Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/378

by Yosef Karo

The Law of Yards That Are Open to Each Other	דין חצרות הפתוחות זו לזו
Paragraph 1 - If there are three yards that are open to one another and open to the public domain, the outer ones made eruvs with the inner one, and the outer ones did not make an eruv with each other, then the outer ones are forbidden from [carrying to] one another and the middle one is permitted with all of them and they are permitted with it. What are the parameters of this law? When the middle one put one eruv in one yard and the other eruv in the other yard or if the outer ones put their eruv in two different houses in the inner one. However, if the outer ones put their eruvs in one house in the inner one, the three are permitted to each other.	סעיף א - שלש חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים, וערבה כל אחת מהחיצונות עם האמצעית, והחיצונות לא ערבו יחד, החיצונות אסורות זו עם זו והאמצעית מתרת עם כל אחת מהן והן מתרות עמה. במה דברים אמורים, כשנתנה אמצעית ערובה בזו וערובה בזו או שנתנו החיצונות ערובן באמצעית בשני בתים, אבל אם נתנו שתי החיצונות ערובן באמצעית בבית אחד, שלשתן מתרות זו עם זו.
Paragraph 2 - If there are two yards, one inside the other, the inner one is open to the outer one, the outer one open to the alley, the inner one must walk through the outer one, and the inner one made an eruv and the outer one didn't or each made an eruv for itself but one [house] of the outer forgot and did not participate in the eruv, then the inner one is permitted [to carry] and the outer one is forbidden. If each made an eruv for itself but one [house] in the inner one forgot to make an eruv, they are both forbidden. If each made an eruv, each is permitted in its own yard.	סעיף ב - שתי חצרות זו לפנים מזו, ופנימית פתוחה לחיצונה והחיצונה למבוי, ויש לפנימית דריסת רגל על החיצונה, אם ערבה פנימית לעצמה ולא החיצונה, או שערבה כל אחת לעצמה ושכח אחד מהחיצונה ולא ערב, פנימית מתרת והחיצונה אסורה. ערבה חיצונה ולא פנימית, או שערבה כל אחת לעצמה ושכח אחד מהפנימית ולא ערב, שתיהן אסורות. ערבה כל אחת לעצמה, כל אחת מתרת בחצרה.
Paragraph 3 - If they made an eruv together and put the eruv in the outer one but one member of either the inner one or the outer one forgot to participate in the eruv, they are both forbidden until he renounces his property. If they put the eruv in the inner yard and one resident of the inner yard forgot to make an eruv, they are both forbidden. However, if one resident of the outer yard forgot to make an eruv, the inner one is permitted.	סעיף ג - ערבו ביחד ונתנו ערובן בחיצונה, ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא ערב, שתיהן אסורות עד שיבטל רשותו. ואם נתנו ערובן בפנימית ושכח אחד מן הפנימית ולא ערב, שתיהן אסורות. אבל אם שכח אחד מן החיצונה ולא ערב, פנימית מתרת.
Paragraph 4 - If one person lives in the inner yard and one person lives in the outer yard or two live in the outer yard but they made an eruv, the individual in the inner one does not render the outer one forbidden. Rem"a: This is also the case for many who are legally treated as one and they need not make an eruv, as was explained above in chapter 370 (the Magid chapter 4).	סעיף ד - אם יחיד דר בפנימית ויחיד בחיצונה או שנים בחיצונה וערבו, אין היחיד שבפנימית אוסר על החיצונה. הגה: והוא הדין רבים שהם כיחיד ואינן צריכין לערב, כדרך שנתבאר לעיל סימן ש"ע (המגיד פרק ד′).
Paragraph 5 - If there are three yards, one inside of the other, and one person lives in each of them, even though many people walk through the outer one, they do not render it forbidden as everyone is permitted in his own area. If there are two residents of the inner yard who did not make an eruv, they render the individuals in the middle and outer yards forbidden. This is the general rule: If one is forbidden to use his own place, he can render another forbidden from using his place if he walks through it, but if one is permitted to use his own place, he cannot render another forbidden from using his place if he walks through it.	סעיף ה - שלש חצרות זו לפנים מזו ויחיד בכל אחת, אף על פי שרבים דורסים בחיצונה אינם אוסרים שכל אחת מתרת במקומה. ואם היו שנים בפנימית ולא ערבו, הרי הם אוסרים על היחידים שבאמצעית ושבחיצונה. זה הכלל, רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה, ורגל המתרת אינה אוסרת שלא במקומה.