Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/690

by Yosef Karo

Shulchan Aruch Orach Chaim 690

The laws concerning the reading of the Megilah	דיני קריאת המגילה
690:1 The Megillah can be read either standing or sitting, but in shul, one should preferably not read it sitting out of respect for the congregation. Rem"a: It is forbidden for a chazan to read the Megillah until they say to him, "read" (Mordechai ch. HaKoreh).	סעיף א קורא אדם את המגילה בין עומד בין יושב אבל לא יקרא בצבור יושב לכתחלה מפני כבוד הצבור: הגה ואסור לחזן לקרוא את המגילה עד שאומרים לו קרא [מרדכי פ' הקורא]:
690:2 Even two or even ten people can read at the same time and they fulfill their obligations and the obligation of the people listening to them.	סעיף ב אפילו שנים ואפילו עשרה יכולים לקרותה ביחד ויוצאים הם והשומעים מהם:
690:3 The megillah must be read in its entirety and from a scroll, and if it is read by heart, the obligation is not fulfilled. Preferably, the whole scroll must be present. After the fact, if the scribe left out some words in the middle, even half of them, and they are recited by heart, the obligation is fulfilled. Rem"a: However, if the scribe leaves out the beginning or the end, even a minority of it, the obligation is not fulfilled. Even in the middle, [the aforementioned only applies] when an entire topic is not left out (Beit Yosef quoting Orkhot Hayyim). However, if more than half [was left out], (or) even if the letters were written but they were unclear and their shape is not recognizable, it is invalid.	סעיף ג צריך לקרותה כולה ומתוך הכתב ואם קראה על פה לא יצא וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחלה אבל בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות אפי' עד חציה וקראם הקורא על פה יצא: הגה אבל אם השמיט תחילתה או סופה אפי' מיעוטא לא יצא [ר"ן] ואפי' באמצע' דוקא דלא השמיט ענין שלם [ב"י בשם א"ח] אבל ביותר מחציה אפי' הן כתובות אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר פסולה:
690:4 One who holds a megillah that is not kosher may not read it with the reader; rather he should listen and be quiet. Rem"a: Similarly, no one should assist the chazan out loud. And therefore those verses that the congregation reads should be repeated by the reader from a kosher megillah (Beit Yosef in the name of the Shibulei Leket).	סעיף ד מי שתופס בידו מגילה שאינה כשירה לא יקרא עם שליח צבור אלא שומע ושותק: הגה וכן לא יסייע שום אדם על פה לחזן ולכן אותם הפסוקים שקורין הקהל צריך החזן לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרה [ב"י בשם שבולי לקט]:
690:5 If one reads it bit by bit, meaning that they stop, wait, and continue from the place of stopping, even if the break is long enough to finish the whole thing, the obligation is fulfilled. Rem"a: And even if they speak in between. But we rebuke those who speak in the middle, see 692:2 (Rashb"a 344).	סעיף ה קראה סירוגין דהיינו שפסק בה ושהה ואח"כ חזר למקום שפסק אפי' שהה כדי לגמור את כולה יצא: הגה ואפי' סח בנתיים מיהו גוערין במי שסח בנתיים כדלקמן סי' תרצ"ב סעיף ב' [הרשב"א סי' רמ"ד]:
690:6 One who reads the megillah out of order has not fulfilled the obligation. If one reads one verse and then skips over the second verse and reads the third verse, and then afterward goes back and reads the second verse, the obligation is not fulfilled because one verse was read out of order. Rather, what should be done? Begin from the second verse that was forgotten and continue to read in order.	סעיף ו הקורא את המגילה למפרע לא יצא קרא פסוק אחד ודילג השני וקרא שלישי ואח"כ חזר וקרא השני לא יצא מפני שקרא למפרע פסוק אחד אלא כיצד יעשה מתחיל מפסוק שני ששכח וקורא על הסדר:
690:7 One who reads the Megillah by heart does not fulfill the obligation.	סעיף ז הקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו:
690:8 A non-Hebrew speaker who hears the Megillah which is written in the Holy Tongue in the Holy Scriptures fulfills the obligation even without understanding what they are saying.	סעיף ח הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתבי הקודש אע"פ שאינו יודע מה הם אומרים יצא ידי חובתו:
690:9 If it is written in Aramaic or in a different non-Jewish language, only one who understands that language fulfills the obligation by reading it. However, if [the Megillah] was written in Hebrew script and one reads it in Aramaic to an Aramean, the obligation is not fulfilled, because the reader is reading by heart; because the reader does not fulfill the obligation, the listener does not fulfill the obligation. Rem"a: However we are not concerned about which script it is written in (Beit Yosef).	סעיף ט היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות העכו"ם לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד אבל אם היתה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לארמי לא יצא שנמצא זה קורא ע"פ וכיון שלא יצא הקורא ידי חובתו לא יצא השומע ממנו: הגה אבל אין לחוש באיזה כתב כתובה [ב"י]:
690:10 One who knows a foreign language and also knows Assyrian [Hebrew] does not fulfill the obligation with the foreign language. And there are those who say the obligation is fulfilled. Rem"a: And if the writing is in two languages, those who understand both fulfill the obligation (Beit Yosef).	סעיף י מי שיודע לעז ויודע אשורית אינו יוצא בלעז ויש אומרים שיוצא: הגה ואם כתובה בשני לשונות מי שמבינים יצאו [ב"י]:
690:11 We should stop those who read the Megillah to women in the vernacular, even when it is written in the vernacular.	סעיף יא יש למחות ביד הקוראים לנשים המגילה בלשון לעז אע"פ שכתובה בלשון לעז:
690:12 If one is reading and dozes off, as long as they do not fall asleep, the obligation is fulfilled. If the listener is dozing off, the obligation is not fulfilled.	סעיף יב קראה מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא:
690:13 If a writer reads a verse in the Megillah in order to copy it and he writes it, if he intends in his heart to fulfill his obligation [in this manner] he fulfills the obligation, as long as the entire Megillah that he is copying from is in front of him. And similarly, if one is making notes or explaining it, reading one verse from a whole Megillah and expanding on it, if he intends in his heart to fulfill the obligation [in this manner], it is fulfilled. And he must not interrupt by delving into other matters while he expounds upon it, as it is forbidden to interrupt with other matters.	סעיף יג היה כותבה שקורא פסוק במגילה שהוא מעתיק ממנה וכותבה אם כוון לבו לצאת ידי חובתו יצא והוא שתהא כתובה כולה לפניו במגילה שהוא מעתיק ממנה וכן אם היה מגיה וכן אם היה דורשה שקורא פסוק במגילה שלימה ודורשו אם כוון לבו לצאת ידי חובתו יצא ולא יפסיק בה בעניינים אחרים כשדורש שאסור להפסיק בה בעניינים אחרים:
690:14 The Megillah reader must intend to fulfill the obligations of those who hear it, and those who hear it must (intend to) fulfill their obligations. And if the reader is the chazan we assume that he intends to fulfill the obligation of all listeners, even if they are behind the synagogue. We are not precise about correcting errors. And there are those who say this specifically applies to linguistic errors where the content is unaffect, like that case when two students were sitting in front of Rav, one read "Yehudim" and one read "Yehudiim," and neither had to repeat. But regarding other errors, this does not apply.	סעיף יד הקורא את המגילה צריך שיכוין להוציא השומע וצריך [שיכוין] השומע לצאת ואם הקורא שליח צבור מסתמא דעתו על כל השומעים אפי' הם אחורי בית הכנסת אין מדקדקין בטעיותיה וי"א דוקא בטעות שהלשון והענין אחד כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרב חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו אבל טעות אחר לא:
690:15 One must say the names of the ten sons of Haman and "ten..." in one breath, to make known that all of them were killed and hanged together. Rem"a: This is preferable, though after the fact, if one paused between them, the obligation is fulfilled (Tosafot the end of ch. 1 of Megillah, Avudraham; Mahar"il). Preferably, the practice is to say in breath the passage starting from "five hundred men, and Parshandata..." until "ten" (Mahari"l in the name of the Rokeach).	סעיף טו צריך לומר עשרת בני המן ועשרת הכל בנשימה אחת להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד: הגה ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם הפסיק ביניהם יצא [תוסת ספ"ק דמגילה ואבודרהם ומהרי"ל] ולכתחלה נוהגין לומר בנשימה אחת מתחלת חמש מאות איש ואת פרשנדתא כו' עד עשרת [מהרי"ל בשם רוקח]:
690:16 One must say "cursed is Haman", "blessed is Mordechai", "cursed is Zeresh", "Blessed is Esther", "cursed are all those who worship idols", and "blessed are all Israel". And one must say "and Charvonah, may he be remembered for good".	סעיף טז צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל עובדי אלילים ברוכים כל ישראל וצריך שיאמר וגם חרבונה זכור לטוב:
690:17 It is the custom of all Jews that the reader reads and spreads out [the Megillah] like a letter in order to make the miracle seen. And when finished, the reader goes back and wraps it all up and makes a blessing. Rem"a: There those who wrote to say the four verses of redemption in a loud voice. These are "A Jewish man" [2:5], "And Mordechai went out" [8:15], "The Jews had light" [8:16], and "Because Mordechai the Jew" [10:3], and such is the custom in our lands (Hagahot Maimoni ch. 1, Kol Bo, Avudraham). And then the reader repeats these verses. It is also written that the young children havve the custom of drawing pictures of Haman on trees or stones or writing the name of Haman on them and then striking them one against the other in order to blot out his name, as in "The name of Amalek shall surely be erased" [Deut. 25:19] and "But the fame of the wicked rots". [Proverbs 10:7]. From this is derived the custom that we strike Haman wen we read the Megillah in the synagogue (Avudraham). We must not nullify or ridicule any custom because it was not innovated for no reason (Beit Yosef in the name of Orkhot Hayim).	סעיף יז מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושטה כאיגרת להראות הנס וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך: הגה יש שכתבו שנוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקול רם דהיינו איש יהודי וגו' ומרדכי יצא וגו' ליהודים היתה אורה וגו' כי מרדכי היהודי וגו' וכן נוהגין במדינות אלו [הגהות מיימוני פ"א וכל בו ואבודרהם] והחזן חוזר וקורא אותן. עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים או לכתוב שם המן עליהם ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך מחה תמחה את זכר עמלק ושם רשעים ירקב ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים את המגילה בב"ה [אבודרהם] ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הוקבע [ב"י בשם א"ח]:
690:18 When the Megillah [is read] on the 14th or 15th [of Adar], it is necessary to try to assemble ten. And if one cannot find [a congregation of] ten, one may read it alone. Rem"a: It is uncertain if women count as part of the ten (Hagahot Ashiri ch. 1, Tur 684). If [the Megillah] is read in a congregation [of at least ten], and an individual happened to not hear the reading, they should read it, even initially, on their own, given that it is being read in his city amongst a congregation of ten [Beit Yosef in the name of Orkhot Chayim). And when an individual reads it at its appointed time, a blessing should be made on it (Beit Yosef).	סעיף יח מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ואם אי אפשר בעשרה קורים אות' ביחיד: הגה ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה [הגהות אשירי פ"ק טור סי' תרפ"ד] ואם קראו אותה בצבור ואיזה יחיד לא שמעה יכול לקרות אפילו לכתחלה ביחיד הואיל וקורין אותה באותה העיר בעשרה [ב"י בשם א"ח] וכשהיחיד קורא אותה בזמנה צריך לברך עליה [ב"י]: