Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/394
|
The Law of a Doubtful Eruv |
ספק ערוב מה דינו |
|
Paragraph 1 - If there is a doubtful eruv, for instance if there is doubt whether it existed at twilight or not, it is still permitted [to act under the assumption that the eruv exists]. This assumes that there was a presumption of fitness, for instance if it was placed somewhere but is now in doubt. However, if there is no presumption of fitness, like if there is doubt whether it was placed on or not, it is not [permitted]. |
סעיף א - ספק ערוב, כגון ספק אם היה קים בין השמשות אם לאו, מתר. והוא שהיה לו חזקת כשרות כגון שהניחו שם וארע בו ספק. אבל אם לא היה לו חזקת כשרות כגון ספק אם הנח שם אם לאו, לא. |
|
Paragraph 2 - At twilight, the eruv must be in a place where it is possible to take it. Therefore, if a stone fell on it and it cannot be picked up without a hoe or pick-axe, it is forbidden [to rely on the eruv]. Rem"a: The eruv only needs to exist at twilight (Tur). One can eat it once it is definitely dark (Hagahot Oshr"i and the Mordechai in Chapter Bechol M'arvin). One should eat it on Shabbat morning (Minhagim). This is only true in a place where they make an eruv every Friday, but it is better to make an eruv once for the whole year, as was said above in chapter 368 (Beit Yosef). |
סעיף ב - צריך שיהא הערוב בין השמשות במקום שראוי לטלו, הלכך אם נפל עליו גל ואינו יכול לטל בלא מרא וחצינא, אסור. הגה: והערוב אין צריך להיות קים רק בין השמשות (טור). ויכול לאכלו כשודאי חשכה (הגהות אשירי ומרדכי פרק בכל מערבין). ויש לבצע עליו בשחרית בשבת (מנהגים). ודוקא במקום שנוהגים לערב כל ערב שבת, אבל עדיף טפי לערב על כל השנה בפעם אחת כדלעיל סימן שס"ח (בית יוסף). |
|
Paragraph 3 - If [the eruv] was placed in a tower, it was locked inside, the key was lost before it geot dark, and it is impossible to remove the eruv without doing definite work at twilight, it is as if it is lost and not an eruv, because it is impossible to eat it. |
סעיף ג - נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח קדם שחשכה, אם אי אפשר להוציא הערוב אלא אם כן עשה מלאכה גמורה בין השמשות, הרי זה כמי שאבד ואינו ערוב, שהרי אי אפשר לאכלו. |