the tzadik Moh"ar Nachum of Chernobyl z"l

They told, before Rabbeinu z"l, about the rav the tzadik Moh"ar Nachum of Chernobyl z"l, that when it came to lighting Ner Chanukkah (first time), he leapt up his full body length due to intensity of the light he felt. Rabbeinu z"l said this is because he did not prepare himself so much for this light beforehand for some time, like Rabbeinu z"l said, that he prepared himself for some time before, in hitbodedut and preparing vessels to receive the light, therefore when hadlakat ner chanukkah etc. came, no matter what light he felt he did not jump, for he already had vessels to receive. Likewise before each yom tov he prepared vessels in hitbodedut etc.

ספרו לפני רבינו ז"ל על הרב הצדיק מוה"ר נחום מטשערנאביל ז"ל שכאשר הי' מגיע להדלקת נר חנוכה (פעם הראשון) עשה קפיצה מלא קומתו מחמת גודל האור שהי' מרגיש ואמר רבינו ז"ל שזה מחמת שלא הי' מכין עצמו כ"כ על האור הזה מקודם איזה זמן כמו רבינו ז"ל שהי' מכין א"ע כמה זמן קודם בהתבודדות והכנת כלים לקבל האור ע"כ כשהי' מגיע להדלקת נר חנוכה וכו' אפי' איזה אור שהי' מרגיש לא הי' קופץ כי הי' לו כבר כלים לקבל וכן קודם כל יו"ט עשה הכנות כלים בהתבודדות וכו'. ע"כ

36 Rabbeinu z"l said that H"Y is so great that even what the doctor ruins H"Y can fix.

Rabbeinu z"l said that H"Y is so great that even what the doctor ruins H"Y can fix. (Der Eybishter iz azo groys az afilu vas der dakter makht kalye ken er oykh farrikhten) He also said if despite this they go to the doctor, in any case they should go to the very best doctor.

רבינו ז"ל (אמר) השי"ת גדול כ"כ שאפילו מה שהרופא מקלקל השי"ת מתקן (“דער אייבשטער איז אזוא גרויס אז אפילו וואס דער דאקטער מאכט קאליא קען ער אויך פארעכטין"). עוד אמר שאם אעפי"כ הולכין להרופא עכ"פ ילכו להרופא היותר גדול.

37 Rabbeinu z"l said when spirituality is connected to physicality, don't get into it...

Rabbeinu z"l said when spirituality is connected to physicality, don't get into it (for example, even eating for a mitzvah, or other mitzvot that have physical pleasure, don't do much of it).

רבינו ז"ל אמר שרוחניות הקשור בגשמיות אל יבו בזה (למשל אפי' אכילה של מצות או שאר מצות שיש הנאה בגשמיות אל ירבו מזה). ע"כ

38 Pertaining to C"M #114 The story is well known, when Rabbeinu z"l wanted to move to Breslev...

Pertaining to C"M #114

The story is well known, when Rabbeinu z"l wanted to move to Breslev, when the opposition from the Zeyde was strong (for he was then in Zlatipolye where the controversy started, as brought in Chayey Moharan). And then Rabbeinu z"l traveled from Zlatipolye (where he lived two years, and he said he suffered there double Gehenom, for the wicked are sentenced to Gehenom twelve months, but he was there twenty-four months, as brought in C"M) to Tulchin to his uncle the righteous holy rav R' Borukh z"l, to choose some rabbinate in some city close to him, and he replied to him that he has close to Tulchin the city Breslev ("a postal city"), and it will be a restful place for him. And immediately the holy rav R' Borukh wrote to Breslev that some honorable ones should come to Tulchin from their city to negotiate with Rabbeinu z"l. So then came R' Moshe Chinkes and R' Abraham Payes and they agreed with Rabbeinu z"l to give him a Rendel per week for his livelihood, and it was arranged to send for Rabbeinu z"l's household.

Now, in Breslev there was a chazan/cantor whom the city's people suspected of promiscuity, God save us. And he, when he saw Rabbeinu z"l was chosen for Admor in his city, started hanging around Rabbeinu z'l etc. and on the first Shabbat after Rabbeinu z"l entered Breslev, per the custom all the town's people were there and that whole Shabbat at almost every meal this chazan asked permission of Rabbeinu z"l to sing some melody per custom, but Rabbeinu z"l resisted it. Then Rabbeinu z"l taught the Torah [L"M] #3 "Whoever hears music from an evil musician it harms his service of the Creator" etc., and the townspeople understood that Rabbeinu z"l knew by his Ruach Kodesh the voice of rinnun [murmur, also singing] against him. Only on Motzaei Shabat Kodesh when he pressed him self so much to sing, Rabbeinu z"l said to him, now sing "Hamavdil" (Na zing hamavdil). He started singing "Chalfa `onat mitati" (the time of my bed has passed) instead of the written "Chalfa `onat minchati" (the time of my minchah has passed), and everyone said, "Hear what he witnesses against himself!" — causing great laughter and he was extremely embarrassed. And out of embarrassment and anger he departed and left the religion. After some time, one night around the time of Tevet that is called "Blinde Nakht" [Christmas] when the custom is to not learn, Rabbeinu z"l was sitting and telling his followers the story of a simple apostate man who went to their priests to make him a priest over some city, and he gave them a great deal of money for this and they ordained him and taught him how before each of their holidays he needs to lecture the masses the reason for the holiday and the miracle that happened in it etc. And on the holiday that they call the "Forty Blind" (Ukr. sorok svyatiye, forty holy [Lent], punned as sorok slepiye, forty blind) they taught him to tell them that forty blind men (meaning their saints) went in the wilderness and had but three loaves of bread which they ate forty days and had still left over. But he forgot how to say it and told the opposite, that forty blind men went three days in the wilderness and had but forty loaves of bread which they ate and still had left over. They had a big laugh (for what wonder can it be that they ate from forty loaves three days and still had left over?) and the priest was embarrassed.

Rabbeinu z"l finished, that now this chazan has returned to Judaism and become a complete Baal Teshuvah.

שייך לח"מ סימן קיד

המעשה הידוע בעת שרבינו ז"ל רצה ליכנס לברסלב שהי' אז בעת תוקף המחלוקת מהזקן (כי אז הי' בזלאטפלייע ששם הי' נעשה המחלוקת כמובא בחיי מוהר"ן) ואז נסע רבינו ז"ל מזלאטפלייע (שדר שם ב' שנים ואמר כי סבל שם תרתי גהינם כי משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש והוא הי' שם כ"ד חדשים כמובא בחיי"מ) לטולטשין לדודו הרב הצדיק הקדוש הר' ברוך ז"ל שיבחר בשבילו רבנות באיזה עיר סיבו והשיב לו שיש לו סמוך לטולשין עיר בברסלב (“אפוסטע שטעטיל") ויהי' בשבילו מקום מנוחה. ותיכף כתב הרה"ק ר"ב לברסלב שיבואו לטולטשין איזה נכבדים מהעיר לגמור עם רבינו ז"ל וכן באו אז הר' משה חינקעס ור' אברהם פייעס והסימו עם רבינו ז"ל ליתן לו רענדיל לשבוע לפרנסתו ונגמר לשלוח אחרי הב"ב של רבינו ז"ל. ובברסלב הי' חזן א' ואנשי העיר הי' להם חשד עליו בזנות רח"ל והוא כשראה שרבינו ז"ל נבחר לאדמו"ר בעירו התחיל להסתופף לרבינו ז"ל וכו' ובשבת הראשון שנכנס רבינו ז"ל לברסלב כנהוג היו שם כל אנשי העיר ובכל אותו השבת כמעט בכל סעודה ביקש החזן הנ"ל רשות מרבינו ז"ל לנגן איזה ניגון כנהוג ורבינו ז"ל מיאן בדבר ואז אמר רבינו ז"ל התורה ג' מי ששמע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא וכו' והבינו אנשי העיר כי רבינו ז"ל יודע ברוח קדשו את קול הרינון שעליו ורק במוש"ק כשדחק א"ע כ"כ לנגן אמר לו רבינו ז"ל עכשיו נגן המבדיל (“נא זינג המבדיל") והתחיל לנגן ובמקום שהי' צריך לומר ,חלפה עונת מנחתי" כמו שכתוב שם ניגן "חלפה עונת מטתי" ואמרו כולם שמעו מה שמעיד על עצמו ועשה צחוק גדול ונתבייש מאד ומחמת בושה וכעס הלך ונשתמד. ואח"כ איזה זמן בלילה של תקופת טבת שקורין "בלינדע נאכט" שהמנהג שלא לומדין אז וישב אז רבינו ז"ל וסיפר לאנשיו מעשה שאיש פשוט כפרי אחד בא להכומרים שיעשו אותו לכומר על איזה עיר ונתן להם כסף הרבה עבור זה ועשו אותן ולמדו אותו איך שלפני כל חג של חגם צריך לדרוש לפני ההמון את סיבת החג והנס שקרה בו וכו' ובחג הנקרא אצלם ארבעים עוורים ("סאראג סוואטייע") למדו אותו שיספר להם כך כי ארבעים עיוורים (פי' קדושים שלהם) הלכו במדבר ולא הי' להם רק שלשה ככרות לחם ואכלו מזה ארבעים יום ועוד נשאר מזה. והוא שכח איך לומר ואמר בהיפוך כי ארבעים עיוורים הלכו שלשת ימים במדבר ולא היה להם כי אם ארבעים ככרות לחם ואכלו מזה ועוד נשאר להם ונעשה צחוק גדול (כי איזה פלא זה כי אכלו מארבעים לחם שלשה ימים ועוד נותר אצלם) ונתבייש הכומר". וסיים אז רבינו ז"ל כי עכשיו חזר החזן הנ"ל ליהדוותו ונעשה בעל תשובה גמור.

39 Also at that time when Rabbeinu z"l taught that Torah [LM] #3 that speaks of music and the great loftiness of music at its root...

Also at that time when Rabbeinu z"l taught that Torah [LM] #3 that speaks of music and the great loftiness of music at its root, he meant R' Chaikel his chazzan. For Rabbeinu z"l said he drew unto R' Chaikel, music from its source. And Rabbeinu z"l told him, "If you move with me to Breslev, the way that I'm a chidush in my element, you too will be a chidush in yours" etc. (Azo vi ikh bin a chidush in mayn zakh azo vest zayn a chidush in dayn zakh.) But he did not agree to this and didn't want it, and after Rabbeinu z"l's passing, one time Moharnat z"l encountered R' Chaikel and he told him that Rabbeinu z"l told him the aforementioned, and he described (that he despised this matter) to him how he (needed to walk) going with the large lamp to the town's homeowners and sing each one of them a song to take a collection from him during Chanukkah. (Vi er volt bedarft geyn mit daym groysen listeren tsi yeden bezonder in zingen im aniggun kdey tsi nemen ba im chanukah geld.) And R' Nathan z"l rebuked him and told him, "I thought nevertheless you regret this, but you still don't regret it and still hold by your chokhmah etc." There was a story, that one time he had some case and matters with some woman (with his father in law from Sakharov), and she scorned him and called him (shamefully) "Chaikel Sheygets," and he was shocked by this and said about it, "I did not imagine, for I thought if while I was together with Rabbeinu z"l as mentioned they called me Chaikel, then now they'll also call me Chaikel. But calling me 'Chaikel Sheygets' I did not think [would happen]. And one time he was in Berditchev and R' Mordekhai of Chernobyl z"l was available to them, and everyone brought him their requests etc., but R' Chaikel stood silent. R' Mordekhai of Chernobyl z"l said to him, "Chaikel, why are you silent and not making a request (in other words, 'What is your request?'). And R' Chaikel replied in a deep voice (Ps. 25:17), "Tzarot levavi hirchivu mimetsukothai hotsi'eni/ The troubles of my heart are enlarged; bring me out of my distresses." R' Mordekhai of Chernobyl z"l was very touched by this and said, "Look at the difference between you and a Breslever chassid." (For they each asked their thing, this one asking income, that one that his commerce should go well etc., and not one of you asking about his soul troubles, and the Breslever chassid calls out mainly for the afflictions of the soul etc.)

וגם אז כשאמר רבינו ז"ל התורה הזאת סי' ג' הנ"ל המדבר מנגינה וגודל מעלה הנגינה משרשה כיוון על ר' חייקיל החזן שלו כי אמר רבינו ז"ל שהמשיך לר' חייקיל הנגינה משרשה ורבינו ז"ל אמר לו אם תיסע עמי לברסלב כמו שאני חידוש בדבר שלי כן אתה תהי' חידוש בדבר שלך וכו' (“אזו וויא איך בין א חידוש אין מיין זאך אזו וועסט זיין א חידוש אין דיין זאך") אבל הוא לא הסכים על זה ולא רצה ואחר הסתלקות רבינו ז"ל נזדמן פעם אחד מוהרנ"ת ז"ל עם ר' חייקיל וסיפר לו שאמר לו רבינו ז"ל הנ"ל וצייר (שהי' הענין הזה אצלו לביזוי) לו איך הי' (נצרך לילך) הולך עם הפנס הגדול להבעלי בתים מהעיר ולזמר לכל אחד איזה זמר לקבל ממנו בימי חנוכה (“וויא ער וואלט בדארפט גיין מיט דיים גרוסין לסטערין ציא יעדין בזנדר אין זינגן אים אניגון כדי ציא נעשין בא איהם חנוכה געלד") והוכיח אותו ר' נתן ז,ל ואמר לו חשבתי שעכ"פ אתה מתחרט על זה אבל עדיין אינך מתחרט ועודך מחזיק בחכמותיך וכו' והי' מעשה פעם אחד כי הי' לו איזה דין ודברים עם איזה אשה (בחתן מסחרוב) ובזתה אותו וקראה לו (בלשון גנאי) “חייקיל שייגץ" ונתפלא מזה ואמר על זה לא דמיתי כי חשבתי כשאם הייתי עם רבינו ז"ל ביחד כנ"ל היו קוראים לי חייקיל ועכשיו יקראו אותי חייקיל אבל שיקראו אותי "חייקיל שייגף" זה לא חשבתי. ופעם אחד הי' בברדיטשוב ונזדמן להם הר' מרדכי מטשרנביל ז"ל וכלם הגישו אליו בקשות וכו' ור' חייקיל עומד ושותק ואמר לו ה' מרדכי מטשארנביל ז"ל ר' חייקיל מדוע אתה שותק ואינך מבקש (כאומר מה בקשתך) השיב ר' חייקיל בקול עמוק "צרות לבבי הרחיבו ממצוקותי הוציאני" ונתפעל הר' מרדכי מטשערנביל ז"ל מאד מזה לאמר ראו החילוק בינכם לבין חסיד ברסלבי (כי הם כל אחד מבקש דברו זה מבקש פרנסה זה שהמסחר שלו הלך לו בטוב וכו' ואין גם אחד מכולם שיבקש על צרות הנפש וחסיד ברסלבי צועק העיקר על צרות הנפש וכו'). ע"כ

40 Rabbeinu z"l said, by the world (people say) that a kosher person cannot commit a transgression...

Rabbeinu z"l said, by the world (people say) that a kosher person cannot commit a transgression, and if he commits a transgression he is not a kosher person. But by me (I say) the even a kosher person can also also fall into transgression, and when he stumbles he is still a kosher person. (Explanation: By the world, if he is a kosher person then surely he lacks nothing, so if he lacks something there's no hope he can be called a kosher person. But the truth is not so, for free will is great and even a kosher person has choice and a Yetzer haRa. And on the contrary, "The greater the person the greater his Yetzer" so it's possible he falls in some injustice or transgression. And when he falls in some injustice, God forbid, he can already no longer be a kosher man as before. But didn't Chazal say the contrary, "If you see a Talmid Chakham who transgressed in the day don't doubt him at night, for he's surely done teshuvah." Nevertheless he's a talmid chakham and how many mitzvoth he's performed, so over the injustice he's done he'll definitely do teshuvah. Enough for one who discerns.)

רבינו ז"ל אמר שאצל העולם (העולם אומרים) שאיש כשר אינו יכול לעשות עבירה ואם עשה עבירה כבר אינו איש כשר, ואצלי (אני אומר) שאפי' איש כשר ג"כ יכול ליפול לעבירה וכשנפל הוא ג"כ איש כשר. (פי' שאצל העלום אם הוא איש כשר כבר בטוח הוא שלא יהיה לו חסרון, ואם בא לחסרון כבר הוא מיואש מלקרא איש כשר. אבל האמת אינו כן כי הבחירה גדולה ואפי' איש כשר יש לו בחירה ויצה"ר ואדרבא כל מי שגדול יצרו גדול וע"כ יכול להיות שיפול לאיזה עוולה או עוון. וכשנפל לאיזה עוולה חלילה כבר יהי' ח"ו מיואש מלהיות עוד איש כשר כבתחילה והלא אדרבא חז"ל אמרו אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שבוודאי עשה תשובה עכ"פ הוא ת"ח וכמה מצוות שעשה ועל העוולה שעשה בוודאי עושה תשובה וד"ל). ע"כ

41 Rabbeinu z"l said, when one is healthy he must do and do and do (that is, in serving H')

Rabbeinu z"l said, when one is healthy he must do and do and do (that is, in serving H'). But if he becomes sick God forbid then must do nothing but one mitzvah ("Wechai bahem/Live by them") and "Wenishmartem lenafshoteikhem/Guard your life." And the Besht z"l said when there's a small hole in the body there's a big hole in the soul. (Az es vert aklayn lekhl in dem guf wert agroyer lokh in der neshamah.) And [R' Nachman's] folowers said, Wechai bahem is acrostic WChY: Welo' Chomroth Yeterot/And no extra stringencies.

רבינו ז"ל אמר כשהוא בריא צריך לעשות ולעשות ולעשות (היינו בעבודת ה' ) וכשנעשה ח"ו חולה אז אין לו מה לעשות רק לקיים מצוה א' (וחי בהם) ונשמרתם לנפשותיכם. והבעש"ט ז"ל אמר כשנהיה חור קטן בגוף, נהיה חור גדול בנשמה. (“אז עס ווערט אקליין לעכיל אין דעם גוף ווערט אגרוסער לאך אין דער נשמה"). ואנ"ש אמרו וחי בהם ר"ת ו'ח'י' ו'לא ח'ומרות י'יתירות.

42 Rabbeinu z"l said the sea isn't the obstacle to Eretz Yisrael...

Rabbeinu z"l said the sea isn't the obstacle to Eretz Yisrael, rather the slanderers are the obstacles to Eretz Yisrael. And R' Abraham z"l when he heard someone talking bad God forbid of Eretz Yisrael he'd call him "mozti debeynikes/ one who brings out bones."

רבינו ז"ל אמר שהים אינו המניעה של ארץ ישראל רק המוציאי דבה הם המונעים מארץ ישראל ור' אברהם ז"ל כששמע מי שהוא מדבר ח"ו מארץ ישראל הי' קורא לו מוציא דבייניקע'ס .

43 Rabbeinu z"l also said: There will come a time when they will thank H' on seeing his gravesite from afar.

Rabbeinu z"l also said: There will come a time when they will thank H' on seeing his gravesite from afar. (Ven vet amal danken az men vet zehn dem tziun fin der vaytens)

עוד אמר רבינו ז"ל: עוד יבוא זמן שיודו לה' שיזכו לראות את הציון מרחוק (“ווען וועט אמאל דאנקן אז מען וועט זעהן דעם ציון פין דער ווייטינס"). ע"כ

44 Rabbeinu z"l told a story that the Besht z"l told of a porets who had an Israelite renter...

Rabbeinu z"l told a story that the Besht z"l told of a porets [landowner/lord] who had an Israelite renter, and he had this renter a long time and later there was a time when he could not pay him, and he put the Israelite man and his household in the dungeon etc. And this porets had no children at all, and specifically after this bad affair the porets had a son. And this is the matter of hatzdakath hadin [acknowledging the judgement] of H"Y that is brought in (Ps. 36:6), "Tzidkatekha keharerrei-el mishpatekha tehom rabbah/ Your righteousness is like the mighty mountains, your judgement is the great abyss." (That is, even though Your judgement is the great abyss (meaning we do not see with our eyes the straight judgment of H"Y, on the contrary the judgement seems obscure and oppressed unto the great abyss —) Nevertheless one must know and hold firm that Your righteousness is like the mighty mountains, that in this very thing the righteousness of H"Y is like the mighty mountains (extremely vast, and his goodness utterly great, and everything just and straight, even though we do not understand very much and we question H"Y, nevertheless it is forbidden to entertain doubts about H"Y at all, whatsoever, "ki kol-derakhaw mishpat, el-emunah we'ein `awwel, tzaddik we'yashar hu/ For all His ways are justice; a God of faithfulness and without iniquity, just and right is He." (Deut. 32:4))

רבינו ז"ל סיפר מעשה שסיפר הבעש"ט ז"ל מפריץ אחד שהי' אצלו רינדאר אחד ישראלי שהי' מחזיק הראנדר אצלו זמן הרבה ואח"כ היה זמן שלא הי' יכול לשלם לו והניח את האיש הישראלי עם ב"ב בבור וכו' וזה הפריץ לא הי' לו בנים כלל ודווקא אחר המעשה הרע הזה נולד לו בן להפריץ וזה עניין הצדקת הדין של השי"ת המובא צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה (היינו אעפ"י שמשפטיך תהום רבה (היינו שאין רואין בעין המשפט הישר של השי"ת ואדרבא שהמשפט נראה מקובל וכבוש עד תהום רבה) אעפי"כ צריכין לידע ולהאמין שצדקתך כהררי אל שבזה בעצמו צדקתו של השי"ת כהררי אל (גדול מאד ורחמנותו גדולה מאד והכל בצדק ויושר עפ"י שאיננו מבינים מאד וקשה על השי"ת. אעפי"כ אסור להרהר אחר השי"ת כלל וכלל כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא). ע"כ

45 Rabbeinu z"l said that on the night of Shavu`oth the main thing is alertness from sleep

Rabbeinu z"l said that on the night of Shavu`oth the main thing is alertness from sleep; to not sleep all night. Whereas on Hosha`na Rabbah the main thing is the recitations [Devarim, Tehilim]. (Shavu`oth iz der `ikar das hof zayn, in Hoshono Rabbo iz der ikar das zogin.)

רבינו ז"ל אמר שבליל שבועות העיקר הוא התעוררות השינה שלא לישן כל הלילה ובהו"ר העיקר האמירה (“שבועות איז דער עיקר דאס הוף זיין אין הושענא רבא איז דער עיקר דאס זאגין"). ע"כ

46 Rabbeinu z"l said the "Tenth Test" is ANI [I].

Rabbeinu z"l said the "Tenth Test" is ANI [I]. That is, all the tzadikim, when all their trials happen, their tenth trial (that is, the hardest and heaviest test of all tests is called the tenth test, as with Abraham Avinu a"h his tenth test was the binding which was the hardest of all his trials) is "I," that is, that there shouldn't be a controversy about me (in Yiddish, Der tsenter nisayon bin ikh). Even all the tzadikim when all the tests have gone (Az men geyt shoyn durkh ale nisyonot iz der grester nisayon oif mir nit tzi krigen). Similarly did Moharnat z"l himself say about himself: he already has a white beard and he's still a Breslev chassid (a vayse bord in nokh a Breslever chasid). That is, it's so hard to be a follower of Rabbeinu that he's amazed at himself that his beard is white and he's still a follower of Rabbeinu z"l, for this is harder than everything.

רבינו ז"ל אמר הניסיון העשירי אני. היינו שכל הצדיקים כשעוברים כל הניסיונות שלהם הניסיון עשירי שלהם (היינו הניסיון היותר קשה וכבד מכל הניסיונות נקרא היסיון העשירי כמו אצלן אברהם אבינו ע"ה הניסיון העשירי שלו הי' ניסיון העקדה שזה הי' הניסיון היותר קשה מכל הניסיונות שלו) אני היינו שלא יחלוקו עלי, (ובלשון אשכנז "דער צענטער ניסיון בין איך") אפי' כל הצדיקים כשהולכים כבר כל הניסיונות (“אז מען גייט שוין דערך אלע ניסיונות איז דער גרעסטיר נסיון אוף מיר ניט ציא קריגין"). וכן אמר מוהרנ"ת ז"ל עליו בעצמו כבר יש לו זקן לבן ועדיין הוא חסיד ברסלב (“אווייסע בארד אין נאך אברסלבר חסיד") היינו שכ"כ קשה להיות מקורב לרבינו שתמה על עצמו שכבר זקינו נלבן ועדיין הוא מקורב לרבינו ז"ל כי זה יותר קשה מהכל.

47 Moharnat one time grasped his beard and said, "White beard and still a Breslev Chasid!)

Moharnat one time grasped his beard and said, "White beard and still a Breslev Chasid!) (A vayse bard in nokh a Breslever Chasid) That is, the trial of being a Breslev chasid is so without a break of calm he already has a white beard, yet he's still a Breslev chasid.

מוהרנ"ת אחז פעם בזקנו ואמר זקן לבן ועוד חסיד ברסלבי (“אווייסע בארד אין נאך אברסלבר חסיד") (היינו שהנסיון להיות חסיד ברסלבי הוא כ"כ תמיד בלי הרף רגע שכבר יש לו זקן לבן ועדיין הוא חסיד ברסלב). ע"כ

48 Rabbeinu z"l once saw some youths learning a great deal.

Rabbeinu z"l once saw some youths learning a great deal. He said to them, if you'd be my followers you'd learn less but more. (Ven ir zent tzi mir mekorev volt ir veyntsiger gelernt ober shemtir m'lerint). (For they would learn for its sake in sanctity, purity and fear and would make the torot into prayers.) Like it was with the rav the tzaddik of Berdichev z"l, whose father in law told him, "From the day I became a chasid I learn learn less than before." He replied to him, "Before you needed to learn a bit for your father in law, a bit for your mother in law, a bit for your wife, and a bit anyhow for H"Y as well, so you needed to learn a lot so it'll be enough for each one. Now that you learn just for H"Y... so whatever amount you learn is enough..."

רבינו ז"ל ראה פ"א בני הנעורים שלמדו הרבה אמר להם אם הייתם מקורבים אלי הייתם לומדים רק מעט אבל יותר (“ווען איר זענט ציא מיר מקורב וואלט איהר ווינציגער גלערינט אבער שמתיר מלערינט"). (כי היו לומדים לשמה ובקדושה וטהרה וביראה והיו עושים מתורות תפילות) וכמו שהי' אצל הרב הצדיק מבארדיטשוב ז"ל שחותנו אמר לו שמיוום שנעשה חסיד לומד מעט מקודם. ענה ואמר לו מקודם הי' צריך ללמוד מעט עבור חותנו מעט עבור חמותו מעט עבור אשתו ומעט עכ"פ עבור השי"ת ג"כ וע"כ הי' צריך ללמוד הרבה כדי שיספיק לכולם אבל עכשיו שלומד רק בשביל השי"ת וכו', ע"כ כמה שלומד, מספיק וכו'. ע"כ

49 The manners that Rabbeinu z"l had are inestimable.

The manners that Rabbeinu z"l had are inestimable. And Rabbeinu z"l said that kings should send their children to him to teach themselves manners. One time Rabbeinu z"l was with his followers at the table on the first night of Rosh Hashanah and they snatched up the haMotzi [bread] with honey. Rabbeinu z"l got mad and said, "Like little kids, haMotzi with honey!" (Azoy vi klayne yunglikh hamotsi mit honig!) And he left the table was no more at the table with them because of this.

הדרך ארץ שהי' אצל רבינו ז"ל אין לשער. ורבינו ז"ל אמר שמלכים צריכין לשלוח אליו בניהם ללמוד א"ע דרך ארץ. ופ"א הי' רבינו ז"ל עם אנשיו על השלחן בליל א' דר"ה וחטפו את המוציא עם דבש. וכעס רבינו ז"ל ואמר כמו ילדים קטנים המוציא עם דבשץ (“אזוי וויא קליינע יונגליק המוציא מיט הוניג") והלך מהשלחן ולא הי' אז על השלחן עמהם מפני זה.

50 They told in Rabbeinu z"l's presence that the rav the tzaddik of Volochysk said he has for forty years longed and yearned to go up to E"Y...

They told in Rabbeinu z"l's presence that the rav the tzaddik of Volochysk (who was in-law of Rabbeinu z"l), said he has for forty years longed and yearned to go up to E"Y, and the RH"Tz of Chmelnik z"l (who was also in-law of Rabbeinu z"l) said, "Why do you need to aspire so much? If your will is to go just open the (kassa) chest, eight [rubles], take the money and travel. And Rabbeinu z"l said this one will go and arrive in E"Y and not that one, for the main thing is the will and aspiration.

סיפרו לפני רבינו ז"ל שהרב הצדיק מוואלטישסק (שהי' מחותנו של רבינו ז"ל ) שאמר שארבעים שנה כבר כוסף ומשתוקק לעלות לא"י ואמר הרה"צ מחמעלניק ז"ל (שהי' ג"כ מחותנו של רבינו ז"ל) למה צריכים כ"כ לכסוף אם רוצכים ליסע רק פותחים (“הקאסע") התיבה שמונה המעות, ולוקחים מעות ונוסעים. ואמר רבינו ז"ל שזה יסע ויבא לא"י וזה לא כי העיקר הוא הרצון והכיסופין.

51 They told in Rabbeinu z"l's presence about the RH"Tz R' Shlomo Karliner Z"l, that he said if there's no fish on Shabbat the Shabbat isn't Shabbat.

They told in Rabbeinu z"l's presence about the RH"Tz R' Shlomo Karliner Z"l, that he said if there's no fish on Shabbat the Shabbat isn't Shabbat. (Az men hat kayn fish nit oyf Shabbos iz der Shabbos kayn Shabbos nit) Rabbeinu z"l retorted: What matter is fish if it's Shabbat? Shabbat is Shabbat and fish is fish. (Vi kumt Shabos tsi fish. Shabos iz Shabos in fish iz fish). (Meaning, encouragement from Rabbeinu who holds that even if lacking something necessary, don't be discouraged; have vigor whatever you're still able.)

ספרו לפני רבינו ז"ל על הרה"צ ר' שלמה קרלינר ז"ל שאמר אם אין דגים בשבת השבת אינו שבת (“אז מען האט קיין פיש ניט אוף שבת איז דער שבת קיין שבת ניט") (כי הוא החמיר מאד בדגים על שבת) ומובא בבית אהרן שאמר אם אין דגים על שבת ידאג יותר ממה שכתוב בו ידאג כל השנה (היינו מקרה ביו"כ) ענה רבינו ז"ל ואמר: מה ענין דגים אצל שבת. שבת הוא שבת ודגים הוא דגים. (“וויא קומט שבת ציא פיש. שבת איז שבת אין פיש איז פיש") (היינו התחזקות של רבינו שמחזק שאפילו אם אין הדבר כמו שצריך אל יפול מזה ויח' במה שיכול עדיין).ע"כ

52 Rabbeinu z"l said if Y"K is not as it ought to be then let "Shem Hashem" be proper

Rabbeinu z"l said if Y"K is not as it ought to be (meaning he couldn't pray properly on Y"K) then let "Shem Hashem" be proper. (Az der Y"K iz nit given vi es darts [darf?] zayn zol khotshye der Gots Namin zayn vi es darf tsi zayn.) (Meaning the day after Y"K which people call "Shem Hashem" as is known.) Meaning, encouragement, even on Y"K which is a very great time for teshuvah, if it didn't go as it should he should encourage himself and whenever he does good it's good. So do his followers say (in the name of Moharnat), "Even if the whole Shmoneh Esreh he didn't pray properly, nevertheless pray Elohai Netzor properly..."

רבינו ז"ל אמר שאם היו"כ אינו כראוי (היינו שלא יכול להתפלל ביו"כ כראוי) אז ה"שם ה') יהי' כראוי (“אז דער יו"כ איז ניט גווען ווייא עס דארץ ציא זיין זאל חאטשי דער גאסט נאמין זיין וויא עס דארץ ציא זיין") (היינו מחרת יו"כ שנקרא בפי העולם "שם ה' כידוע”), היינו שיהי' התחזקות אפי' ביו"כ שאז הזמן מוכשר מאד לתשובה ולא עבר כראוי יחזק א"ע ומתי שיעשה טוב הוא טוב וכן אומרים אנ"ש (בשם מוהרנ"ת) אפי' כשכל השמ"ע לא התפלל כראוי עכ"פ יתפלל אלקי נצור כראוי וכו'). ע"כ

53 R' Shmuel Ayzik used to say about himself, "If I say today Shema` Yisrael like yesterday I'd give up on myself"

R' Shmuel Ayzik used to say about himself, "If I say today Shema` Yisrael (with the same concentration) like yesterday I'd give up on myself" etc. They related this in Moharnat's presence, and he said, about this Rabbeinu z"l guided him in that rav's uniqueness and he held up in this. We have received different from Rabbeinu z"l: If we didn't pray on Yom Kippur, pray on Shem H' (meaning, the day after Yom Kupper is known as Shem H').

ר' שמואל אייזיק היה אומר על עצמו אם אומר היום שמע ישראל (באותה כוונה) כמו אתמול הייתי מניח עצמי וכו' וסיפרו זאת לפני מוהרנ"ת ז"ל ואמר על זה אותו רבינו ז"ל הדריך על חודו של חרב ועמד בזה אנו אחרת קבלנו מרבינו ז"ל אם לא מתפללים ביום כיפור מתפללים בשם ה' (היינו למחרת יום כיפור קוראים שם ה' כידוע). ע"כ

54 A story about Rabbeinu z"l, who ordered his sister Perel to get divorced from her husband, as he's a fool

A story about Rabbeinu z"l, who ordered his sister Perel to get divorced from her husband (Rabbeinu z"l's brother in law), as he's a fool. Since he's a fool the Yetzer haRa fools him in serving Hashem as well. (Er iz a nar. Az er iz a nar, nart im der baal davar in yidishkeit oikh.)

מעשה ברבנו ז"ל, שצוה לאחותו פעריל שתתגרש מבעלה (גיסו של רבנו ז"ל), שהוא שוטה - מכיון שהוא שוטה, משטה בו היצר הרע גם בעבודת השם (ער איז א נער. אז ער איז א נער, נארט איהם דער בעל דבר אין יודישקייט אויך). ע"כ

55 Rabbeinu z"l said: My followers will be found in places where no man goes and no rooster crows

Rabbeinu z"l said: My followers will be found in places where no man goes and no rooster crows. (Mayne layt velen zikh gefinen vu kayn mentshen geyn un vu kayn hener kreyen nit.)

רבנו ז"ל אמר: אנשי ימצאו במקומות בהם אין הולך שום אדם ואין קורא שום תרנגול (“מיינע לייט וועלען זיק געפינען ווו קיין מעטשען גייען ניט און ווו קיין הענער קרייען ניט"), הינו שתהיה להם התבודדות וה'הנעור בלילה'.

56 Rabbeinu z"l said: When someone accomplishes something by niceness, sometimes it seems he'd have accomplished more by force.

Rabbeinu z"l said: When someone accomplishes something by niceness, sometimes it seems he'd have accomplished more by force. They should know, that in any case by niceness it's possible to accomplish much more. (Az men poelt nor mit gutn, un az es dakht zikh men hot mit beyzen yo gepoelt, zal men vaysn, az mit gutn volt men a sakh mer gepoelt.)

רבנו ז"ל אמר: כשפועלים באיזה דבר בדרכי נעם, ולפעמים נדמה שבכח היו פועלים יותר – שידעו, שבכל זאת בדרכי נעם אפשר הרבה יותר לפעל (“אז מען פועלט נאר מיט גוטען, און אז עס דאכט זיך אז מען האט מיט בייזען יא געפועלט – זאל מען וויסען, אז מיט גוטען וואלט מען א סאך מער געפולט). ע"כ

57 Pertaining to C"M #595 Rabbeinu z"l in his big trip was in Brod and also by many wealthy people, with each of whom he had some pertinence, as is known.

Pertaining to C"M #595

Rabbeinu z"l in his big trip was in Brod and also by many wealthy people, with each of whom he had some pertinence, as is known. One time he entered one house and found nobody there, and he went in another room, and so entered from room to room until finally finding sat there a man and woman playing chess. Rabbeinu z"l gazed at him and left the house, and this man was drawn after him and followed him. Rabbeinu z"l went out the city's bounds and R' Shmuel [of] Teplik who went with Rabbeinu z"l (Rabbeinu z"l got permission from this R' Shmuel's wife that he could accompany him an entire year) saw this person wanted to speak with Rabbeinu z"l. When Rabbeinu z"l got outside the city he went to the side and this man approached Rabbeinu z"l and spoke with him. R' Shmuel told that he didn't hear what they're speaking, just he saw two lines of tears falling from his eyes. When he finished talking with him he went home.

Similarly there was a story of Rabbeinu z"l's second match. Rabbeinu z"l visited the wealthy R' Yechezkiel Trachtenberg, his in-law from this second match. He entered. Sitting in the first room was this rich man's wife and her daughter, and they were talking about matches for her. When she saw Rabbeinu z"l she told her mother, "This is the kind of avrekh I would want." Rabbeinu z"l went inside to this rich man, spoke with him, and told him he lives in Breslev etc. and that he wants to marry his daughter, promising the huge amount for her ketubah of 600 rubles, and he gave the matching large amount. (Before Rabbeinu z"l's passing this wife of his sat in the adjacent room crying. Rabbeinu z"l said, "Why is she crying? Maybe she bewails my earthly body? The body is intact, no one's used it! (and Rabbeinu z"l had made the prenuptial condition that he'd have no relations with her...)

The wedding was in the small town of Vovchok next to Breslev in the month of Elul, and the in-law wanted specifically in Brod, for he was a very respected man there, but Rabbeinu z"l declined this and wanted the wedding specifically close to Breslev.

שייך לח"מ סימן תקצה

רבינו ז"ל בהנסיעה הגדולה היה בבראד וגם אצל הרבה גבירים ולכל אחד היה לו שייכות כידוע פ"א נכנס בבית אחד ולא מצא שם אדם ונכנס לפנים לחדר אחר וכך נכנס מחדר לחדר עד שמצא לבסוף שישבו שם איש ואישה שיחקו במשחק השאך והסתכל עליו רבינו ז"ל ויצא מהבית והאיש הנ"ל נמשך אליו והלך אחריו ורבינו ז"ל הלך עד מחוץ לעיר ור' שמואל טעפליק שהלך עם רבינו ז"ל (רבינו ז"ל לקח רשות מאשתו של ר' שמואל הנ"ל שיוכל להיות עמו שנה שלימה) ראה שהנ"ל רוצה לדבר עם רבינו ז"ל כשהגיע רבינו ז"ל חוץ לעיר הלך הוא לצד והנ"ל ניגש אל רבינו ז"ל ודיבר אתו וסיפר ר' שמואל שלא שמע מה שמדברים רק ראה שני שבילים דמעות יורדים מעיניו כשגמר לדבר עמו הלך לביתו וכך גם גם היה מעשה מהשידוך השני של רבינו ז"ל שרבינו ז"ל נכנס לגביר ר' יחזקאל טרכטינברג חותנו מזיווג השני שנכנס ישבו בחדר הראשון אשת הגביר הנ"ל עם בתה ודברו מעניין שידוכים עבורה כשראתה את רבינו ז"ל אמרה לאימה כזה אברך היינו רוצה ורבינו ז"ל נכנס פנימה אל הגביר הנ"ל ודיבר עמו וסיפר לו שגר בברסלב וכו' ושהוא רוצה לשאת את בתו להבטיח סכום כדול לכתובתה של שש מאות אדומים והוא כנגדו נתן ג"כ סכום גדול (קודם הסתלקות רבינו ז"ל ישבה אישתו הנ"ל בחדר הסמוך ובכתה אמר רבינו ז"ל מה היא בוכה אולי היא מתכוונת להנדן הנדן מונח שלם לא נגעו בו (ורבינו ז"ל התנה עמה שלא יהא לו שום שייכות עמה וכו')) והחתונה הייתה בכפר וואציעק הסמוך לברסלב בחודש אלול והמחותן רצה דווקא שיהיה בבראד כי שם היה הוא איש נכבד מאד ורבינו ז"ל מיאן בזה רצה דווקא שהחתונה יהיה סמוך לברסלב.

58 On one of the scheduled Shabbatot they were waiting for Rabbeinu z"l a long time on Shabbat night for him to come to the table.

On one of the scheduled Shabbatot [when Rabbeinu z"l gave public lessons] they were waiting for Rabbeinu z"l a long time on Shabbat night for him to come to the table. He still hadn't come, and R' Shimon was there and he was a bit "heimish" (familial) with Rabbeinu z"l and he entered Rabbeinu z"l's room and saw Rabbeinu z"l standing surrounded by rivers of tears. He immediately closed the door, and later Rabbeinu z"l came to the table.

פ"א בשבתות הקבועים חיכו על רבינו ז"ל הרבה בליל שבת שיכנס אל השולחן ולא נכנס והיה שם גם ר' שמעון והיה קצת "היימיש" (בן בית) עם רבינו ז"ל ונכנס לחדר של רבינו ז"ל וראה שרבינו ז"ל עומד ומסביבו נחל דמעות ותכף סגר הדלת ואח"כ נכנס רבינו ז"ל אל השולחן.

59 [A story] about Rabbeinu z"l: He saw Moharnat approach the table without netilat yadayim...

[A story] about Rabbeinu z"l: He saw Moharnat approach the table without netilat yadayim, meaning he did netilat yadayim at home then came here to finish the meal. Rabbeinu z"l said, "Like the gentiles say, 'Straight to the table.'" (And his followers are careful in this, to do netilat yadayim before approaching the table even if they did netilat yadayim at home).

מרביונ ז"ל שראה במוהרנ"ת שניגש להשולחן בלי נטילת ידיים דהיינו שנטל ידיו בביתו ובא לכאן לגמור סעודתו ואמר רבינו ז"ל כמו שהגויים אומרים ישר אל השולחן (ואנ"ש מקפידים בזה ליטול ידיהם לפני שניגשים אל השולחן אף שנטלו ידיהם בביתם). ע"כ

60 Rabbeinu z"l said about the R"HK of Apta in his youth when he was still Rav of Kalbasov that he is a tzaddik and scholar.

Rabbeinu z"l said about the R"HK of Apta in his youth when he was still Rav of Kalbasov that he is a tzaddik and scholar. (And see L"M #31)

רבינו ז"ל אמר על הרה"ק מאפטא בצעירותו כשהיה עוד רב בקאלבאסוב שהוא צדיק ולמדן. (עי' ליקו"מ תו' ל"א). ע"כ

61 See #147 A story that Tzirel told, that she heard from her grandmother Feige.

See #147.

A story that Tzirel told, that she heard from her grandmother Feige. This grandmother of hers was living in Medvedevka with her husband R' Meir since the time Rabbeinu z"l also lived there. They were very wealthy and held highly of Rabbeinu z"l, and she was more pious than her husband. They had no children, God save us, and she would always request of Rabbeinu z"l for children. One time she visited Rabbeinu z"l and asked of him for children, and Rabbeinu z"l stood in great deveykut/ communion and she saw Rabbeinu z"l was in great pains from this, for she recognized his movements, and she regretted having troubled Rabbeinu z"l so much. Then Rabbeinu z"l turned to her and ensured her a boy, and that's what happened. After some time he traveled through Zlatipolia and form there to Breslev. Although every time Rabbeinu z"l passed through Medvedevka he would turn home, at the end of Winter 5563 Rabbeinu z"l traveled to Kremenchug to arrange the wedding of his daughter Sarah'ke with her groom R' Yitzchak Ayzik the son of R' Leyb Dobrover who lived there. On the way there you pass through Medvedevka, but Rabbeinu z"l did not turn to their house as usual but instead went immediately to the BH"M and there at the same time was this son of theirs. RBIZ"L called him, viewed him a little, pinched his cheek (affectionately), and said "Woe, a pity," and immediately Rabbeinu z"l continued on his way to Kremenchug. This boy ran immediately to his mother and told her that he was here, the Rebbe R' Nachman (and she perceived something's not normal as he did not go to his house as he ought), and she asked him what did he tell you. He told he inspected him, then pinched his cheek and said, "Woe, a pity" etc. as mentioned. His mother started crying a great deal (for she understood what he meant). Shortly after, this boy passed away, and his mother would not take any consolation for him. She closed herself up in a special room and let nobody come in. After several days Rabbeinu z"l returned from Medvedevka and entered her house and they told her Rabbeinu z"l had come. She came out of her room. Rabbeinu z"l told her, "I remove mourning from you. Be the groomsman [bridesmaid?], and make the wedding." And she understood she'd have good from this. She undertook it and began preparing the wedding needs, and bought the wedding necessities, and bought a nice gift for the groom, and bought a candelabra for them that was one of a kind, and the wedding was like on of the governors, and Rabbeinu z"l stayed there till after Pesach (the wedding was on R"H Nissan). Before leaving Rabbeinu z"l told her, "You'll have a boy. Name him Nachman, and he will be a chidush/novelty in his thing like I am in my thing," and she told her to take care that right after he is born to give him to the wetnurse and she should come see him only during her days of purification. And so it happened, but she forgot to go see him. Then she remembered, and she was very panicked and went to Rabbeinu z"l. Rabbeinu z"l told her in these words, "The boy will live, however he'll not be the novelty I thought." Later she had two more sons R' Aharon and R' Simchah and they were more prestigious than their brother R' Nachman. He would say of himself, "Didn't Rabbeinu z"l say of me I won't be a chidush?"

עיין הוספה קמז

מעשה שסיפרה צירל ששמעה מפי זקנתה פייגע. זקנתה הנ"ל הייתה גרה במעדוידיווקא עם בעלה ר' מאיר מזמן שרבינו ז"ל ג"כ גר שם והם היו עשירים גדולים והחזיקו מאד מרבינו ז"ל והיא הייתה חסידה יותר מבעלה ולא היו להם בנים ר"ל והייתה היא מבקשת מרבינו ז"ל תמיד על בנים פ"א נכנסה לרבינו ז"ל וביקשה ממנו על בנים ועמד רבינו ז"ל בדביקות גדול וראתה שיש לרבינו ז"ל מרירות גדול מזה כי הכירה בתנועותיו והתחרטה על שהטריחה את רבינו ז"ל כזה אח"כ פנה רבינו ז"ל אליה והבטיח לה בן זכר וכך הוה לאחר זמן עבר בזלאטיפאלייע ומשם לברסלב אעפי"כ בכל עת שעבר רבינו ז"ל במעדווידיווקא היה סר לבית בסוף חורף תקס"ג נסע רבינו ז"ל לקרימינטשוק לקבוע החתונה של בתו שרה'קע עם החתן ר' יצחק אייזיק בנו של ר' לייב דאבראונער שהיה גר שם בדרך לשם עוברים דרך מעדווידיווקא ולא פנה רבינו ז"ל לביתם כדרכו אלא נכנס מיד לביהמ"ד ושם היה באותה שעה בנם הנ"ל וקרא אותו רביז"ל ובחנו קצת וצבט לו בלחייו (בדרך חיבה) ואמר חבל חבל ותכף המשיך רבינו ז"ל בדרכו לקרימינטשוק הילד הנ"ל רץ מיד לאמו וסיפר לה שהוא כאן הרבי ר' נחמן (והבינה שמשהו אינו כשורה שלא נכנס לביתו כראוי) ושאלה אותו מה הוא אמר לך וסיפר לה שוהא בחן אותו ואח"כ צבט לו בלחייו ואמר חבל חבל וכו' כנ"ל והתחילה אמו לבכות מאד (כי הבינה כוונתו) ובזמן מועט נסתלק הילד הנ"ל ואמו לא רצתה לקבל תנחומים עליו נסגרה עצמה בחדר מיוחד ולא נתנה לאדם להיכנס אליה אחר כמה ימים חזר רבינו ז"ל למעידוידיווקא ונכנס לביתה ואמרו לה שרבינו ז"ל בא ויצאה מחדרה אמר לה רבינו ז"ל אני מוריד ממך אבילות תהיה שושבין ותעשי את החתונה והבינה שיהיה לה טובה מזה ולקחה על עצמה והתחילה להכין צרכי החתונה וקנתה צרכי החתונה וקנתה מתנה עבור החתן כראוי וקנתה עבורם מנורה שהיה מיוחד במינו והייתה החתונה כאחד הנגידים ונשאר שם רבינו ז"ל עד אחר הפסח (החתונה הייתה בר"ח ניסן) לפני נסיעתו אמר לה רבינו ז"ל יהיה לך בן ותקראי שמו נחמן ויהיה חידוש בדבר שלו כמו אני בדבר שלי והזהיר אותה שתכף כשייולד תיתן אותו למיניקת והיא תבוא לראותו רק בימי טהרתה וכך הוה ושכחה והלכה לראותו ואח"כ נזכרה ונבהלה מאד והלכה לרבינו ז"ל ואמר לה רבינו ז"ל בזה"ל הילד יחיה אלא שלא יהיה אותו חידוש שחשבתי. אח"כ היו לה עוד שני בנים ר' אהרן ור' שמחה והם היו יותר חשובים מאחיהם ר' נחמן הנ"ל והוא היה אומר על עצמו הלא רבינו ז"ל אמר אלי שלא אהיה חידוש.

62 R' Yudel made himself a new kapoteh and Rabbeinu z"l told him that in this kapoteh he'll already greet the Mashiach.

R' Yudel made himself a new kapoteh [kaftan coat] and Rabbeinu z"l told him that in this kapoteh he'll already greet the Mashiach. After some time Rabbeinu z"l spoke with his followers regarding the redemption and said that for sure Mashiach will already not come for a hundred years. And R' Yudel asked him, "Didn't you tell me before..." Rabbeinu z"l replied, "That's what I said then, this I say now." And they inferred by their preceding conversation that it's because of the controversy caused by that person which had transpired meantime.

ר' יודל עשה לעצמו קפוטה חדשה ואמר לו רבינו ז"ל שבזו הקפיטה כבר יקבל פני המשיח אחר איזה זמן דיבר רבינו ז"ל עם אנ"ש בעניין הגאולה ואמר שמאה שנה בוודאי לא יבא כבר משיח ושאל לו ר' יודל הלא אמרתם לי כבר וענה לו רבינו ז"ל זה אמרתי אז זה אני אומר כעת והבינו ע"פ שיחתם מקודם שהעניין בגלל המחלוקת מהידוע שנהייה בינתיים.

63 Rabbeinu z"l said drinking wine on Purim is Tikkun haBrit/ Remedy of the Covenant.

Rabbeinu z"l said drinking wine on Purim is Tikkun haBrit/ Remedy of the Covenant.

רבינו ז"ל אמר שלשתות יין בפורים הוא תיקון הברית.

64 One time on Yom Tov when they were reclining with Rabbeinu, Rabbeinu z"l distributed wine...

One time on Yom Tov when they were reclining with Rabbeinu, Rabbeinu z"l distributed wine to those reclining for simchath Y"T as is the custom. And he gave a small glass of wine to R' Nathan and Rav Naftali that they should split it. (Rabbeinu z"l hinted in this how to keep far from drinking wine and other intoxicating liquors, and just a little for simchath Y"T). Except on Purim it's a mitzvah to drink a lot for Tikkun haBrit as is known.

פ"א ביום טוב כשהיו מסובין אצל רבינו ז"ל וחילק רבינו ז"ל יין למסובין בשמחת יו"ט כנהוג ונתן בכוס קטן קצת יין לר' נתן ולרב נפתלי שיחלקו ביניהם (ורמז בזה רבינו ז"ל איך להרחיק משתיית היין ושאר משקאות המשכרים ורק מעט לשמחת יו"ט) ובלבד פורים מצווה להרבות בשתייה לתיקון הברית כידוע.

65 From Rabbeinu z"l: After mesirut nefesh [self-sacrifice] it's forbidden to rest.

From Rabbeinu z"l: After mesirut nefesh [self-sacrifice] it's forbidden to rest.

מרבנו ז"ל: אחר מסירות נפש אסור לנוח.

66 Rabbeinu z"l went long in the `Arvith prayer first night R"H in the Shmoneh `Esreh like four hours...

Rabbeinu z"l went long in the `Arvith prayer first night R"H in the Shmoneh `Esreh like four hours, and everyone went home and finished the meal and came back to Rabbeinu z"l and they still needed to wait for him to finish the prayer. Rabbeinu z"l said that all that the tzaddikim need to accomplish until Shmini `Atzeret he does in the Shmoneh `Esreh prayer of first night R"H.

רבינו ז"ל היה מאריך בתפילת ערבית ליל א' של ר"ה בשמונה עשרה כמו ד' שעות והיו כולם הולכים לביתם וגומרים סעודתם וחזרו אל רבינו ז"ל ועוד היו צריכים לחכות עד גמר התפלה ואמר רבינו ז"ל שמה שכל הצדיקים צריכים לעשות עד שמיני עצרת עושה הוא בתפלת שמונה עשרה של ליל א' של ר"ה.

67 See Addition #140 Rabbeinu had two in-laws in Tcherin...

See Addition #140

Rabbeinu had two in-laws in Tcherin (Rabbeinu z"l's wife's brothers) and they were followers of Rabbeinu z"l. One was named R' Tzvi and one named R' Chaim, R' Tzvi was very preoccupied with Rabbeinu z"l, and was very poor. Nevertheless he never once asked of Rabbeinu z"l about parnassah/livelihood, for his main concern was tzarot hanefesh/ psychological suffering. One time he made up his mind he already has to ask about parnassah. When Rabbeinu z"l came to Tcherin this R' Tzvi wated for him until his followers left and he left his room. When everybody left he went to close the door because he feared lest somone come in and he'd be embarrassed that he's asking about parnassah. While walking he felt in his mind (R' Avraham son of R' Nachman said of him he was a great ba`al yeshuv hada`ath [had a very settled mind]), "What am I going to do, asking for parnassah, what will I do if Rabbeinu z"l asks me, 'You already lack nothing but parnassah?' So he again contemplated whether to not ask this. But also it's not good to hide from Rabbeinu z"l so therefore he went caught in his calculations. Rabbeinu z"l told him in these words, "You, I've already ensured about parnassah. Just Chaim, he's the pitiful one since he'll never have for Shabbat."

עיין הוספה קמ

לרבינו ז"ל היו שני גיסים בטשערין (אחים של אשת רבינו ז"ל) והיו מקורבים לרבינו ז"ל אחד שמו ר' צבי ואחד שמו ר' חיים ור' צבי היה כרוך מאד אחר רבינו ז"ל והיה עני מאד אעפ"כ לא ביקש אף פעם מרבינו ז"ל על פרנסה כי העיקר היה אצלו צרות הנפש פ"א החליט בדעתו שכבר מוכרח לבקש על פרנסה כשרבינו ז"ל בא לטשערין חכה ר' צבי הנ"ל עד שהלכו אנ"ש ויצא מחדרו כשכולם יצאו הלך הוא לסגור הדלת כי פחד שמא יכנס מישהו והיה אצלו בושה שמבקש על פרנסה בדרך הילוכו והרגיש בדעתו (ר' אברהם ב"ר נחמן היה אומר עליו שהיה בעל ישוב הדעת גדול) מה אני הולך לעשות לבקש על פרנסה מה אעשה עם רבינו ז"ל ישאל אותי כבר לא חסר לך כלום חוץ מפרסה ושוב נתיישב אם לא אבקש זה גם לא טוב להעילים מרבינו ז"ל וכך הלך תפוס במחשבותיו ואמר לו רבינו ז"ל בזה"ל אותך כבר הבטחתי עם פרנסה רק חיים עליו רחמנות כי עף פעם לא יהיה לו על שבת.

68 Rabbeinu z"l said, "I consent (want?) that you talk about with me without mentioning my name...

Rabbeinu z"l said, "I consent (want?) that you talk about with me without mentioning my name. It doesn't matter that somebody says Birkat haMazon with concentration and it's from my power and he doesn't know it's from my power."

רבינו ז"ל אמר אני מסכים (רוצה?) שתדברו ממני ולא תזכירו את שמי לא איכפת שאחד מברך בירכת המזון בכוונה וזה מכוחי והוא אינו יודע שזה מכוחי.

69 One time Rabbeinu z"l said, "I have three kinds of chassidim:

One time Rabbeinu z"l said, "I have three kinds of chassidim: (1) One that wants kolitch (remnants from challah) (2) one that wants to hear Torah and (3) one in whose heart the Rebbe burns in love. The Rebbe blessed R' Nathan that he be of the chasidim in the heart (of the Rebbe).

פעם אמר רבינו ז"ל יש לי שלושה סוגי חסידים (א) אחד שרוצים קוליש (שיריים של חלה) (ב) אחד לשמוע תורה (ג) אחד שבלב שלהם בוער הרבי באהבה, ובירך הרבי את ר' נתן שיהיה מחסידים שהוא בלב (הרבי). ע”כ

70 Rabbeinu said there's a rule: If the mitnagdim give a bit of space and are not fighting with all their might, pray to HKB"H.

Rabbeinu said there's a rule: If the mitnagdim give a bit of space and are not fighting with all their might, pray to HKB"H. But if they don't give at all and fight with all their might, do what's in your power to do.

רבינו אמר יש כלל אם נותנים המתנגים קצת מקום ולא לוחמים בכל כוחם תתפלל להקב"ה אבל אם לא נותנים כלום ולוחמים בכל כוחם תעשה מה שבכוחך לעשות.

71 Pertaining to C"M #13 "Ubechemlat": When Rabbeinu z"l taught the Torah "Chotam betokh chotam"

Pertaining to C"M #13 "Ubechemlat"

When Rabbeinu z"l taught the Torah "Chotam betokh chotam/ seal within seal" (Torah #22) it was Monday, fifth in Ten Days of Teshuvah, and it was afternoon and it stirred up a big commotion in town that Rabbeinu is teaching a lesson, and everyone closed their stores and wanted to hear the Torah, and the event lasted like four hours, as explained in [C"M].

שייך לח"מ סימן יג "ובחמלת"

כשאמר רבינו ז"ל התורה חותם בתוך חותתם (תורה כ"ב) היה זה ביום ב' בשבת חמישי לעשי"ת והיה זה אחר חצות היום ונהיה שם רעש בעיר שרבינו אומר תורה וסגרו כולם החנויות ורצו לשמוע תורה ונמשך הדבר כמו ד' שעות כמבואר בפנים.

72 Rabbeinu z"l was once in Terhovitza for a wedding by one of his followers. During the dancing...

Rabbeinu z"l was once in Terhovitza for a wedding by one of his followers. During the dancing a woman approached Rabbeinu z"l with audacious words asking he give her money to dance. Rabbeinu z"l told her she's... And she was pregnant then, then she had a son and named him Pinchas (Pinch'sel) and he fulfilled the Gemara's statement (B"B 83b), "Midechatzif kulei hai shema` mineih/ Since he's that insolent, conclude he's [wicked]." For he was very brazen and raised great controversy on R' Yitzchak son in law of the Maggid of Terhovitza. In his final days he dispatched to this R' Yitzchak that he wants to make peace with him. R' Yitzchak replied, "Our peace is that we stay far away from eachother." One time he went out in the morning with news that he had found R' Yitzchak at night committing a transgression, meaning he was mocking him as usual. They told him, "Pinch'sel, who will believe you?" He told them in these words, "A thousand won't believe, but one will, so it'll all be worth it!"

רבינו ז"ל היה פ"א בטיראוויצע על חתונה אצל א' מאנ"ש בשעת הריקודין ניגשה אישה אחת אל רבינו ז"ל בלשון חוצפה שיתן לה כסף עבור הריקוין ואמר לה רבינו ז"ל שהיא וכו' והיתה אז מעוברת ואחר כך הולידה בן וקראו לו פינחס (פינחס'ל) ונתקיים עליו מאמר הגמרא מדחציף כולי האי שמע מינה וכו' כי היה מחוצף גדול והיה חולק גדול על ר' יצחק חתן המגיד מטיראויצא בסוף ימיו שלח לר' יצחק הנ"ל שהוא רוצה לעשות שלום עמו וענה לו ר' יצחק השלום שלנו הוא שנהייה מרוחקים זה מזה פ"א יצא בבוקר עם שמועה חדשה שמצא את ר' יצחק בלילה בעבירה ר"ל ועשה צחוק ממנו כדרכו ואמרו לו פינחס'ל מי יאמין לך ואמר להם בזה"ל אלף לא יאמינו ואחד יאמין אז הכל כדאי.

73 Pertaining to the hashmata in C"M #552 Hershel Ostropoler, who was a known satirist (ridiculer), was amusing the RH"Tz R' Borukh z"l.

Pertaining to the hashmata in C"M #552

Hershel Ostropoler, who was a known satirist (ridiculer), was amusing the RH"Tz R' Borukh z"l. Rabbeinu z"l said of him he's a fallen chassid (meaning he used to be a chassid but did not manage to strengthen himself against the downfalls and he fell into mockery, which is the gateway of the S"A, and Rabbeinu said a fallen chassid is worse than a mumar [apostate]). So Rabbeinu z"l came and Rabbeinu gave a sign to his students that from whatever he says do not react at all and have no interaction with him. He wanted to specifically bring Rabbeinu z"l and his students into the ridicule but was completely unable and they made no response, as planned, and he left.

שייך להשמטה סימן תקנב

הרשיל אסטרפאליער שהי' מדבר ליצנות כידוע והי' מבדח את הרה"צ ר' ברוך ז"ל אמר עליו רבינו ז"ל שהוא חסיד שנפל (היינו שהי' חסיד ולא ההי' יכול להחזיק א"ע מהירידות ונפל לליצנות שהוא פתח הסט"א ורבינו אמר שחסיד שנפל גרוע ממומר) ובא לרבינו ז"ל ורמז רבינו לתלמידיו שמכל מה שידבר אל יענו לו כלל ולא יהי' להם שום מו"מ עמו והוא רצה שדווקא להביא את רבינו ז"ל ותלמידיו לשחוק אבל לא יכול בשום אופן ולא ענהו כלל כנז' והלך משם.

74 Story of the Carriage:

Story of the Carriage:

One time Rabbeinu z"l told Moharnat: There will yet be such a thing, that you'll travel in a carriage of the rich. (Du vest nokh amal farin in a karete!) Moharnat was very afraid of this, lest he undergo the trial of being a mefursam/celebrity, God forbid. One time he was walking, and didn't have a carriage to get to the holy gravesite, so he went by foot. In the middle of travel a rich man came with his carete and saw Moharnat is going by foot. He asked to sit with him on the carriage, and so he did. And he was full of joy from this, for Rabbeinu z"l's words already came to pass, and he'll no longer have to fear the trial of a mefursam.

מעשה מה'קארעטע' (כרכרה)

פעם אחת אמר רבנו ז"ל למוהרנ"ת: עוד יהיה כדבר הזה, שאתה תסע פעם בכרכרה של חשובים. (“דוא וועסט נאך אמאל פארין אין א קארעטע!”) ונתפחד מוהרנ"ת מזה מאד, שלא יהיה לו נסיון כזה של מפרסם, חס ושלום. פעם אחת הלך, ולא היתה לו עגלה לסע על הציון הקדוש, והלך רגלי. באמצע הדרך נסע איזה נגיד עם 'קארעטע', וראה שמוהרנ"ת הולך רגלי. בקשו שישב אתו על ה'קארעטע', וכן עשה. ונתמלא מלא שמחה מזה, כי כבר נתקימו דברי רבנו ז"ל, ולא יתפחד עוד על נסיון של מפרסם.

75 In Medzhibuzh there was a row of stores and the landlord would lease to one person who was appointed to rent to each store...

In Medzhibuzh there was a row of stores and the landlord would lease to one person who was appointed to rent to each store. And the descendants of the Besht had a chazakah [presumptive hold] on this. At that time the great R' Barukh was muchzak. In 5567 Rabbeinu z"l dispatched [instead] R' [omitted] to rent the stores for him. He traveled in great joy to perform Rabbeinu z"l's mission, and wore Shabbat clothes and R' Borukh saw him from the window dressed in Shabbat clothes for Rabbeinu z"l and he was irritated by this, and he cursed him that he have a year of fever, and he came to Rabbeinu and told it to him. Rabbeinu z"l told him irritatedly, "In this, this way go despite my uncle." And nevertheless he told him that his curse is good for him, for he was supposed to pass away that year, and now he'll be forced to live in order to fulfill his will; and keivan she`avrah hashanah bat-dina batel dina (since a cursed year has passed, the judgment has passed).

במעז'בוז היה שורה של חנויות והפריץ היה משכיר לאחד שהוא היה ממונה להשכיר לכל חנות והיה חזקה על זה לזרע הבעש"ט ובזמן ההוא היה מוחזק בזה הר"ר ברוך הנ"ל בשנת תקס"ז שלח רבינו ז"ל את ר' ... שישכור עבורו את החנויות ונסע הוא בשמחה רבה לקיים שליחות רבינו ז"ל ולבש בגדי שבת ור' ברוך ראה אותו מהחלון שלבוש בגדי שבת עבור רבינו ז"ל והיה לו קפידא על זה וקילל אותו שיהיה לו שנה קדחת ובא לפני רבינו וסיפר לו הדבר ואמר לו רבינו ז"ל בלשון קפידא בזה ככה הולכים נגד דודי ואעפ"כ אמר לו שטובה לו הקללה כי היה צריך להסתלק באותה שנה ועתה יהיה מוכח לחיות כדי שיתקיים קיללתו וכיון שעברה השנה בת דינא בטל דינא.

76 (The Villager)

One time Rabbeinu z"l told a parable, of a king who went traveling with his officers to catch game, which they call lovlya (Rus. ловля). He got down from his vehicle and was mentally occupied with his matters of state, until he got lost deep in the forest, among the big thick trees that are there. And they stayed by the vehicle, and meanwhile rain and hail mixed came down very strong, really flooding, and the ministers ran to find the king, but in such flooding and darkness it's impossible to search and or find. So they got in the vehicle to save themselves from the hail and snow [?]. And then king meanwhile broke from this thought and contemplation and looked for a place to take shelter, for it was truly life threatening. Until he came to the house of a gentile, keeper of the forest, and went to him and asked if he could lodge by him, and he agreed. Meanwhile the king got very cold and he asked him for other clothes, and he dressed him in his simple garments, in pelts [unfinished fur] and so forth, at placed him by the hearth to get warm. Meanwhile he got hungry for food, and asked him for food, and he gave him black bread and grits [porridge], and he felt all the tastes in this food. He had never tasted such food at home! Meanwhile sleep overtook him and he slept there by the hearth until morning.

פעם אחת ספר רבנו ז"ל משל, ממלך אחד שנסע עם שרי המלוכה שלו ליער לצוד חיות, שקורים (לאוועלווע). ירד מהמרכבה שלו, תפוס במחשבות בעניני מלוכה שלו, עד שנתעה בעמק היער, בין האילנות העבים והגסים שיש שם. והם עמדו אצל המרכבה, ובין כך ירד גשם וברד שוטף חזק מאד, ממש מבול, ושרי המלוכה רצו לחפש את המלך, אבל במבול וערפל כזה אי אפשר לחפש ולמצא. ועלו על המרכבה, להגן על עצמם מפני הברד והשלג. והמלך בתוך כך נפסק ממחשבתו ומרעיונותיו וחפש מקום להגן על עצמו, כי היתה ממש סכנת נפשות. עד שבא לבית ערל, שומר היער, ונכנס אצלו ושאלו אם יכול ללון אצלו, והסכים לזה. ובין כך נתקרר המלך מאד, ושאלו לו מלבושים אחרים, והלבישו במלבושים פשוטים שלו, ב'פעלץ' (פרוה) וכדומה, והניחו על התנור שיחמם את עצמו. ובין כך נתרעב לאכל, ובקש לתן לו לאכל, ונתן לו לחם שחור ו"גריץ", והוא הרגיש כל הטעמים בזה המאכל, שמעולם לא טעם מאכל כזה בביתו. ובין כך חטפתו שנה, ויישן שם על התנור עד הבקר.

Now the ministers, since the rain had stopped they left the vehicle and looked for the king until morning, until they got to this house and they asked the gentile if someone had been by him. He told them that a man came, and slept by the hearth, and they went and saw it's the king, and they couldn't wake him due to royal conduct, so they waited for him until he awoke. Immediately they gave him kingly respect in fear and awe, and asked to dress him in royal clothes and take him in the vehicle, to bring him home and crown him in the royal crown. But he was unwilling unless the gentile takes him in these clothes on his cart, with his oxen, and he will bring him to the royal palace and he will crown him in the royal crown and seat him on the throne. And so it was: They loaded his cart with the oxen and the king sat near him, and he pulled the cart and shouted at the oxen as he always did, "Dya! Dya! Dya!" with no reaction by the king, and in this way they got to the royal palace, and he seated him on the royal throne and crowned him with the royal crown.

ושרי המלוכה, כיון שהפסיק הגשם ירדו מהמרכבה וחפשו את המלך עד הבקר, עד שבאו לזה הבית ושאלו את הערל אם היה אצלו איש אחד. אמר להם, שבא אצלו איש אחד וישן על התנור, והלכו וראוי שזה המלך, ולא יכלו להקיצו מפני נימוס המלכות, והמתינו עליו עד שהקיץ משנתו. תכף עשו לו כבוד מלכים באימה וביראה, ובקשו להלביש אותו בגדי מלכות ולקחת אותו על המרכבה, להביאו לביתו ולכתר אותו בכתר מלכות, ולא רצה, כי אם שהערל יקח אותו באלו המלבושים שלו על העגלה, עם השורים שלו, והוא יביא אותו כך לבית המלוכה והוא יכתר אותו בכתר מלכות וישיבו על הכסא. וכן היה: טען את העגלה שלו עם השורים, והמלך ישב אצלו, והוא משך את העגלה וצעק על השורים כמנהגו תמיד: דיע! דיע! דיע! בלי התפעלות מהמלך, וכן באו לבית המלוכה, והושיבו על כסא המלוכה והכתירו בכתר מלכות.

The king told him: In reward for saving me so much from death, ask of me whatever thing and I'll do it for you. He asked of him a silly thing: Since from his house to Odessa is a far trip, many hundreds of parsahs, and his children bring wares to Odessa and they have great toil, for the way is long and it takes them days and years, and the wind blows on the way so they're left with nothing but a bit of wind, so I ask that you make the way shorter. The king promised him, and ordered to make the parsahs longer, for example if the parsah was twenty kilometers, they'll now make the parsah forty kilometers, therefore the trip will be shorter, because where it was forty parsahs will now be twenty parsahs.

ואמר לו המלך: בשכר שהצלת אותי ממות כל כך, בקש ממני איזה דבר ואעשה לך. ובקש ממנו דבר שטות: באשר שמביתו לאדעס מהלך רב, כמה מאות פרסאות, ובניו מוליכים סחורה לאדעס, ויש להם טרחה גדולה, כי הדרך הוא רב ומעלה להם ימים ושנים, והרוח הולך על הדרך, ולא נשאר להם כלום כי אם רוח מעט, על כן מבקש אני שיצוה לעשות הדרך יותר קצרה. והבטיח לו המלך, וצוה שיעשו הפרסאות ארכות, למשל, אם היה פרסה עשרים קילומטר, יעשו עכשו מפרסה ארבעים קילומטר, ועל כן יהיה הדרך קצרה, כי במקום שהיה ארבעים פרסאות יהיה עכשו רק עשרים פרסאות.

Rabbeinu z"l concluded: Because at the end of days when there will be a flood [of apostasy], and the Shekhinah will find no escape or shelter except with the simple people doing some kind of simple service for instance saying a chapter of Tehillim, or doing some mitzvah, and they'll enliven her more than all the luxuries, then specifically these simple people will walk her to the kingship.(Even those who don't at all feel that they're travelling with the king, like this gentile who drove with his oxen and shouted, "Dya!" Nevertheless they will crown him (the Mashiach) with the royal crown. Just, they should be smart, and not ask a silly thing).

וסים רבנו ז"ל: כאשר בסוף הימים שיהיה מבול, ולא ימצא השכינה מנוס ומפלט כי אם אצל הפשוטים באיזו עבודה פשוטה שהיא כגון אמירת קפיטל תהלים, או בעשית איזו מצוה, ויחיו אותה מכל התענוגים, ודוקא אלו הפשוטים יוליכו אותה להמלוכה (אף כל מי שהם לא ירגישו כלל שהם נוסעים עם המלך, כמו הערל הנ"ל שנסע עם השורים וצעק 'דיע', ועף על פי כן הם יכתירו אותו (את משיח) בכתר מלכות – רק שיהא להם שכל, שלא יבקשו דבר שטות).

77 The Etiquette of the Country and the Beggars Who [Crowned the] King

The Etiquette of the Country and the Beggars Who [Crowned the] King

מנימוס המדינה והבעטלירס שהמליכו

One time there was a country, and the etiquette was every three years they'd get a different king, as follows: They went out to a field, and the first person they found they'd king, even a blind or lame. One time they went out, and were first met with a betler/beggar who was a drunkard, and immediately accepted him with honor and brought him to the royal palace, removed his clothes and dressed him in royal clothes and crowned him with the royal crown, and he was drunk and was unaware of everything, and fell asleep. When he woke up and saw he's in the king's palace dressed in royal clothes and the musicians are playing, he was very amazed whether it's a dream. Doesn't he remember lying in a heap? He struck his finger, to tell if it's a dream or not, and saw it's no dream. So he thought he's really the king; only his being a beggar was a dream. But he remembered that he fought with another beggar and got a wound. He saw he now has a wound, so he saw they're both no dream; he was confused by this. He invented something new: to go to the other building where there are books and see if he understands the books — this will be a sign the king is true and the beggar is a dream, and if not &mdahs; he doesn't know what he is. He looked at the books and couldn't understand the writing inside. He came to a decision and said: It's true that I'm king, and whatever I don't understand, it's because nobody understands, and the books are just ornamental.

פעם אחת היתה מדינה, שהנימוס היה, שכל שלש שנים היו לוקחים מלך אחר, בזה האפן: היו יוצאים לשדה, והראשון שפגעו בו היו ממליכים אותו, אפלו סומא וחגר. פעם אחת יצאו, ופגעו ראשון בבעטליר (קבצן) אחד שהיה שכור, ותכף לקחו אותו בכבוד והביאו אותו לפלטין המלך, והפשיטו את מלבושיו והלבישו אותו בגדי מלכות והכתירוהו בכתר מלכות, והיה שכור ולא ידע כלום, ויישן. וכשנעור משנתו, וראה שהוא בפלטין של המלך ומלבש בגדי מלכות והמשוררים מזמרים, התפלא מאד אם זה חלום. הלוא הוא זוכר שהיה מטל באשפה. והכה באצבעו, שיכיר אם זה חלום או לא, וראה שאין זה חלום. על כן חשב שהוא באמת מלך, ורק שהוא בעטליר היה חלום. אבל הוא זכר, שהוא התקוטט עם בעטליר אחר ונעשתה לו חבורה. ראה שעכשו יש החבורה, וראה ששניהם אינו חלום, ונתבלבל מזה. ובא על המצאה חדשה, שילך לבית האחר שיש שם ספרים ויראה אם מבין בספרים – זה סימן שהמלך הוא אמת והבעטליר הוא חלום, ואם לא – אינו יודע מה הוא. ולקח הספרים, ולא הבין הכתוב בהם. ונתישב בדעתו ואמר: אמת הוא שאני מלך, ומה שאינני מבין – מפני שהכל אינם מבינים, והספרים אינם אלא רק לתכשיט.

Rabbeinu z"l concluded: That's how it is with the mefursamim shel sheker (false celebrities). For they see people give them such honor and they don't understand why, and they get confused whether they're celebrities or it's a dream. And if it's true, why do they not understand a thing? So they're pressed to conclude they are truly tzadikim, and whatever they don't understand, it's because no tzaddik understands and knows. This is how they blemish emunath hakhamim/ faith of the sages.

וסים רבנו ז"ל: כך הוא בהמפרסמים של שקר, שרואים שעושים להם כבוד כזה ואינם מבינים מפני מה, ומתבלבלים בדעתם אם באמת הם מפרסמים או זה חלום. ואם אמת הוא כך, מדוע אינם משיגים שום דבר? ומתישבים בדחק, שבמאת הם צדיקים, ומה שאינם משיגים – מפני ששום צדיק אינו משיג ויודע. ובזה פוגמים באמונת חכמים.

78 Regarding the nonsense of needless toil for livelihood...

Regarding the nonsense of needless toil for livelihood, Rabbeinu z"l said in these words: This is a big secret in the world: You eat for free, you also work for free (Es iz a groyse sod in der velt: men est umzist un me arbet umzist). And he told the following story about this: There was a mighty charitable man, one who hosted wayfarers (he was particular in the mitzvah of hospitality), and whoever entered his home, their every request was filled: food, drink, sleep, everything like king means, cheerfully. And because of this all people knew of him, and everyone went to him and would leave with desires satisfied. Not far from him lived also a very rich man, but a very stingy, who gave not even a slice of bread to a poor man. One time a poor man — who had not eaten several days — heard about this rich man and his big generous heart, so he pounded his feet to get to him to revive his hungry lifeforce, but "batar `anya azla `anyutha" (a mountain of poverty follows the poor man), for it so happened he came specifically to the house of this stingy rich man, and he thought he's the aforementioned rich man, and be started bowing knee to him with pleading and begging and all kinds of respectful expressions etc.: "Aren't you the great charitous man whose generosity of heart is inestimable" etc. etc., so that he give him food. And this stingy man was surprised by this, and understood the poor man thought he's the charitable one, and told him: "It's true, I want to give you food, but first do a little work, then they'll let you eat. He started doing several kinds of work for him, cutting down wood or drawing water. He worked for him several hours till he got quite worn, then he showed him the aforementioned charitous man's house and told him to go there and there they'll feed him. And he thought it's the house of the charitous man whom he served, that after he worked for him, at the other house he has they'll feed him. As soon as he entered, servants greeted him, took him and washed him, and immediately brought a table with all kinds of food and tasties, all with great respect, like a servant to his master.

לענין שטות עמל הפרנסה בחנם, בזה הלשון ספר רבנו ז"ל: זהו סוד גדול בעולם: אוכלים בחנם, וגם עובדים בחנם, (“עס איז א גרויסער סוד אין דער וועלט: מען עסט אומזיסט און מע ארבעט אומזיסט") וספר על זה המעשה (הבא): שהיה גבור נדיב, בעל מכניס אורח (מדקדק במצות הכנסת אורחים), וכל מי שנכנס לביתו, היו ממלאין לו כל משאלותיו: אכילה ושתיה ושנה, והכל כיד המלך, בסבר פנים יפות, ומפני זה ידעו כל העמים ממנו, וכלם היו הולכים אליו והיו יוצאים שבעי רצון. ולא רחוק ממנו דר גם כן גביר גדול, אבל קמצן גדול, שלא נתן אפלו חתיכת לחם לעני. ופעם אחת שמע איש עני אחד – שכמה ימים לא אכל – מזה הנדיב וגדל נדיבת לבו, על כן כתת רגליו לבוא אליו להחיות נפשו הרעבה, אבל בתר עניא אזלא עניותא (אחר העני רודף הר של עניות), שנזדמן שבא דוקא לבית הגביר הקמצן הנ"ל, והוא חשב שזהו הנדיב הנ"ל, והתחיל לכרע ברך אליו בפיוסים ותחנונים ובכל מיני לשונות של כבוד וכו': הלוא אתם הנדיב הגדול ונדיבת לבכם אין לשער, וכו' וכו', כדי שיתן לו לאכל. וזה הקמצן תמה על זה, והבין שהעני חושב שהוא הנדיב, ואמר לו: כן הוא, ברצוני לתן לכם לאכל, אבל בראשונה, תעבדו מעט ואחר כך יתנו לכם לאכל. והתחיל לעבד אתו כמה מיני עבודות, לחטב עצים ולשאב מים, ועבד אצלו כמה שעות עד שנתיגע מאד, ואחר כך הראה לו בית הנדיב הנ"ל ואמר לו, שיכנס לשם ושם יתנו לו לאכל, והוא חשב שזהו בית הדביר שעבד אתו, שאחר שעובדין אצלו – בבית האחר שיש לו נותנין לאכל. ותכף כשנכנס, יצאו לקראתו המשרתים ולקחו אותו ורחצו אותו, תכף הביאו שלחן עם כל מיני מאכלים ומטעמים, והכל בכבוד גדול, כעבד לאדוניו.

In the middle of the meal he said, "It's true I worked and toiled hard, but this is worth it!" (Emes take zikh angeharevet, ober es iz keday.) The charitous rich man said to him, "My good beloved, where did you toil? Behold, you didn't work by me!? (Mayn guter froynd, vi hat ir zikh angeharevet? Bay mir hat ir dokh nit geharevet?) He told his about the rich man who worked him. He told him," You worked for nothing, and also you eat for nothing. Where you worked you didn't eat, and where you eat you did not work. (Yedidi ir hat ge'arvet umzist, un ir est umzist, dart vu ir hat ge'arvet hat ir nit gegesen, un dart vu ir est hat ir nit ge'arbet). Rabbeinu z"l concluded: Poeple work for nothing, and and they eat for nothing. Where they work they don't eat, and where they eat they don't work. (Men arbet umzist, un men est umzist. Dart vu men arbet est men nit, un dart vu men est arbet men nit.)

ובאמצע הסעודה אמר: אמת כי עבדתי והתיגעתי, אבל זה כדאי (“אמת טאקי זיק אנגעהארעוועט, אבער עס איז כדאי"). אמר לו הגביר הנדיב: ידידי הטוב, היכן התיגעתם? אצלי הרי לא התיגעתם! (מיין גוטער פריינד, ווי האט איר זיך אנגעהארעוועט? ביי מיר האט איר דעך ניט געהארעוועט?”) וספר לו מזה הגביר שעבד אתו. אמר לו: אתם עבדתם בחנם, וכן אתם אוכלים בחנם. שם במקום בו עבדתם לא אכלתם, ובמקום שאתם אוכלים, בו לא עבדתם (“ידידי איר האט געארבעט אומזיסט, און איר עסט אומזיסט. דארט ווו איר האט געארבעט האט איר ניט געגעסען, און דארט ווו איר עסט האט איר ניט געארבעט"). וסיים רבנו ז"ל: עובדים בחנם, ואוכלים בחנם. במקום בו עובדים, אין אוכלים, ובמקום בו אוכלים, שם אין עובדים (“מען ארבעט אומזיסט, און מען עסט אומזיסט. דארט ווו מען ארבעט עסט מען ניט, און דארט ווו מען עסט ארבעט מען ניט").

The parable is: Man, for his livelihood or other needs, he toils and works in that which he thinks his livelihood or other needs depends on. But really it's as mentioned above; all is from Hashem Yithbarakh, and when the time comes (or when he accomplishes by his prayer or trust), then anyway it comes easily to his mouth, literally. And when he's a fool and works with all his strength and toil, it's all for nothing, for the work doesn't help him at all, because where he works, in that place he doesn't eat (varum dart vu er arbet, est er nit), for nothing comes from it (varum es lazt zikh gar nit oys darfun acharey kol ha`avodah), and if he didn't work, he'd also be given (for the giver, by him no work is needed), and like written in the Zohar (Num. 11"8): "Shattu ha`am welaketu/ The people went about and gathered it" — in shetut, folly, meaning with the mann (Manna) there were great men of faith and trust who didn't toil at all for the mann, it just fell in their mouths; and people lacking emunah, toiled and collected all day, and in the end there was only an "`Omer per head (Ex. 16:16), like the one who didn't toil. And it's brought in the books, that even now it's the same regarding livelihood, that according to what's allotted for a man to prosper that's what he'll prosper, whether he does oppressive work all day or doesn't work, rather for a trivial reason Hashem Yithbarakh summons him his livelihoodץ And whoever has strong and courageous trust in H' and does not want to decease from serving Hashem Yithbarakh at all, and holds firm in faith and trust that Hashem Yithbarakh will sustain him, and is resolved to stand in all kinds of trials in this — definitely Hashem Yithbarakh will finish for him according to his will. Like we see, that one can sit all day in a store and sell nothing, and when the time comes, in a quarter hour he profits for the whole time. This is also how it usually goes, that when one needs something, and toils for this by someone by whom he thinks he'll attain it, and in the end nothing comes out of it (lazt zikh oys gar it) and he worked for nothing, and Hashem Yithbarakh helps him from a different place, from somewhere he didn't expect and didn't occur to him at all that from that place his salvation would come to him (un Hashem Yitbarakh helft im fun ayn ander art, vas er har gor nit ayngefalen az fun dart ken kumen zayn yeshua). So may Hashem Yithbarakh save us soon! Amen so be His will.

והנמשל – כי האדם, בשביל הפרנסה או שאר צרכיו, הוא טורח ועובד, בזה שהוא חושב שבזה תלויה פרנסתו או צרכיו, ובאמת הוא כנזכר לעיל, שהכל מהשם יתברך, וכשבא הזמן (או כשפעל בתפלתו ובבטחונו), אז ממילא בא בנקל לפיו ממש, וכשהוא שוטה ועובד בכל כחו ויגיעו, זה הכל לריק, כי העבודה לא מועילה לו כלום, בגלל שבמקום בו הוא עובד, שם אינו אוכל (“ווארום דארט ווו ער ארבעט, עסט ער ניט"), בגלל שלא יוצא שום דבר מזה (“ווארום עס לאזט זיך גאר ניט אויס דערפון אחרי כל העבודה"), ואם לא היה עובד, גם כן היו נותנים לו, (כי זה הנותן, אצלו לא צריכים לעבד), וכמו שכתוב בזהר: “שטו העם ולקטו" – בשטות, הינו: אצל המן היו אנשים בעלי אמונה ובטחון ולא טרחו כלל בהמן, רק נפל לפיהם, ואנשים מחסרי אמונה – טרחו ולקטו כל היום, ולבסוף לא היה רק עמר לגלגלת, כמו מי שלא טרח. ואיתא בספרים, שאפלו בזמן הזה כך הוא בענין הפרנסה, שכפי שנקצב לאדם שירויח הוא ירויח, בין אם יעבד עבודת פרך כל היום ובין שלא יעבד, רק בסבה קלה יזמין לו השם יתברך פרנסתו. ומי שיש לו בטחון חזק ואמיץ בה' ואינו רוצה להבטל מעבודת השם יתברך כלל, ומאמין באמונה ובבטחון שהשם יתברך יפרנסו, ובטוח לעמד בכל מיני נסיונות בזה – בודאי יגמר בעדו השם יתברך כרצונו. וכמו שרואין, שיכולים לישב כל היום בחנות ולא למכר כלום, וכשבא הזמן, ברבע שעה ירויח בעד כל העת. וכן על פי רב, כשצריך לאיזה דבר, וטורח בשביל זה אצל מי שחושב שאצלו ישיג את זאת, ולבסוף לא יוצא מזה שום דבר (לאזט זיך אויס גאר ניט) ולשוא עמל, והשם יתברך עוזר לו ממקום אחר, אשר משם לא צפה ולא עלה בדעתו כלל שממקום ההוא תבוא לו ישועתו (און השם יתרך העלפט אים פון איין אנדער ארט, וואס ער האט זיך גאר ניט געריכט און עס איז אים גאר ניט איינגעפאלען אז פון דארט קען קומען זיין ישועה). כן יושיענו השם יתברך במהרה, אמן כן יהיה רצון.

Stories about Rabbi Nathan ztz"l

ספורים על רבי נתן זצ"ל

79 Udel Rabbeinu z"l's daughter came once to R' Nathan and told him a dream that the synagogue in Breslev was full of people...

Udel Rabbeinu z"l's daughter came once to R' Nathan and told him a dream that the synagogue in Breslev was full of people and they stood outside the door and were saying there that Rabbeinu z"l is supposed to come, and they decided amongst them to not let him enter. Meanwhile Rabbeinu z"l arrived and went to the synagogue in his usual. The first one standing there who was supposed to not let Rabbeinu z"l enter, when Rabbeinu z"l got to him he immediately turned aside. <missing> Nevertheless he said I'll not let Rabbeinu z"l enter. When Rabbeinu z"l got to him he too turned aside. The third one said, "But I'll not let him enter!" And so he got through all of them and Rabbeinu z"l went in his usual until his place. Moharnat said of this, "So are the steps we must take. We take steps but seeing our feet on the ground? we don't see. (His followers said about this utterance that dependent on it are many ways in life for whoever discerns, as is known among us.)

אדיל בת רבינו ז"ל באה פ"א לר' נתן וסיפרה לו חלום שהבית הכנסת בברסלב היה מלא אנשים ועמדו מחוץ לפתח ודיברו שם שרבינו ז"ל צריך להגיע והחליט ביניהם שלא יתנו לו להיכנס בתוך זה הגיע רבינו ז"ל והלך לבית הכנסת כדרכו והראשון שעמד שם שהוא צריך לא ליתן לרבינו ז"ל להיכנס כשרבינו ז"ל הגיע אליו תכף פנה לצד ובכל זאת אמר לא אתן לרבינו ז"ל להיכנס כשרבינו ז"ל הגיע אליו גם הוא פנה לצד ואמר השלישי אבל אני לא אתן לו להיכנס וכך עבר על כולם ורבינו ז"ל הלך כדרכו עד מקומו ואמר ע"ז מוהרנ"ת כך הם הפסיעות שמוכרחים לפסוע פוסעים אבל לראות את הרגל עד הארץ לא רואים (אנ"ש אמרו על אמרה הזאת שתלויים בה הרבה דרכי חיים למי שמבין כידוע אצלנו).

80 One time Rabbeinu z"l's daughter asked who opening the Aron before Kol-Nidrei pertains to.

One time Rabbeinu z"l's daughter asked who opening the Aron before Kol-Nidrei pertains to. They said it pertains to R' Nathan, and she replied, "Are you for real? R' Nathan's dreams are of H"Y!" (His followers explain this matter, that by a person's dream you can recognize him, for that's where his mind is that day, so it relaxes the brain. Whatever the man likes he dreams of most. And then are seen the ahavot nefulot ["fallen loves"]. But he ought to have dreamt of R' Nathan in order to understand who the opening really pertains to, since R' Nathan would dream of H"Y as it were. Enough for a discerning person.)

פ"א שאלה בת רבינו ז"ל למי שייך פתיחת הארון קודש קודם כל נדרי ואמרו שזה שייך לר' נתן אמרה היא ואתה באמת בחלום של ר' נתן יש השי"ת (פירשו אנ"ש עניין זה שבחלום האדם אפשר להכירו משום שזה מה שחושב באותו יום אז יש נייחא למוחין מה שהאדם אוהב הוא חולם בעיקר ואז רואים האהבות נפולות אבל הוא היה צריך לחלום מר' נתן כדי שיבין באמת למי שייך הפתיחה משום שר' נתן הוא היה חולם על השי"ת כביכול ודי למבין).

81 Regarding onions, which Rabbeinu z"l ordered to not eat, there was a story about that.

Regarding onions, which Rabbeinu z"l ordered to not eat, there was a story about that. One tine R' Nathan and R' Naftali were traveling and one of them took out an onion and was going to eat it. The other said, "Behold the Besht said to not eat onion except on Shabbat." The other replied, "I know nothing, only what I hear from Rabbeinu z"l. From Rabbeinu z"l I have not heard this." When they came to Rabbeinu z"l they asked him and he quipped, "And on Shabbat it's OK to eat something harmful?!"

בעניין בצלים שרבינו ז"ל ציווה שלא לאכול היה מעשה כך פ"א נסעו ר' נתן ור' נפתלי בדרך והוציא אחד מהם בצל ורצה לאכול ואמר לו השני הרי הבעש"ט אמר שלא לאכול בצל רק בשבת וענה לו השני איני יודע כלום רק מה שאני שומע מרבינו ז"ל. מרבינו ז"ל לא שמעתי זאת. כשבאו לרבינו ז"ל שאלו לו ואמר להם בלשון בתמיהה ובשבת מותר לאכול דבר המזיק?

82 One time Rabbeinu z"l was traveling with R' Nathan and dogs approached them and barked.

One time Rabbeinu z"l was traveling with R' Nathan and dogs approached them and barked. Rabbeinu z"l stuck his head out the carriage and told them, "I know, I know, I know who you are," and they went their way. One time R' Nathan was traveling solo (after Rabbeinu z"l's passing) on the same road and again dogs came out. R' Nathan told them, "When I traveled with Rabbeinu z"l you came out and Rabbeinu z"l said, 'I know I know I know who you are' and you went your way. Now I say 'I don't know don't know don't know!'" And they went their way.

פ"א נסע רבינו ז"ל עם ר' נתן בדרך ויצא לקראתם כלבים וצעקו והוציא רבינו ז"ל את ראשו מהעגלה ואמר להם אני יודע אני יודע אני יודע מי אתה והלכו להם. פ"א נסע ר' נתן לבד (אחר הסתלקות רבינו ז"ל) על אותה הדרך ויצאו שוב כלבים ואמר להם ר' נתן כשנסעתי עם רבינו ז"ל יצאתם אמר לכם רבינו ז"ל אני יודע אני יודע אני יודע מי אתה והסתלקתם ואני אומר איני יודע איני יודע והלכו להם.

83 Moharnat z"l told in Rabbeinu z"l's presence how he's accustomed that every Shabbat night he waits till all the congregation has left synagogue and taken guests home...

Moharnat z"l told in Rabbeinu z"l's presence how he's accustomed that every Shabbat night he waits till all the congregation has left synagogue and taken guests home, and then if there remains some despised guest that nobody took he'd take him home. One time he brought to his house a guest very despised and his son refused to sit at the table because he was disgusted by him. Moharnat hit him to make him sit specifically at the table. Later he told this to Rabbeinu z"l as mentioned and Rabbeinu z"l told him, "I'm the chief of... [missing]."

מוהרנ"ת ז"ל סיפר לפני רבינו ז"ל איך שהוא נוהג בכל ליל שבת לחכות עד שכל הקהל ילכו מבית הכנסת ולקחו אורחים לביתם ואח"כ אם היה נשאר איזה אורח בזוי שלא לקחו שום אדם היה הוא לקוח אותו לביתו, פ"א היה לוקח אורח אחד לביתו בזוי מאד והיה בנו מסרב לשב אל השולחן כי היה מאוס לו והכה אותו מוהרנ"ת שישב דווקא אל השולחן אח"כ סיפר זאת לרבינו ז"ל כנ"ל ואמר לו רבינו ז"ל ראשית אני (חסר...), ע"כ

84 R' Yitzchak Leib was a student of Rabbeinu z"l. And Rabbeinu z"l told R' Nathan that "If I'd reveal to R' Yitzchak Leib half...

R' Yitzchak Leib was a student of Rabbeinu z"l. And Rabbeinu z"l told R' Nathan that "If I'd reveal to R' Yitzchak Leib half of what I reveal to you he and the entire world would burn up." And R' Nathan said he doesn't have the vessels to receive.

ר' יצחק לייב תלמיד רבינו ז"ל ורבינו ז"ל אמר לר' נתן שאם הייתי מגלה לר' יצחק לייב חצי ממה שגליתי לכם היה נישרף הוא וכל העולם כולו ואמר ר' נתן שלא היה לו כלים לקבל.

Stories about the Rav of Berditchev ztz"l

ספורים על הרב מבארדיטשוב זצ"ל

85 The righteous rav R' Levi Yitzchak the rav of Berditchev ztz"l, his service and prayer was always with very great and awesome enthusiasm, as is known, especially on the holy Yom haKippurim.

The righteous rav R' Levi Yitzchak the rav of Berditchev ztz"l, his service and prayer was always with very great and awesome enthusiasm, as is known, especially on the holy Yom haKippurim. One time he had some guest on Yom haKippurim and on Motzaei Y"K he gave him coffee to drink, and forgot and in place of coffee used tobacco, pouring a glass of "coffee" like this for himself and a glass of "coffee" like this for his guest too. He drank this "coffee" and didn't notice at all, but his guest was unable to drink. The rav of Berditchev z"l asked him why he's not drinking, and he replied it's not coffee but tobacco. The rav of Berditched ztz"l was very disturbed and he said he doesn't understand how a Jewish man on Motzaei Yom Kippur can feel and differentiate between coffee and tobacco! (Ikh far shtey nit vi azoy a yid ken motzei yom kippur nokh azo yom hakadosh filin a chiluk tsvishen kafe in tsvishen tabak!)

הרב הצדיק ר' לוי יצחק הרב מבארדיטשוב זצ"ל הי' תמיד עבודתו ותפלתו בהתלהבות גדול ונורא כידוע ובפרט ביום הכיפורים הקדוש. ופעם אחד הי' לו איזה אורח על יום הכיפורים ובמוצאי יום כיפורים נתן לו לשתות קאפי [קפה] ושכח ובמקום הקאפי נתן טאבאק ומזג לעצמו כוס קאפי כזה ולאורח ג"כ כוס קאפי כזה והוא שתה הקאפי הזה ולא הרגיש כלל. והאורח לא הי' יכול לשתות, ושאלו הרב מבארדיטשוב ז"ל מדוע אינו שותה והשיב לו שזה אינו קאפי רק טאבאק ונתפעל הרב מבארדיטשוב זצ"ל ואמר אינו מבין איך איש יהודי יכול במוצאי יום כיפור להרגיש ולידע בין קאפי לטאבאק (“איך פאר שטייא ניט וויא אזוי איוד קען מוצאי יום כיפור נאך אזא יום הקדוש פילין א חילוק צווישען קאפי אין צווישען טאבאק").

86 Similarly once there was a story like the above, with the rav the tzaddik of Berditchev z"l. The rav of Volodnik when he was still a boy was by the rav of Berditchev z"l...

Similarly once there was a story like the above, with the rav the tzaddik of Berditchev z"l. The rav of Volodnik when he was still a boy was by the rav of Berditchev z"l, and he tested the latter's learning, and engaged in pilpul [disputative debate] with the Tzadik of Beritchov z"l, and didn't want to admit the truth. The Rav of Berditchev z"l told him, "No, you're still immature, and you haven't got intellect." And Mercy save us, he went insane, and later when the R' Mordekhai of Tchernobyl z"l was in Berditchev and they went with him to visit him, to help him, he took him in public and stood him on a tree stump that was there, and told him to sing some song of the Rav the Tzadik of Berditchev z"l (because the Rav of Volodnik in his boyhood was with the RH"Tz of Berditchev z"l a great deal, and knew how to sing his songs etc. quite well). He sang some song so hard that his face got sweaty, and the R' Mordekhai of Tchernobyl z"l wiped his face with a napkin and said, "Berditchover Rav, have pity on him" (in these words: Berditchover Rav, hat oyf im rachmanut). (For then it was already after the Rav of Berditchover z"l's passing). And so he told him to sing another song of the Rav of Berditchov Z"l, and it happened again, that he wiped his face of sweat and said, "Berditchover Rav, be good to him". And thus several times. Then we got well.

וכן הי' פעם אחד מעשה כנ"ל אצל הרב הצדיק מבארדיטשוב ז"ל שהרב מוולעדניק בעת שהי' עדיין ילד הי' אצל הרב מבארדיטשוב ז"ל ובחן אותו בלימודו והתפלפל עם הצדיק מבארדיטשוב ז"ל ולא רצה להודות על האמת ואמר לו הרב מברדיטשוב ז"ל לא, עדיין אתה נער ואין לך שכל ורח"ל יצא מהשכל ואח"כ כשהי' הר' מרדכי מטשערנוביל ז"ל בבארדיטשוב והלכו אתו אצלו שיעשה לו טוב לקח אותו בין כל העולם והעמיד אותו על חתיכת עץ האילן שעמד שם ואמר לו שיזמר לו איזה זמר של הרב הצדיק מברדיטשוב ז"ל (כי הרב מוולעדניק בילדותו הי' הרבה אצל הרה"צ מבארדיטשוב ז"ל וידע לנגן היטב כל הנגונים והזמירות שלו וכו') וזמר איזה זמר עד שפנים שלו נעשה עם זיעה והר' מרדכי מטשערנביל ז"ל קנח את פניו במטפחת ואמר: הרב מבארדיטשוב, תרחם עליו (בזה הלשון "בארדיטשובר רב האט אוף איהם רחמנות") (כי אז הי' כבר אחר פטירתו של הרב מבארדיטשוב ז"ל) וכן אמר לו שינגן עוד איזה ניגון של הרב מבארדיטשוב ז"ל והי' ג"כ כנ"ל שקנח את פניו מזיעתו ואמר בארדיטשובער רב רחמו עליו וכן הי' כמה פעמים ואח"כ נתרפא.

87 The RH"Tz of Berditchev z"l said (regarding the redemption) that we can say TEKA` [5570=1810] beshofar.

The RH"Tz of Berditchev z"l said (regarding the redemption) that we can say "TEKA` [5570=1810] beshofar." Rabbeinu z" said, What [good reason is there] to say that? Rather, we can say "TeRaCheM..." [5648=1888]. (In other words, Vos yen ken zagen. Ela ma'i men ken zagen Terachem). And R' Avraham z"l said that this thought of Rabbeinu z"l is not simple. Definitely there is hinted [by the year spelling] some salvation in the year [1888]. In this year was revealed the Techelet by the Rav of Radzin (and R' Avraham z"l had more hints from Rabbeinu z"l). And the train to Uman was completed, whereas before it required huge trips etc. And interest in "Zionism" started to have an effect in the world, to move to Eretz Yisrael.

הרה"צ מבארדיטשוב ז"ל מאר (לענין הגאולה) שיכולים לומר תק"ע בשופר ואמר רבינו ז"ל מה שיכולים לומר, הלא יכולים לומר ג"כ תרחם וכו' (ובל"א "וואס יען קען זאגין אלא מאי מען קען זאגין תרחם"). ואמר ר' אברהם ז"ל שאמירה זו של רבינו ז"ל אינו פשוט ובוודאי מרומז איזה פקודה בשנה זו, ובשנה זו נתגלה התכלת ע"י הרב מראדזין (ועוד רמזים הי' לו לר"א ז"ל מרבינו ז"ל) ונעשה הרכבת לאומן שקודם הי' מוכרחין ליסע בטלטולים גדולים וכו', והתחיל לפעול בעולם ענין הציונות ליסע לארץ ישראל.

[Said the blogger Simcha NaNach, there are several opinions how old the Holy Sabba R' Yisrael Ber Odesser ZTzLLH"H was. There's an opinion he was 114, and there's an opinion he was under 100. But many times the Sabba said of himself (and printed in the book Saba Yisrael) he's K"W years 106. And when he passed from this world it was Chai (18) Cheshvan 5755, according to the count that he was 106, where by all opinions one must admit that in some aspect this was his age, because that's what he said explicitly, it comes out that the Holy Sabba was born in the year 5648! And for this we don't need all the abovementioned stretches, for there's good reason to say that what Rabbeinu z"l said that we could say the Geulah will be in year 5648 was because he meant the birth of Yisrael Sabba ZYAWKY"A.]

[אמר המעתיק שמחה נ נח, יש כמה דעות כמה היו שני חייו של האי סבא קדישא ר' ישראל בער אודסר זצללה"ה, יש דעה אחד שהוא היה בן 114, ויש דעה אחד שהיה פחות ממאה, אבל הרבה פעמים הסבא אמר על עצמו (ונדפס בספר ישראל סבא) שהוא בן ק"ו שנים 106, וכיון שהסתלקותו מעולם הזה היה בח"י חשון תשנ"ה, לפי חשבון שהיה בן ק"ו שעכ"פ כולי עלמא צריכים להודות שמאיזה בחינה זה היה גילו, כי כך אמר בפירוש, יוצא שהסבא הקדוש נולד בשנת תרח"ם! ובזה לא צריכים לכל הדחוקים הנ"ל, כי שפיר י"ל מה שאמר רבינו ז"ל שיכולים לומר שהגאולה יהיה בשנת תרח"ם, כי כוון על לידת ישראל סבא זיעוכי"א.]

88 The holy Berditchover Rav z"l was dressed in a shtreimel Erev Tisha` b'Av and was expecting and waiting close to appearance of the stars for Mashiach to come, so he'd go greet him.

The holy Berditchover Rav z"l was dressed in a shtreimel Erev Tisha` b'Av and was expecting and waiting close to appearance of the stars for Mashiach to come, so he'd go greet him. And when it arrived and he still hadn't come he'd cast off those clothes.

והרב הק' מבארדיטשוב ז"ל היה לובש השטריימל בערב תשעה באב ומצפה ומחכה קרוב לצאת הכוכבים שיבא משיח שיצא לקראתו וכשהגיע ועדין לא בא היה משליך מעליו הבגדים הללו

This work was published before January 1, 1929, and is in the public domain worldwide because the author died at least 100 years ago.

Public domainPublic domainfalsefalse